קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת שמירת הריון בזמן חופשה שנתית: בפנינו תביעת התובעת לקבל גמלת שמירת הריון על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] (להלן: החוק) ותקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), תשנ"א-1991 (להלן: התקנות). נציין, כי המחלוקת בין הצדדים לענין זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון נובעת מכך, שבתחילת תקופת שמירת ההריון לגביה ביקשה התובעת גימלה, יצאה התובעת לנופש של 3 ימים בתורכיה. המל"ל שלל את זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון בשל יציאתה לחו"ל, כאשר בהתאם לכתב ההגנה, השלילה היתה על פי תקנה 5 לתקנות. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- בעלה של התובעת קיבל במתנה ממקום עבודתו חבילת נופש זוגית לתורכיה בין התאריכים 20.12.2007 ועד 23.12.2007, תקופה שבה חל חג אל אדחא (חג הקורבן). הורי בעלה של התובעת החליטו להצטרף לתובעת ולבעלה לנופש ורכשו כרטיסים בהתאם. בדצמבר 2007 היתה התובע בחודש הרביעי להריונה בערך. יום לפני הנסיעה המתוכננת, ב-19.12.2007, ביקרה התובעת בבית חולים נהריה, עקב כאבי בטן וגב חזקים, שם נערכו לה בדיקות והיא שוחררה עם המלצה למנוחה. באותו ביקור המליצו הרפואים על אשפוזה בבית החולים לצורך השגחה, אולם היא החליטה שלא להתאשפז, ואף לצאת לנופש, וזאת לגרסתה על מנת שבעלה והוריו לא יחמיצו את החופשה. לגרסת התובעת - בעת הנופש היא היתה מרותקת למיטתה לאור מצבה הרפואי. לאחר שובה מתורכיה, ב-24.12.2007 פנתה התובעת שוב לבית החולים ואושפזה למשך 3 ימים. התובעת שוחררה ביום 26.12.2007 עם המלצה למנוחה בבית למשך 5 ימים. ב-9.1.2008 פנתה התובעת לרופא המטפל בה, ד"ר ניזאר חטיב, אשר קבע כי עליה להיות במנוחה מוחלטת ובשמירת הריון וכי היא מנועה מלעבוד. התובעת העידה, שכאשר שאל אותה הרופא ממתי היא לא עובדת, היא ענתה לו כי היא לא עובדת מאז 19.12.2007 היות ובמועד זה הפסיקה לעבוד בפועל, בשל חופשת חג אל-אדחא. לאור האמור, רשם הרופא תאריך זה כתאריך תחילת שמירת ההריון - וזאת על אף שהתאריך נרשם בדיעבד ולאחר שהתובעת כבר חזרה מחו"ל. לגרסת התובעת - לו היתה יודעת שזכותה לגמלת הריון תשלל בשל כך, הרי שהיתה מבקשת מהרופא שירשום את תחילת תקופת שמירת ההריון לאחר שובה מתורכיה. בכל מקרה, התובעת הגישה תביעה לגמלת שמירת הריון למל"ל ביום 17.1.2008 ותביעתה אושרה והיא אף קיבלה את הגמלה. לאחר אישור הגמלה ועד הלידה ביום 19.5.2008, התובעת ביקרה מספר פעמים בבתי חולים ואף אושפזה. ביום 20.7.2008, לאחר שהתובעת כבר ילדה, נשלח לתובעת מכתב מהמל"ל, כי בשל כך שהיא יצאה לחו"ל נשללה ממנה גמלת שמירת ההריון, ועל כן, עליה להחזיר למל"ל חוב על סך 17,673 ₪. בדיון שהתקיים ביום 26.9.2011 נחקר הרופא של התובעת אשר המליץ לה על שמירת הריון, ד"ר חטיב. יצויין, כי הרופא הגיע לדיון בבית הדין מבלי שעיין בתיקה הרפואי של התובעת לפני הדיון. הרופא הסביר כי "ברגע שאישה מגיעה אליי ומבקשת שמירת הריון, אני שואל אותה ממתי התלונות שלה או ממתי היא לא עובדת ולפי התשובה שלה - אני ממלא. כשבית הדין שואל אותי האם זה הגיוני לאשר למישהי שמירת