קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפי חוק ההגנה על חוסים / בקשה להעברת אדם לבית חולים: 1. טרגדיה משפחתית המתרחשת סביב ערש הדווי של אם המשפחה, כאשר בעלה ו9- ילדיה הבוגרים נחצים לשני מחנות, חלוקים בדעתם כיצד יש לטפל באם והם קורעים את האם האומללה אלו מידי אלו - סערת רוחם הביאה לעוינות קשה בין שני המחנות, שאף התדרדרה כדי מעשי אלימות. 2. הבקשה, לפי חוק ההגנה על חוסים תשכ"ו1966-, הוגשה ב31/05/99- ע"י פקידת סעד לפי אותו חוק ועל פיה התבקש בית המשפט לצוות על הוצאת אם המשפחה - מביתה והעברתה למחלקה האונקולוגית בביה"ח הדסה וכן לקבוע זמני ביקור ילדיה בבית החולים למניעת מריבות ביניהם. טעמי הבקשה בתמצית: הגב' לוי כבת 58 נשואה ואם ל9- חולה במחלת הסרטן מזה כ3- שנים נמצאת עתה לדאבון הלב במצב סופני. בינואר האחרון עברה ניתוח שבו נמצאו גרורות אף במוחה. לאחרונה אושפזה במחלקה סעודית ב"הוד ירושלים" הועברה משם על ידי בני המשפחה למח' האונקולוגית בביה"ח הדסה אך שוחררה לביתה. בביתה מטפלת בה אחת מבנותיה בהשקיתה בחלב בכמויות מוגזמות "כדי לנקותה מהרעלים" בחסות שנים מהבנים המונעים מכל יתר בני המשפחה לקרב אליה, תוך שימוש באלימות. הבקשה נתמכה בתעודת רופא ובה המלצה להוציא את הגב' לוי בדחיפות מביתה ולאשפזה במח' האונקולוגית בביה"ח "הדסה". 3. בשל דחיפותה נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד והוריתי על העברת החולה לביה"ח כמבוקש - אך קבעתי דיון במעמד כל בני המשפחה - למחרת ב01/06/99-. לדיון אכן התייצבו כל בני המשפחה והשמיעו בפני טענותיהם - שיפורטו בהמשך. 4. תעוד רפואי : - מונחות בפני שתי תעודות רפואיות: האחת - המצורפת לבקשה - מ31/05/99-. מתואר בה מצבה של החולה הנזקקת לטיפול בסטרואידים. הטיפול הופסק עת הובאה לביתה שם הוחל בטיפול בשתית חלב "בכמויות ובקצב בניגוד לרצונה" הרופאה מציינת כי מצאה את החולה בביתה במצב הכרה ירוד, בקוצר נשימה ובסכנת מוות. תעודה רפואית נוספת הוגשה לי בעת הדיון ב01/02/99. לפי זו השתפר מצב החולה מאז אשפוזה יום קודם בביה"ח היא מתמצאת במקום, ניתן לתקשר איתה, יותר ערנית ומבינה את הקורה סביבה. הרופאה סבורה כי על הגב' לוי "להשאר באשפוז במסגרת כלשהי על מנת לקבל טיפול מתאים. אמנם מדובר בחולה סופנית אך ... היא זכאית לטיפול הולם שיאפשר החיים באיכות ובאורך סבירים" - כך לשון התעודה הרפואית. 5. כאמור, ב01/06/99- התקיים הדיון בפני בנוכחות כל בני המשפחה ובו איפשרתי לכולם לומר דברם. שני "המחנות" השלימו, כך נראה, עם העובדה שקצרה יד הרפואה ("הקונבנציונלית") מלהושיע את האם ולכל היותר ניתן למעט סיבלה (בתרופות לשיכוך כאבים) ואולי להאריך חייה עוד במעט. המבקשים להחזיר את החולה אל הבית - אלו המשיבים - רוצים לטפל בה בשיטה "אלטרנטיבית" ע"י הבת גב' אילני שהעידה על עצמה (אף שלא הוצגו בפני כל תעודות התומכות בכך) שהיא בוגרת אוניברסיטה בתחום עבודה סוציאלית וטיפול משפחתי ובשנים האחרונות מכשירה עצמה בתחום הרפואה האלטרנטיבית. היא שכללה שיטת טיפול "מורכב מאלמנטים של שינוי חשיבה, חשיבה חיובית ותזונה צמחונית" . בסיס טענת המשיבים: משהרימה הרפואה הקונבנציונלית ידיה ונואשה מלהציל חיי אמנו - מבקשים אנו לחפש כל דרך ולנסות שיטת טיפול זו - אולי ממנה תבוא הישועה. בני " המחנה האחר" - אינם מתנגדים, עקרונית לטיפול "אלטרנטיבי" אך מתנגדים בתוקף לטיפול המוענק לאם ע"י אחותם - מספרים הם לא רק שהאם אולצה - בניגוד לרצונה - לשתות כמויות חלב בלתי סבירות, אלא היא גם נדרשת להביט אל מקור אור במשך 24 שעות ביממה - ביום היא מוצאת להביט בשמש ובליל למקור אור חשמל. הבת אילני קרעה, לדבריהם את כל תמונות בני המשפחה - המפיצות, לדבריה, אנרגיות שליליות, ומאותה סיבה אף עקרה את כל הצמחיה שבגינת הבית. לדבריהם סבלה האם מהטיפול סבל רב והתנגדה לו ככל שעמד לה כוחה להתנגד. בני "מחנה" זה מבקשים כי אם נגזר על האם ללכת לבית עולמה - יהא זה במינימום סבל והשלווה. 