קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למינוי מומחה בתאונת דרכים בעבודה למרות קיומה של נכות על פי דין: 1. התובע, יליד 1956, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 28.11.94. מאחר שהתאונה הייתה גם תאונת עבודה, הוגשה תביעה למל"ל, והמלל קבע בקשר עם פגיעת התובע 10% נכות צמיתה באשר לפגיעה בקרסול. בתחילה, העלו הנתבעים טענה של העדר אחריות מהטעם שהמדובר בפריקה וטעינה, אולם לאחר מכן חזרו בהם הנתבעים מטענתם והם הכירו בשאלת האחריות. בשלב זה הצהיר ב"כ התובע כי הוא מבקש מינוי מומחה בתחום האורטופדי, זאת בענין פגיעה אותה סבל התובע בגבו: "מאחר שאין קביעה של הביטוח הלאומי, אין קביעה לענין הגב, יש קביעה לענין הקרסול". ב"כ הנתבעים התנגד בטענה שקביעת המל"ל מחייבת גם לעניין הפגיעה בגב, ולפיכך נקבע כי הצדדים יסכמו בשאלה זו. 2. ההשתלשלות העובדתית הינה כלהלן: א. התובע נבדק ע"י ועדה רפואית של המל"ל והוועדה קבעה ביום 17.3.95 כי לתובע 10% נכות בגין הפגיעה בקרסול ו0%- נכות בגין הפגיעה בגב. בענין זה יש להתייחס לדו"ח הוועדה בו נאמר, בין היתר, כלהלן: "מצב לאחר שבר בקרסול השמאלי ושבר בחוליות ע"ש גבי". (דהיינו - באה התייחסות לפגיעה בגב). ב. בפרק הנכות נקבעו לתובע 10% נכות בגין הקרסול לפי סעיף 35(1)(ב) וכן 0% נכות בגין ע"ש גבי לפי סעיף 37(6)(א). ג. התובע הגיש ערר לוועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית, והוועדה הרפואית לעררים, בהחלטה מיום 31.7.96, לאחר שבדקה את התובע באופן יסודי בבדיקת תנועתיות ע"ש מותני של התובע (ראה פרק הממצאים בסעיף 27 לדו"ח הוועדה), קבעה בפרק הסיכום והמסקנות, בין היתר, כי אין לתובע נכות בגב וזאת לאחר שבאה התייחסות מפורטת לפגיעה אותה סבל התובע בגב. לפיכך, נקבע כי לתובע 10% נכות בגין הפגיעה בקרסול בלבד. ד. על קביעה זו של הוועדה הרפואית לעררים הוגש ערעור לבית הדין לעבודה, ובית הדין הארצי הורה להחזיר את התיק לוועדה, זאת מאחר שהתובע הצביע על סתירה בדו"ח הוועדה: "שאין שבר ומאידך נרשם שהתוצאות של הסי.טי. מראות על שבר דחיסה של חוליות..." לכן הוחזר התיק לוועדה על מנת: "שתעיין בצילום עצמו של הסי.טי. מיום 28.11.94, הוועדה תיתן החלטה מנומקת לאחר העיון בצילומים". ה. לפי המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לא ברור אם ניגש התובע פעם נוספת לוועדה, ומכל מקום אין החלטה נוספת של אותה וועדה. (ראה ההשלמה לסיכומי הנתבעים בנקודה זו). 3. מהאמור לעיל עולה כי לתובע נקבעו ע"י הוועדות הרפואיות של המל"ל 10% נכות צמיתה, נקבע כי אין לו נכות בגב ובאה הוראה של בית הדין הארצי לעבודה כי הוועדה תשלים את נימוקיה. בנקודה זו יש לציין, כהערת שוליים, כי החלטת הוועדה לעררים לפיה לתובע 10% נכות בגין הפגיעה בקרסול משמעה כי לתובע לא נגרמה נכות בגב. התובע נבדק ע"י הוועדה בגבו, באה התייחסות מפורשת לטענותיו ובסופו של דבר נקבע כפי שנקבע. בסעיף 17ד לסיכומי התובע טוען ב"כ התובע כי לפני התובע פתוחה הדרך להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את תביעת המל"ל (זאת לפי הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975), אולם לדבריו: "ללא ספק לאור הנסיבות המיוחדות בתיק זה, אין כל צורך והצדקה לעשות כן ולו בשל העובדה כי טרם נקבעה דרגת נכות על פי דין". לטענתו, לאור הוראות סעיף 6ב הנ"ל, כל עוד לא חזר הדיון לוועדה של המוסד לביטוח לאומי, הקביעה איננה סופית ולפיכך אין המדובר בקביעה ע"פ דין. זו למעשה טענתו המרכזית (ראה סעיף 16ו לסיכומיו). זאת כל עוד לא חזר הדיון לוועדה של המוסד לביטוח לאומי. לענין זה הפנה ב"כ התובע להחלטה של בית משפט המחוזי בחיפה (בת.א. 543/92) שם נאמר, בין היתר: "לדעתי, איפוא, כל עוד תלוי ועומד ערעור לפני ועדה רפואית לעררים על פי אותו הליך, אין לפנינו קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק". אלא, שלצד החלטה זו, אליה הפנה ב"כ התובע, קיימת החלטתו של כב' השופט טירקל ברע"א 2134/95 מוחמד מחג'נה נ' צור שמיר (כלל חברה לביטוח בע"מ) החלטה מיום 18.7.96. באותו עניין הוגש ערעור ע"י הנפגע לבית הדין האזורי לעבודה, על קביעת הוועדה הרפואית לערערים של המל"ל, ובית הדין האזורי הורה: "כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תדון מחדש בעניינו. המבקש לא המשיך בהליכים בוועדה הרפואית לערעורים ובשלב זה הגיש לבית משפט השלום תביעה לפיצויים... לפי החוק במסגרת ההליכים ביקש למנות מומחים רפואיים... לפי סעיף 6א לחוק". השאלה שעמדה לדיון היא מהי משמעותה של החלטת בית הדין האזורי לעבודה. לענין זה אמר בית המשפט: "כאמור לעיל, קבעה הוועדה הרפואית למבקש נכות צמיתה בשעור 0%. קביעה זאת אושרה על ידי ועדה רפואית לערעורים. אפילו נייחס להוראתו הנזכרת של בית הדין האזורי לעבודה משמעות של ביטול החלטתה הרי נשארה בעינה ולא בוטלה קביעתה של הוועדה הרפואית הראשונה. אילו סבר בית הדין האיזורי לעבודה שיש לבטל את קביעת הנכות מעיקרה ולפתוח את הבירור הרפואי מחדש חזקה עליו שהיה אומר את הדברים בפירוש ולא מחזיר את הדיון לוועדה הרפואית לערעורים לדיון בערעור. ראוי לציין, אגב אורחא, כי קביעת דרגת נכות צמיתה של "אפס אחוז" מחייב לפי סעיף 6ב לחוק (ע"א 268/86 רון כהן נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ג (1) 391; א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים. מהדורה שניה מורחבת, הוצאת נבו תשנ"ו - 1995, בע"מ' 280)". סבורני כי דברים אחרונים אלה מדברים בעד עצמם. 4. התוצאה היא שהבקשה נדחית. התובע ישלם הוצאות הנתבעים בגין בקשה זו בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. מומחהתאונת דרכיםמינוי מומחה