הבקשות לחיקור דין, עליהן סבה העתירה, הוגשו במסגרת הליכים אזרחיים בתביעת נזיקין בשל הוצאת לשון הרע, המתנהלים לפני בית המשפט בניו-יורק. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחיקור דין: הנשיא מ' שמגר: .1העותרת ביקשה, כי ייצא מלפני בית-משפט זה צו על- תנאי, אשר יופנה אל המשיבים הראשון והשני, ואשר לפיו יתבקשו להתייצב וליתן טעם, מדוע לא יבטל היועץ המשפטי לממשלה את החלטתו, כולה או מקצתה, ומדוע לא יימנע מהעלאת התנגדות לביצוען של בקשות לחקירת עדים, שהוצאו בימים 22.8.84ו-17.9.84, לפי בקשת העותרת, עלידי כבוד השופט אברהם סופר, המכהן בבית המשפט המחוזי של המחוז הדרומי של ניו-יורק. המשיב השני נתבקש ליתן טעם, מדוע לא יעביר את הבקשות הנ"ל לרשות שיפוטית ישראלית, כדי שתבצען במלואן. החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה נתבססו על האמור בסעיף 12לחוק עזרה משפטית למדינות חוץ [נוסח משולב], תשל"ז-1977; מכוחה של הוראת החוק האמורה קבע בהחלטתו, כי מן הנמנע לגבות עדויותיהם של חלק מן העדים, אשר אליהם התייחסה הבקשה של בית המשפט הזר ואשר שמותיהם פורטו בהחלטתו, משום שתהיה בכך, לדעתו, פגיעה בביטחון המדינה ובתקנת הציבור. בשל טעם זהה לא ראה מקום להציג לפני בית המשפט בניו-יורק מסמכים מסוימים, שהגשתם נתבקשה. הבקשות לחיקור דין, עליהן סבה העתירה, הוגשו במסגרת הליכים אזרחיים בתביעת נזיקין בשל הוצאת לשון הרע, המתנהלים לפני בית המשפט הנ"ל בניו-יורק בין המשיב השלישי כתובע לבין העותרת כנתבעת. הבקשה האחת מתייחסת כאמור למסמכים, אשר הפרטים לגביהם מובאים בהחלטה של בית המשפט בניו-יורק מיום 22.8.84, ועניינם פעולות מסוימות של צה"ל בשנים 1953, 1955, 196, 1967ו- 1969עד 1973, פרטים על תנועת הפאלאנגות הלבנונית ועל הקשרים והמגעים בין גורמים ישראליים ממלכתים לבין התנועה האמורה, אירועים תוך כדי מלחמת לבנון ומסמכים, שהוגשו לוועדת החקירה בקשר לאירועים במחנות הפליטים בבירות בשנת 1983, שפעלה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט י' כהן. הבקשה מיום 17.9.83עניינה חקירת 10עדים: לגבי חמישה מהם לא הועלתה התנגדות מצד המשיב הראשון, אך לגבי חמישה האחרים סירב היועץ המשפטי לממשלה להתיר חקירתם, וזאת, כאמור, בהסתמך על סעיף 12לחוק עזרה משפטית למדינות חוץ [נוסח משולב]. .2סעיף 12לחוק העזרה המשפטית למדינות חוץ [נוסח משולב] קובע לאמור: "אימתי אין מבצעים פעולה מכוח חוק זה .12לא תיעשה פעולה מכוח חוק זה אם היא עלולה, לדעת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, לפגוע בריבונות מדינת ישראל, בבטחונה או בכלל מכללי תקנת הציבור". הוראת חוק זו בנוסח המשולב היא חליפתון שלסעיף 8לחוק העזרה המשפטית למדינות זרות, תשט"ז- .1956סעיף 8 האמור שולב לתוך המשפט הפנימי שלנו באמצעות המשפט הבינלאומי הפומבי ההסכמי, ככלל המקובל ביחסים הבין-מדינתיים, כפי שהובא, למשל, באמנת