קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעיות גב עקב עבודה פיזית: לפנינו תובענה להכיר בפגיעה בגבו של התובע כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, נוסח משולב (תשנ"ה-1995). המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 11.1.2009. מכאן, התביעה שלפנינו. לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית בדיון שהתקיים ביום 20.6.10, ניתנה על ידנו החלטה בתאריך 28.7.10 בה קבענו כי בנסיבות מקרה זה יש מקום למנות מומחה מטעם בית הדין לענין הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי. ההחלטה מיום 28.7.10 מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.  להלן עובדות המקרה, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 28.7.10 התובע הינו מסגר. תביעתו של התובע, כפי שהוגשה למל"ל, מתייחסת לתקופה שמשנת 1979 ועד שנת 2004, המועד שבו נאלץ התובע לגרסתו לפרוש מהעבודה עקב מצבו הרפואי בהוראת רופא תעסוקתי. באותה תקופה - התובע היה בעל עסק אשר שמו "שמש מתכות בע"מ" ואשר נתן שירותי מסגרות לחב' פריגת. התובע עבד על בסיס שעתי ברג'י. לגרסת התובע - כמות העובדים שהוא העסיק במהלך אותה תקופה היה לפי פרוייקטים, כאשר כמות העובדים נעה בין עובד או שניים ל-20 עובדים (אשר היו מועסקים על ידי התובע לתקופות קצרות כשהיו פרוייקטים גדולים). על פי עדות התובע, שהיתה מהימנה עלינו, הוא ביצע במהלך כל התקופה עבודות פיזיות ולא עסק בניהול - התובע היה עובד פיזית עם הצוותים שלו בפרוייקטים של פריגת. על פי התיאור של התובע, במהלך חלק ניכר מיום עבודתו, כ-6-7 שעות, הוא נדרש לבצע עבודות של סחיבה ושל הרמה של חומרי העבודה (ברזלים ומתכות שונים) וכלי עבודה. בין סחיבה לסחיבה - היה התובע מבצע גם עבודות מסגרות כגון - ניסור, ריתוך, צביעה והשחזה. משקל המתכות שהרים התובע בעת אחת נע בין ק"ג בודדים לעשרות קילוגרמים ואף היו מיקרים שהוא סחב ביחד עם אנשים נוספים מתכות אשר שקלו מאות קילוגרמים. המתכות הגיעו למפעל במשאיות והתובע והצוות שלו היו פורקים אותן מהמשאיות. כמו כן - התובע סחב כלי עבודה שונים, כגון - רתכות אשר שוקלות בין 20 ל- 25 ק"ג ובלוני חמצן ששוקלים בין 50 ל- 70 ק"ג . בשל המשקלים השונים שהתובע הרים, פעולת ההרמה היתה מתבצעת בתנוחות שונות ובגבהים שונים (לעיתים הרים את המתכות לגובה הכתף, לעיתים לגובה המותניים וכו'). תנועת הסחיבה היתה שונה כאשר התובע סחב דברים לבדו וכאשר היה סוחב ביחד עם העוזרים שלו. התובע נאלץ לעיתים קרובות לסחוב את הכלים ואת הברזלים מקומת הקרקע של המפעל עד לנקודת ההרכבה, שהיתה לעיתים בקומות גבוהות יותר, בעודו עולה ברגל במדרגות, שכן חל איסור להכניס חלק מהכלים למעלית (לדוגמא - בלון חמצן), ולעיתים החפץ שהיה צריך להרים היה גדול מידי עבור המעלית. לגרסת התובע - מידי יום ביומו הוא היה מבצע את תנועת ההרמה מאות פעמים - לעיתים מרים מהרצפה, לעיתים - מהשולחן וגם בעת ההנחה חזרה - היה מניח את מה שהרים בגבהים שונים. התובע סבל מפגיעות גב בשנות ה-90 ואף נפגע מספר פעמים בתאונות עבודה בגב.   מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו בהחלטתנו מיום 28.7.11 מונה ד"ר ברוסקין, אורטופד , לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי. בתאריך 6.9.10 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה - חוות דעת מיום 27.8.10 בחוות הדעת ציין המומחה כי כאבי הגב של התובע נובעים משילוב של שני תהליכים שונים - האחד - תהליך ניווני טבעי תחלואתי שגרם להיצרות התעלה והשני - פגיעות טראומטיות ממוקדות בשנות ה-90 שכבר הוכרו כתאונת עבודה. אשר על כן, קבע המומחה כי הפתלוגיה שאובחנה אינה מתאימה למחלת מקצוע ו/או לפגיעות האופייניות למיקרו טראומה. בתאריך 7.9.10 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין ובהתאם לבקשה שהוגשה על ידי התובע, ביום 21.12.10 ניתנה החלטה אשר הפנתה למומחה שאלות הבהרה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 2.1.11 הבהיר המומחה, כי יש קשר לגילו של התובע למצבו הרפואי ואולם אין כל קשר לעבודתו. התובע הגיש בקשה למשלוח שאלות הבהרה נוספות למומחה אשר נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 14.3.11 וזאת מאחר והשאלות התבססו על עובדות אשר לא נקבעו במסגרת החלטתו של בית הדין. טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה התובע בסיכומיו הפנה לפסיקה ממנה עולה כי חוות הדעת של המומחה אינה סוף פסוק וטען כי על בית הדין לקבוע כי אינו מקבל את חוות הדעת של ד"ר ברוסקין. לטענת הנתבע, על בית הדין לאמץ את חוות דעת המומחה וזאת בהתאם לפסיקה.. דיון והכרעה לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון (עב"ל 345/06 מרדכי בוארון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15/5/07.) , שם נקבע כדלקמן: "בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ...". בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו דוחים את התביעה וקובעים כי אין מקום להכיר בפגיעה של התובע כפגיעה בעבודה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.עמוד השדרההכרה בתאונת עבודהכאבי גב / בעיות גב