קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למסירת החזקה בדירה: 1. המבקשת התקשרה עם המשיבה בחוזה מתאריך 31/08/95 לרכישת דירה מס' 7 בבנין 75 רח' בר אילן שכונת גבעת שרת בבית-שמש (להלן: "הדירה"). 2. אין מחלוקת שהמבקשת שילמה למשיבה את תמורת המכר, לבד מהתשלום האחרון, אשר מועד תשלומו, עפ"י הוראות החוזה, במעמד מסירת החזקה בדירה. 3. המבקשת (להלן לשם הנוחות: "התובעת") הגישה לבית משפט זה תביעה (ת.א. 22092/98) בה עותרת היא להורות למשיבה (להלן לשם הנוחות: "הנתבעת") למסור לידיה את החזקה בדירה לאלתר כנגד הפקדת יתרת התמורה בקופת בית המשפט ולחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויים בסך 101,000.- ש"ח כמו גם ומספר עתירות נוספות שאינן מענייננו בבקשה זו). 4. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה אף בקשה זו שבפני עתה ובה עותרת היא לחייב את הנתבעת למסור לידיה לאלתר את החזקה בדירה. עפ"י הנטען בתביעה ובבקשה התחייבה הנתבעת למסור את החזקה בדירה לידי התובעת לא יאוחר מאשר עד 30/06/96. הדירה לא נמסרה במועדה ורק זה לא מכבר - היינו באיחור של כשנתיים ומחצה - הודיעה הנתבעת לתובעת שהיא נכונה למסור לידיה את החזקה בדירה. במעמד מסירת החזקה נדרשת התובעת לשלם את יתרת תמורת המכר, עפ"י הוראות החוזה. הצדדים חלוקים גם בשאלה מהו סכום היתרה: לגירסת התובעת מדובר בסך 71,487.- ש"ח ואילו לגירסת הנתבעת מגיעה יתרת התמורה, בתוספת הפרשי הצמדה ל112,000.- ש"ח. לטענת התובעת מזכה אותה האיחור הרב במסירת הדירה בפיצוי מוסכם בסך כ12,000.-$ בנוסף על פיצוי מוסכם בסך 15,000.-$ בשל הפרת החוזה (אף זאת מחמת האיחור במסירה). סכום הפיצוי עולה על יתרת התמורה שהיא עדיין חבה לנתבעת ועל כן, לגירסתה, לא יהיה זה נכון לחייבה לשלם לנתבעת את מלוא היתרה. יחד עם זאת, אין לטענתה כל הצדקה להמשיך ולעכב את מסירת החזקה בדירה. לפיכך עותרת היא, כאמור לצו זמני זה, לחייב את הנתבעת למסור לה את החזקה בדירה תוך שהיא מוכנה להפקיד את יתרת התמורה בקופת בית המשפט עד אשר יפסוק בית המשפט את הדין בתביעה העיקרית. 5. אין צריך לומר שהנתבעת מתנגדת נחרצות לבקשה זו. טוענת היא שאין לחייבה במסירת הדירה קודם לתשלום מלוא תמורת המכר ואילו זמנו של הפיצוי לתובעת יבוא לכשיפסק - אם יפסק - בסיומו של הדיון בתביעה. הנתבעת חולקת על זכותה של התובעת לפיצויים הנתבעים. 6. אין ספק - וגם ב"כ המלומד של התובעת היה ער לכך - כי מדובר בבקשה יוצאת דופן: עתירה לצו עשה זמני שעניינו מסירת החזקה בדירה. סעד זמני כשלעצמו הינו סעד "חריג" - בית המשפט מתבקש לבוא לעזרת אחד הצדדים, בטרם נפרשה בפניו יריעת העובדות והטענות של שני הצדדים. מטבע הדברים מוטל על בית המשפט להיזהר וליתן סעד מסוג זה במשורה. כעיקרון, נועד הסעד הזמני לתת מענה לסכנה שאחד הצדדים ישנה מצב עובדתי או משפטי עד כי גם אם יזכה התובע בסופו של הליך (אשר לדאבון הלב, במקומותינו, עלול להיות ממושך) בתביעתו, לא יהיה עוד ערך לסעד שיוענק לו והוא ייצא וידיו על ראשו. במצב דברים זה יתן בית המשפט סעד אשר יוודא הקפאת המצב ושמירתו לשם מניעת שינוי העובדות. על פניו נראה כי צו עשה איננו הולם מסגרת זו, שהרי הוא מצווה על אחד הצדדים לעשות מעשה - היינו לשנות מצב - וכבר משום כך ברור כי מדובר