האג מ- 1954(אמנה בדבר סדרי הדין האזרחי) ובאמנת האג משנת 1970(אמנה בדבר גביית עדות בחוץלארץ בענינים אזרחיים או מסחרים), אשר סימן 12שבה קובע: 12article" The execution of a letter of request may be refused only to the - in the state of execution the execution of the lettar does extent that(A) Or;not fall within the functions of the judiciary The state addressed considers that its sovereignty or(B) .security would be prejudiced thereby Internal law the tate of execution claims exclusive jurisdiction execution may not be refused solely on the ground that under its Matter of the action or that its internal law-. Over the subject"would not admit a right of action on it התרגום של הקטע הרלוואנטי קובע: "סימן 12 לא יסרבו לבצע בקשה לחיקור דין אלא במידה שבה: (ב) המדינה המתבקשת סבורה שהביצוע עלול לפגוע בריבונותה או בבטחונה..." .3לפי החלטתו של בית-משפט זה מיום 19.11.84, ועל יסוד האמור בתקנה 7לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984, הוזמן המשיב הראשון כדי להביא לפני בית-משפט זה את תגובתו. בטענותיו בכתב ובדברים, אותם השמיע בא-כוחו המלומד של היועץ המשפטי לממשלה, מר מ' ד' גולדמן, בהופעתו לפנינו, טען מר גולדמן בגדר טענה ראשונה ומרחיקתלכת, כי אין לעותרת זכות לפנות לבית-משפט זה, מאחר שאין לה כל מעמד לעניין החלטה, הניתנת במסגרת חוק העזרה המשפטית למדינות חוץ [נוסח משולב], על-פי הוראותיו של החוק האמור באה הפניה לשם הגשת העזרה המשפטית מטעם רשות חוץ שיפוטית, ובגדר רשות כאמור כלולים לפי ההגדרה שבסעיף 1לחוק - "בית משפט או בית דין מוסמך במדינת חוץ וכל רשות אחרת שמדינת חוץ הודיעה שהיא רשות שיפוטית לעניין עזרה משפטית". העותרת איננה רשות חוץ שיפוטית בהתאם להגדרה הנ"ל, ועל-כן אינה יכולה להלין לפני בית-משפט זה, אם רשויות משפטיות ישראליות, השואבות כוחן מן החוק הנ"ל, אינן נענות במידה זו או אחרת לבקשה, כפי שהועלתה על-ידי בעל דין בהתדיינות, המתקיימת מחוץ לישראל ואשר אומצה לצורך זה על-ידי רשות חוץ שיפוטית אשר לפניה מתנהלת ההתדיינות המתוארת. בהקשר זה הפנה מר גולדמן לרקעו במשפט הבינלאומי הפומבי של החוק, הדן בעזרה משפטית למדינות חוץ, ובמיוחד לדברים, שנאמרו בעת הדיון באמנות האג שדנות בעזרה משפטית בעניינים אזרחיים. כך נאמר, למשל, במסמכים של המושב ה- 11של ועידת האג בעניין המשפט הבינלאומי הפרטי שנתקימה באוקטובר 1968, כי אם מדינה כלשהי תסתמך שלא כראוי על ההורא באמנה, אשר מתירה אי-הענקת עזרה משפטית בשל טעמים של ביטחון לאומי, כדי לחמוק מהתחייבויותיה הבינלאומיות, יהלום הנושא דיונים דיפלומאטים בין-מדינתיים, כפי שהאמנה מאפשרת אותם מראש על-פי האמור בסעיף 36שבה 26au 7acte et documents de la onzieme session . 