קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן צו המחייב לחתום על הסכם קיבוצי:   הנשיא סטיב אדלר:   1. ביום שישי 31.10.03, כחצי שעה לפני כניסת השבת, הוגשה בקשה לסעדים זמניים, בה ביקשה המבקשת לקבל "צו ביניים במעמד צד אחד המורה למשיבה 1 לחתום עד ליום 31 באוקטובר, 2003 בחצות על הסכם קיבוצי מיוחד". הבקשה נדחתה ונקבע מועד לדיון ביום 4.11.03 במעמד שני הצדדים.   2. הסכסוך נוגע לבקשת ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן - "ה.ר.י."), לשנות סעיף בהסכם קיבוצי בכדי לנצל הזדמנות שנקבעה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) (תיקון מס' 4), תשס"ג-2003, ק"ת 6266 (להלן - "התקנות") שפורסמו ביום 21.9.03, ושלפיהן מותנה ההטבה שמקנה התקנה בחתימה על הסכם קיבוצי עד ליום 31.10.03. לטענת המבקשים, מזה שלוש שנים מתנהל משא ומתן בינם לבין המשיבה 1 למציאת פתרון שיאפשר ביצוע הפרשות עבור החברים בה שלא בניכוי מס במקור בעת ביצוע ההפקדה, כפי שהתחייב עובר לתיקון הנ"ל. לטענתם, המשא ומתן לא צלח עקב עיכובי המשיבה וטענתה כי אין אפשרות לביצוע ללא ניכוי מס במקור. תיקון התקנה איפשר הפקדת כספים על ידי מעביד לקופת גמל אישית לפיצויים, על אף היות העובד זכאי לקצבה בשל אותה משכורת אך זאת, בהנחה שנחתם הסכם קיבוצי כאמור.   3. ה.ר.י. ביקשה לנהל משא ומתן בקשר לשינוי ההסכם אך בקשתה נדחתה על ידי המדינה, אשר סירבה לנהל משא ומתן בעניין.   4. ביום 31.10.03 ניתנה החלטה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת מיכל לויט, נציגי ציבור: מר רפי בילוגורסקי, מר מאיר פרדס; ס"ק 147/03) אשר דחה את בקשתה של ה.ר.י. שהוגשה ביום 29.10.03 לחתום על הסכם קיבוצי עד חצות של יום 31.10.03. על החלטה זו הגישה ה.ר.י. ביום 3.11.03, בקשת רשות ערעור. אב בית הדין החליט לשמוע את שתי הבקשות בפני מותב.   5. לאחר שמיעת טענות הצדדים, דינן של הבקשות להדחות, שכן אין בנסיבות המקרה עילה משפטית לחייב את המדינה לחתום על הסכם קיבוצי, שאמור היה להיחתם עד ליום 31.10.03. כמו כן, אין סמכות לבית דין זה, להאריך את המועד הקבוע בתקנות לחתימה על ההסכם הקיבוצי כאמור, כפי שמבקשת ה.ר.י. יתרה מזאת, אין לתת את הסעד המבוקש במסגרת בקשה לסעד ביניים.   יש להצטער על סירובה של המדינה לנהל משא ומתן בעניין בקשתה של ה.ר.י. לחתום על הסכם קיבוצי ואף על כך שלא השיבה למכתביה. תגובתה של באת כוח המדינה היתה, כי המדינה רשאית לסרב לבקשתה של ה.ר.י. לשנות את ההסכם הקיבוצי. עמדה זו נכונה, אך אין בה כדי לענות על חובתה של המדינה לשמוע את הצד השני ולהחליף דעות במסגרת משא ומתן קיבוצי. אין זאת הדרך הנאותה לקיום יחסים קיבוציים.   7.      לאור כל האמור לעיל הייתי דוחה את העתירה.     נציג עובדים אמנון כספי - אני מצטרף לדעתו של הנשיא ומוסיף, כי יש להצטער על דרך פעולתה של המדינה אשר תיקנה תקנה בה לוח הזמנים הנו בלתי אפשרי עבור מי שמנהל משא ומתן בנושא בו עוסקת התקנה. התקנה האמורה נחתמה על ידי שר האוצר ביום 4.9.2003, פורסמה ברשומות ביום 21.9.2003, ואילו המועד האחרון לחתימת הסכם קיבוצי המאפשר שימוש ביתרונות שתקנה זו יוצרת, הוגבל עד ליום 31.10.2003, משמע - הגבלת זמן המשא ומתן עד לכדי אבסורד. תקנה זו מטיבה אך ורק עם קבוצה קטנה של בעלי הסכמים שכבר נחתמו בעבר, ונוסחה באופן הפוגע בעקרון השוויון. אם זאת, אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע הנשיא. סוף דבר - אנו דוחים את הבקשה, כאמור בפסק דינו של הנשיא. אין צו להוצאות.   חוזהצוויםהסכם קיבוצי