בחריג שבחריגים; לבית המשפט נתונה אמנם הסמכות ליתן גם סעד מסוג זה - צו עשה זמני - כאשר יש צורך להחזיר את המצב לכפי שהיה ערב הפרת זכותו של אחד הצדדים. במילים אחרות - גם כאן מדובר בהיבט של "שמירת מצב קיים", אך להבדיל מצו מניעה רגיל, השומר על המצב בעת הגשת התביעה נועד צו עשה זמני לשמור על המצב ערב ההפרה - לאחר שאחד הצדדים כבר שינה את המצב לרעת יריבו [ר' על כל אלו: ד"ר א. וינוגרד, צווי מניעה (הלכות תשנ"ג) עמ' 65, 71]. 7. ומן הכלל אל הפרט - בענייננו: עפ"י לוח התשלומים הנספח לחוזה המכר מוטל על התובעת לשלם את יתרת תמורת המכר עד מועד מסירת החזקה בדירה. התובעת מבקשת איפוא, כי בית המשפט יתערב בתנאי חוזי זה ויקבע - עוד בטרם נשמעו ראיות וטענות - כי למרות האמור בחוזה זכאית היא לקבל את החזקה בדירה בלא ששילמה את מלוא התמורה. נראה בעליל כי בקשה זו לא נועדה "להקפיא" מצב קיים ואף לא להשיב לקדמותו מצב שנוצר בעקבות הפרת החוזה ע"י הנתבעת. ממילא אין הסעד המבוקש מתאים לאיזו מן המסגרות אשר בהן ראוי לבית המשפט ליתן סעד זמני עפ"י העקרונות המפורטים לעיל - ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. 8. למעלה מן הדרוש, אבחן בקצרה שיקולים רלבנטיים נוספים בבקשה מסוג זה ובראש וראשונה שיקול מאזן הנוחיות; אין ספק כי מסירת החזקה לידי התובעת היום תיצור מצב שקשה יהיה עד מאוד להחזירו לאחור היה והתובעת לא תזכה בריבה ויימצא שלא היתה זכאית לקבל את הדירה. ל"ריפוי" קושי זה מציעה התובעת כאמור להפקיד את יתרת התמורה בקופת בית המשפט או בחשבון נאמנות, אלא שהצעה זו בודאי איננה מכסה ומפצה על "חסרון כיס" של הנתבעת אשר תאלץ להוציא מידיה את הדירה בלא לקבל את התמורה המובטחת לה בחוזה, אף לא פיצוי בגין הנזק שאולי ייגרם לנתבעת בהעדר הממון. התובעת, לעומת זאת, "מסתכנת" בתשלום אשר לכל הדעות, עפ"י הוראות החוזה, היא חייבת בתשלומו אלא שלסברתה זכאית היא לקזזו כנגד הפיצויים המגיעים לה בשל הפרות החוזה ע"י הנתבעת. כל זאת שעה שבית המשפט טרם שמע טענות הצדדים ועדיין לא נקבע כי אכן התובעת זכאית לפיצוי הנטען על ידה. 9. סבורני, אמנם, כי אין לשלול, קטגורית, אפשרות למתן צו עשה מהסוג המבוקש ע"י התובעת, בנסיבות עובדתיות שונות; כגון: מצב שבו רוכש דירה מוצא עצמו "ברחוב" משמכר את דירתו שלו והתבסס על התחייבות למסור לידיו במועד נתון את הדירה שקנה ומתוך אמונה כי המוכר יעמוד בהתחייבותו. במקרה כזה ייתכן ששיקולי מאזן הנוחיות, הנוטים בצורה קיצונית לטובת קונה הדירה, יגברו על השיקולים העקרוניים המפורטים לעיל, אך אין זה המצב בענייננו ומכל מקום לא הונחה תשתית עובדתית כזו. 10. ועוד: העתרות לבקשה משמע הענקת אחד הסעדים העיקריים הנתבע בכתב התביעה במסגרת סעד זמני, וכידוע מצווה בית המשפט, עפ"י העקרונות החלים בכגון דא לזהירות יתרה בטרם יעתר לבקשה כזו (ד"ר וינוגרד, שם, עמ' 69). 11. המטרה המסתתרת למעשה אחרי בקשה זו היא כמדומני להבטיח לתובעת כי היה ותזכה בתביעה יעמוד לרשותה מקור לגביית הכסף שייפסק לה. להשגת מטרה זו נועדו, ועומדים לרשות התובעת, הליכים אחרים - ולא צו מניעה כמבוקש על ידה. 12. מטעמים אלו אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 3,000.- ש"ח בצירוף מע"מ כדין. חזקה בנכסמסירת דירה / איחור במסירת דירה