210, Tome iv p 1968october). הווה אומר, במקרה של סירוב בלתי מוצדק לבקשתה של רשות שיפוטית זרה מצוי פתרונה של הבעיה ביחסים בין המדינות, ואין ללמוד מן האמנה על קיומה של זכות משפטית של המתדיין עצמו, אשר אותה הוא יכול להביא לפני בית המשפט הגבוה לצדק. טענה זו איננה מקובלת עלינו. זכויותיו של מי שמביא עתירתו לפני בית- משפט זה אינן נבחנות אך ורק על-פי תחומיהן של האמנות הבינלאומיות, אשר בהן גובשו הכללים של המשפט הבינלאומי הפרטי, שהיו מונחים ביסודו של החוק מתשט"ז, שהמיר את החקיקה הבריטית והמנדטורית שקדמה לו בחקיקה ישראלית. לעניין זה יש לפנות, בראש ובראשונה, אל הוראותיהם של סעיפים 15(ג) ו-(ד) לחוק-יסוד: השפיטה, אשר מתארים את תחומי סמכותו של בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, ומי שרואה את עצמו נפגע, על-פי אמות המידה המקובלות בכגון דא, מפעולתו של היועץ המשפטי לממשלה, שעשה מעשה או שנמנע מעשות מעשה במילוי תפקידו, יכול להפנות עתירתו לבית-משפט זה, כדי שעניינו ייבחן בהתאם לקני המידה, לפיהם אנו מעבירים את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בשבט הביקורת השיפוטית (בג"צ 329/81, ב"ש 217/82, 376/83, 670[1]). אפשרות קיומה של דרך בירור במישור הבינלאומי, הפתוחה בפני הגורם המדיני הזר, אין בה כשלעצמה כדי לשלול מינייה וביה את זכות המעמד של בעל דין בערכאה זרה, אשר יכול היה לשטוח בקשתו לפני בית-משפט זה, לו עמדה לפנינו אך ורק השאלה, אם העותר הוא - לכאורה - בגדר מי שנפגע על-ידי הפעלה או אי- הפעלה של סמכות על-פי דין של היועץ המשפטי לממשלה. למותר להוסיף, כי איננו רואים צורך לדון בנסיבות שלפנינו בקיומו או בהעדרו של הצדק ענייני להעלות לפני בית המשפט הזר את הבקשה לגביית עדויות או להציג מסמכים, כי זאת איננה הבעיה, הניצבת לפנינו והדורשת הכרעתנו. .4טענתה של העותרת הייתה, כי סעיף 12לחוק עזרה משפטית למדינות חוץ [נוסח משולב], שנוסחו הובא לעיל, איננו ישים במקרה, בו סבור היועץ המשפטי לממשלה כי עד עלול לגלות תוך כדי עדותו ראיה, אשר מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה. לטענת בא-כוחה המלומד, עו"ד ש' ברזל, נועד סעיף 12הנ"ל אך ורק למקרים קיצוניים, בהם יש בעצם הפנייתו של הנושא לבית המשפט משום פגיעה בביטחון המדינה, ובכל מקרה אחר יש, לדעתו, לפעול במסגרת האמור בסעיף 44לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- .1971מכאן עטירתו, כי העניין יועבר על-ידי המשיב השני לערכאה שיפוטית ישראלית. לא ראינו מקום לקבל טענה זו, מאחר שהיא אינה מתיישבת עם נוסחו של סעיף 12ועם רקעו החקיקתי, אשר אותו כבר הזכרנו לעיל למען שלמותה של התמונה. ההסדרים המשפטיים בדבר עזרה משפטית למדינות חוץ כללו מעיקרם ולפי עצם מהותו של הנושא הוראות, המתיחסות לנסיבות בהן יש בהושטת העזרה או בפעולות הנובעות ממנה משום פגיעה בביטחונה של המדינה המתבקשת להושיט את העזרה המשפטית, ועל-כן נכללה בחוק מתשט"ז