6. אבי המשפחה מר יהודה לוי - שלעמדתו נותן אני יתר משקל נמנה עם המתנגדים לטיפול ע"י הגב' אילני. ניכר בו כי הוא נקרע בין מחנות ילדיו וסובל סבל רב הן ממצבה הקשה של רעייתו והן ממאבקי הילדים - אשר, כאמור, הגיעו עד כדי אלימות אותה הפעילו המשיבים משביקשו למנוע מכל יתר בני המשפחה ליקרב אל האם. האב תאר כיצד צעקה אשתו שאין היא רוצה עוד בחלב הניתן לה בכח ע"י הבת. סבור הוא כי במצב שנוצר לא ניתן להחזיק את החולה בבית. לדעתו יש להשאיר את ההכרעה בדבר הטיפול באם בידי שתיים מהבנות ציפי ואתי (אף היא עובדת סוציאלית) הנאמנות עליו כמי שיבחרו בדרך הראויה והטובה לטיפול באם. 7. נוכח האשמות שונות שנזרקו לחלל אולם ביהמ"ש בעת הדיון אדגיש כי מקבל אני דברי כל הצדדים בפני שעמדתם מוכתבת כל כולה ע"י אהבתם לאמם ורצונם הכן בטובתה - ואין כל שיקול זר (ממוני או אחר) מנחה עמדתם. 8. מעיד אני על עצמי שאף בגורלי עלה ללוות אם אהובה החולה במחלת הסרטן עד שעתה האחרונה, יכול אני להבין היטב את הדילמה הקשה שבה נתונים בני המשפחה: מחד גיסא - משהרימה הרפואה ידיים ונכנעה למחלה, מדוע לא להיתלות בקרן תקווה - כל קרן, תהא תמוהה ומוזרה ככל שתהיה - אולי בכל זאת "יש בה משהו ??" ומאידך גיסא - האם ניתן לעצום עיניים מראות את האמת המרה שימיה של האם ספורים - ואם כך היא האם לא מצווים הכל לדאוג לכך שימיה אלו, האחרונים, יעברו עליה בדרך הקלה והמכובדת ביותר במינימום כאבים וסבל וכאשר כל יקיריה עמה ? 9. הסמכות המוענקת לבית המשפט עפ"י סעיף 5 של חוק ההגנה על חוסים היא "ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה". אף שער אני אמור לעיל למצוקות בני המשפחה והרצונות המתרוצצים בהם - מוטל עלי לקיים את הסמכות המוקנית לי עפ"י הכלים האוביקטיביים הטובים ביותר שבפני - ואלו הם, במקרה זה, חוות הדעת של אנשי המקצוע (הרופאים). איני משלה עצמי כי בפי אלו תשובות בדוקות וחד משמעיות - אך במצב הנתון אלו, כאמור, הכלים הטובים ביותר לסייע לביהמ"ש להגיע להכרעה. 10. לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים כשאני מנסה לבחור דרך המתחשבת ברצונותיהם של בני המשפחה אני קובע כדלקמן: (א) אין לשלול, כעיקרון, טיפול ב"רפואה אלטרנטיבית" - ובלבד שיהיה בפיקוח רפואה קונבנציונלית - היינו רופא המטפל גם ברפואה אלטרנטיבית (ומנסיוני ידוע לי כי קיימים כאלו). (ב) לא ניתן להחזיק את החולה בביתה. ואין להשאירה בפיקוח המשיבים. (ג) יש למצוא מקום - שאיננו ביתה - שבו תהא בהשגחת מטפלת/ות במשך 24 שעות ביממה וכאמור בפיקוח רופא כנ"ל. (ד) את האחריות למציאת מקום ומטפלים כאמור אני מטיל על הבנות ציפי ואתי - בלווית המבקשת (פקידת הסעד). (ה) כל עוד לא נמצא סידור כאמור תישאר החולה במחלקה האונקולוגית בביה"ח הדסה. (ו) בשל העוינות וגילויי האלימות בין שני "המחנות" יש לקבוע גם את שעות הביקור לבני המשפחה (בין בביה"ח ובין במקום אחר אליו תועבר האם) שיהיו כדלקמן: בימים ב', ד', ו': שעות אחר הצהריים והערב למשיבים והבוקר ליתר בני המשפחה. בימים א', ג', ה', ש': שעות הבוקר למשיבים ואחר הצהריים והערב ליתר בני המשפחה. הגנה על חוסיםחוסים