קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לדחיית תביעה למזונות אישה ובת: .1בפני בקשה לדחיית התביעה שהגישה התובעת למזונותיה ולמזונות בתה נגד הבעל והאב (להלן הנתבע). טענת הנתבע היא שאין לבית-המשפט זה הסמכות לדון בתביעה המזונות האמורה. אין חולקים על כך, שעוד ב- 4.10.88כחודש וחצי לפני הגשת תביעת המזונות שבפני, הגיש הנתבע תביעת גירושין נגד התובעת בביה"ד הרבני האזורי ובה כרך בין השאר גם את ענין מזונותיהם של התובעת ושל הבת. סעיף 3לחוק בתי-דין רבניים (נשואין וגרושין), תשי"ג- 1953[4], קובע, כידוע, לאמור: "הוגשה לבי"ד רבני תביעת גרושין בין יהודים, אם ע"י האשה ואם ע"י האיש, יהא לביה"ד הרבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגרושין לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג". לפיכך, לכאורה, נשללה סמכות בימ"ש זה לדון בתביעת מזונותיה של האישה. .2השאלה היא, אם בכריכת מזונות הבת בתביעת הגרושין האמורה נגד אמה (התובעת), נשללה סמכות בימ"ש זה לדון גם במזונותיה של הבת. נכון אמנם, שסמכות השיפוט הייחודית של ביה"ד הרבני בעייני מזונות, שנכרכו בתביעת גרושין, אין בכוחה למנוע מקטינים לתבוע את אביהם בביהמ"ש המחוזי בשמם הם, שהרי הסמכות הייחודית של ביה"ד הרבני משתרעת במקרה הנ"ל רק על תביעת אשה למזונותיה ובתביעתה להשבת מזונות אותם היא מוציאה למזונות הילדים (ע"א 118/80גבעולי נ' גבעולי [1], בעמ' 158). דא עקא, שבענייננו התביעה שבפני איננה תביעה של קטינה למזונותיה שלה שצורפה לתביעת אשה-האם (למזונותיה) אלא תביעת האשה-האם למזונותיה שלה ולהוצאותיה בגין הקטינה. כפי שהדברים נאמרו במפורש בסעיף 10לכתב התביעה: "לאשה (התובעת) נחוצים מזונות עבורה ועבור הבת", וכפי שגם ברור מן הכותרת שבכתב התביעה. לפיכך ברור, שלכאורה, נשללת סמכותו של בימ"ש זה (המחוזי) לדון גם במזונות הבת (ע"א 565/78אטלן נ' אטלן [2], בעמ' .256וראה גם בג"צ 552/83, 563שליו נ' בית-הדין הרבני האזורי [3]). .3בסיכומיה טוענת התובעת, שתביעת הגרושין שהוגשה, כאמור, מטעם הנתבע, איננה כנה (ע"א 118/80[1], שם, בעמ' 157), משום שכל כוונתו של הנתבע בתביעת הגרושין היתה לחסום את התובעת מלתבוע מזונותיה בביהמ"ש המחוזי. לטענה זו אין בסיס עובדתי. אדרבה, בכתב התביעה בפני הזכירה התובעת שהוגשה נגדה ע"י הנתבע תביעת גרושין, אך היא לא ציינה דבר וחצי דבר על היות תביעת הגרושין בלתי כנה או שהיא תכסיס לחסימתה מלתבוע את הנתבע למזונות בבית-משפט זה. יתרה מכך, שני הצדדים צרפו לסיכומיהם, כמוסכם, העתק מפרוטוקול הדיון ומהחלטת ביה"ד הרבני והנה מתברר שלא רק שענין המזונות של התובעת ושל הבת היה כרוך בתביעת הגרושין אלא שהוא נדון מיד בתחילה בביה"ד הרבני ואף נפסקו מזונות זמניים לאשה ולבת. כל זאת, שעה שכבר היתה תלויה ועומדת בפני תביעת המזונות הנדונה. התובעת, אמנם, טוענת שהנתבע הפך את תביעת הגרושין שלו לתביעה לשלום בית, תוך כדי הדיון בביה"ד. ואם כן, אין מדובר בכריכת תביעת מזונות בתביעת גרושין אלא בכריכת תביעת מזונות בתביעה לשלום בית. ברם, אינני רואה ממש בטענה זו. ראשית, כעולה מתוך פרוטוקול ביה"ד הרבני מיום 29.12.88לא דובר על ביטול תביעת הגרושין אלא על הקפאת הליכי הגירושין למטרת שלום בית, זה לגיטימי והגיוני ואין בכך משום ביטול תביעת הגרושין. שנית, הרי מתוך הפרוטוקול הנ"ל ומהחלטת ביה"ד הרבני עולה שבסופו של דבר שני הצדדים פנו בהסכמה לביה"ד שיפסוק מזונות עבור האשה (התובעת) והבת ולכן ולפי כלל המשכיות הדיון שוב נשללת הסמכות מבית-משפט זה. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, ובהסתמך על תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי [5] אני דוחה את התביעה בהעדר סמכות לבימ"ש זה לדון בה. לאור התוצאה זכאי, לכאורה, הנתבע שייפסקו הוצאות לטובתו. אולם, אני נמנע מלפסוק הוצאות לטובת הנתבע, משום שהוא שסיכם ראשון, העז להגיש לביהמ"ש תגובה לסיכומי המשיבה, מבלי שקיבל על כך את רשות ביהמ"ש. מזונות