ההוראה, אשר הובאה בסעיף 8שבו ואשר אף הקדימה את חקיקתו של סעיף 44לפקודת הראיות [נוסח חדש] (ראה החוק לתיקון דיני הראיות, תשכ"ח-1968, אשר הוסיף את סעיף 5א לפקודת העדות). במלים אחרות, טענת החיסיון לפי דיני הראיות, שהייתה בשנת 1956, בעת חקיקתו של חוק העזרה המשפטית למדינות זרות, בגדר כלל של המשפט המקובל שטרם מצא ביטויו בחוק החרות, נכללה בחוק מתשט"ז בתור הוראה חקוקה. אכן יש יסוד לטענה, כי קיומם של סעיף 12לחוק מתשל"ז מחד גיסא ושל סעיף 44לפקודה מאידך גיסא יוצר שתי הוראות המקבילות במידה רבה, אך התוצאה הנגזרת ממסקנה זו איננה, כי יש חובה לפנות לסעיף 44הנ"ל דווקא: ההוראה המיוחדת היא, במקרה דנן. זו אשר בסעיף 12, היינו ההוראה הכלולה בחוק המיוחד הדן בעזרה משפטית. ביטוי מפורש לכך גם ניתן למצוא באמור בסעיף 3(א) לחוק מתשל"ז, הדן בגביית עדות ובפעולות משפטיות אחרת, והקובע בסיפא שבו, כי ינהגו לגביהן לפי כל דין החל בישראל על ביצוע פעולות אלה, זולת אם יש בחוק מתשל"ז הוראה אחרת. יתרה מזאת, כל אימת שקיימות מספר דרכים משפטיות חלופיות, אשר הן שוות דרגה, אין דבר שישלול מן הרשות הסטטוטורית המוסמכת את הבחירה ביניהן, ובלבד שהחוק יופעל למטרתו ובגדר הסמכויות שהוקנו בו (בג"צ 171/69 [2], בעמ' 119). .5בא-כוחו המלומד של היועץ המשפטי לממשלה, מר גולדמן, מסר לנו, כי עם קבלת הבקשה לחקירת העדים ולהגשת מסמכים נערכו ביוזמת היועץ המשפטי לממשלה התייעצויות נרחבות ויסודיות כדי לבחון, באיזו מידה ניתן להיענות לבקשה של הגורם השיפוטי הזר מבלי לפגוע בביטחון המדינה. היועץ המשפטי לממשלה אף הנחה את הגורמים הביטחוניים, שיעצו לו בענין זה עובר להפעלת סמכותו לפי סעיף 12הנ"ל, כי יעשו כל מאמץ ראוי כדי לבחון את האפשרות להיענות לבקשות בחיוב. מכאן, לטענתו, כי המסקנה לסרב לבקשות באופן חלקי נתקבלה רק אחרי בחינה ובדיקה יסודיות ובלית ברירה. כאשר בחנו, אם יש - ולו לכאורה - מקום להתערבותה של ערכאה שיפוטית זו, נתנו דעתנו, בראש ובראשונה, למהותם של הנושאים, אשר לגביהם נתבקשה העדות או אשר אליהם התייחסו המסמכים; העותרת ביקשה גילוים של מסמכים, אשר הוועדה בראשותו של הנשיא י' כהן ראתה אותם כסודים שאין לגלותם ברבים; היא ביקשה השמעת עדים על פעולות צבאיות מובהקות בעבר הרחוק והקרוב יותר ועל קשרים מדיניים וצבאיים עם גורמים זרים, אשר זיקתם לנושאי ביטחון המדינה גלויים וברורים על פניהם. בשבתנו לדון בעניין איננו ממירים את שיקול-דעתו של היועץ המשפטי למשלה בשיקול-דעתנו, כאילו היינו אותה רשות סטטוטורית המתבקשת להחליט בעניין. כאשר בית-משפט זה בוחן, אם יש מקום להתערבותו כאמור, עליו לתת את הדעת לשאלה, אם הרשות פעלה בתום-לב, אם לא שקלה שיקולים זרים, אם הביאה בחשבון את כל השיקולים הענייניים ואם מצויה החלטתה במיתחם הסבירות ואינה חורגת ממנו: כפי שנאמר בהקשר זה בבג"צ 376/81 [3], בעמ' 454: "כאשר בית-משפט זה בוחן סבירות פעולתה של רשות מינהלית, העוסקת במוטל עליה בתחום סמכויותיה או מפעילה כוחות שהוענקו לה לפי החוק או לפי סדרי המינהל, מקובל על בית-משפט זה מאז ומתמיד כלל גדול: אין הוא פוסק בשאלה, מה הדרך, שהיה נוקט בית המשפט, לו היה ניצב במקומה של הרשות המינהלית והיה מבצע את מה שמוטל עליה או את המסור לסמכותה. בעת הבחינה, אם רשות מינהלית פעלה בסבירות, אין בית המשפט שואל את עצמו, אם גם הוא בעצמו היה נוקט אותה דרך ממש; לא זהות הגישות בין בית המשפט לבין רשות מינהלית היא אבן הבוחן, אשר כל סטיה ממנה מוליכה למסקנה בדבר הקיום של חוסר סבירות. על-מנת להניע את בית המשפט, כי יתערב בפועלה של רשות מינהלית ויפסול אותה, יש תחילה לשכנע את הערכאה השיפוטית, כי פעולתה של הרשות סוטה באופן מהותי וקיצוני מן הסביר, וכי חוסר ההיגיון הטמון בה יורד לשורשו של עניין (בג"צ 596/75; בג"צ 156/75; בג"צ 1/81)". אם החלטתה של הרשות איננה לוקה כאורה במום כמתואר, הפוסל את החלטתה, אין מקום להתערבותו של בית-משפט זה למען ביטולה של ההחלטה. במקרה שלפנינו לא מצאנו על-כן הצדקה להתערב בהחלטות של היועץ המשפטי לממשלה, המעוגנות בטעמים של ביטחון המדינה. על פניהם מדובר בנושאים צבאייםביטחוניים, ולגבי חלק מן הנושאים, כגון המסמכים שלגביהם החליטה ועדת החקירה על סיווגם כסודיים, יש אפילו החלטה קודמת, המהווה, לפי עצם מהותה, משום חיזוק לתיזה של היועץ המשפטי לממשלה. אנו דוחים על-כן את העתירה, ככל שהיא מתייחסת לעדויות ולמסמכים, שעליהם הוחל חיסיון מטעמי ביטחון המדינה. .6בשולי הדברים נוסיף, כי יש לראות בחיוב את המאמצים הנעשים עתה כדי למצוא דרך, אשר תאפשר להביא לבית המשפט הזר מידע עקיף, שיוכשר על יסוד בדיקה של גורם אובייקטיבי, שהינו אמין על שני בעלי הדין, המתדיינים לפני הרשות השיפוטית הזרה. הננו מבינים, כי נושא זה נמצא עדיין בבירור, ואם יבשיל, יובא להחלטה על-פי הוראות החוק הנוגעות לעניין ובין היתר לפי סעיף 2(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט- .1968רצוי כמובן כל מאמץ, שיהיה בו כדי להקל על הרשות השיפוטית הזרה ולסייע בידה בלי לפגוע בביטחון המדינה. .7לגבי אחד מן העדים שהעדתו נתבקשה, השר חיים בר-לב, ביסס היועץ המשפטי לממשלה את החלטתו, בחלקה, על טעמים של תקנת הציבור. היינו, נוסף על החלטתו, שהתייחסה לחלק מן השאלות העומדות להיות מוצגות לעד האמור, לפיה עלולה הצגת השאלות לפגוע בביטחון המדינה, קבע לגבי אחת מן השאלות, כי ההיענות למבוקש עלולה, לדעתו, לפגוע בתקנת הציבור (סעיף 14(א) למכתבו של היועץ המשפטי לממשלה מיום 8.11.84וסעיף 34לתגובתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לבית-משפט זה ביום 25.11.84). בנושא זה ולאור השלב הדיוני בו אנו נמצאים עתה החלטנו על מתן צו-על-תנאי כמבוקש, וממילא לא נראה בשלב זה להוסיף הערות כלשהן. התקופה להגשת תשובה תהיה חמישה-עשר יום מעת מתן החלטה זו. חיקור דין