הריון רטרואקטיבית מלפני 3 שבועות, אני עונה שיש לה כבר חודש מחלה. שמירת הריון אנחנו נותנים בדרך כלל אחרי חודש של מחלה." הרופא לא יכל להסביר למה הוא נתן לתובעת שמירת הריון רטרואקטיבית מאחר והתיק הרפואי לא היה בפניו והוא אף לא זכר האם התובעת ביקשה ממנו שמירת הריון רטרואקטיבית. הרופא העיד, שכשבאה אליו מישהי הוא שואל אותה ממתי היא במנוחה והוא ממליץ על שמירת הריון ממועד זה וכן העיד "אם היא היתה בדצמבר במיון ונתנו לה 5 ימי חופש, אני יכול לתת רטרואקטיבית שבועיים". ביום 26.9.2011 נחקרה התובעת בבית הדין. התובעת הסבירה כי לא עבדה ב-19.12.07 שכן לא הרגישה טוב. בלילה ב-22.30 הלכה למיון ולמחרת ה-20.12.07 נסעה עם בעלה והוריו לתורכיה עד 23.12.07. התובעת התחייבה להמציא לבית הדין אישור מהמעסיק שלא עבדה ב-19.12.07, אך היא לא עשתה כן. התובעת הסבירה, כי ממילא היתה אמורה לצאת לחופשה מה-20.12 שכן חל חג אל-אדחא. כאשר נשאלה התובעת מדוע נסעה לחו"ל בעוד שקיבלה המלצה לנוח בביתה, היא ענתה שהיא נסעה לחו"ל מאחר ובעלה וחמותה כבר שילמו את הכסף וכי היא רצתה נופש. התובעת הסבירה, שכשהיתה אצל ד"ר חטיב ב-9.1.2008 הוא שאל אותה ממתי היא בחופש בבית והיא ענתה לו שמה-19.12 וגם הסבירה שהיא סובלת מכאבים ממועד זה. התובעת למיטב זיכרונה, לא סיפרה לרופא כי במהלך התקופה היתה בחו"ל. בעלה של התובעת העיד גם הוא באותו יום. הבעל העיד, כי כשהיה עם התובעת במיון הוא שאל האם היא יכולה לטוס, ונענה שלא תהייה בעיה כל עוד התובעת נמצאת במנוחה וכן העיד כי לא הוסבר לתובעת שהנסיעה לחו"ל יכולה לסכן את ההיריון. טענות התובעת בסיכומיה: התובעת לא ידעה כלל כי עצם יציאתה מגבולות המדינה יש בו כדי לשלול ממנה את הזכאות לגמלת שמירת הריון ואילו היתה יודעת היא היתה מבקשת כי תקופת שמירת הריון תתחיל לאחר מועד חזרתה לארץ ב-24.12.2007. התובעת לא ביקשה מהרופא אישור על שמירת הריון רטרואקטיבי מ-19.12, אלא הרופא בחר תאריך זה, לאחר ששאל את התובעת ממתי היא בחופשה ועל פי תשובתה של התובעת. התובעת מפנה לתיק 3450-02-09 רז נ' המל"ל. נציין כבר עתה, כי נסיבות עניין רז שונות מנסיבות תיק זה, שכן, באותו מקרה מונה מומחה רפואי ופסק הדין התבסס על חוות דעתו הרפואית. בענייננו, השאלה אינה רפואית אלא משפטית. טענות הנתבע בסיכומיו: באישור הרפואי על שמירת הריון ביקשה התובעת ליצור רצף בין מועד הפסקת עבודתה לבין מועד תחילת שמירת הריון בהתאם לסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי, שאם לא כן היתה תביעתה לשמירת הריון נדחית על הסף. אילו שמירת ההריון היתה מתחילה ביום 24.12.2007, הרי שהתובעת לא היתה זכאית לשמירת הריון בשל כך שהפסיקה לעבוד ב-19.12.2007. מאחר והתובעת אינה חולקת על העובדה שהיתה בחו"ל בין 20.12.2007 ל-23.12.2007 וכי לא מגיעה לה גמלת שמירת הריון בגין תקופה זו - הרי שיש נתק בין יום הפסקת עבודתה ב-19.12.2007 לבין מועד תחילת שמירת ההריון - 24.12.2007. המל"ל מפנה לעב"ל 746-08 המל"ל נגד פזית סעיד אבוקסיס. נציין, כי גם פסק דין זה אינו רלוונטי לענייננו, שכן שם דנו בשאלה האם ניתן להעדר העדרות חלקית עקב שמירת הריון, שאלה שאינה עולה בענייננו. כמו כן, אם התובעת נסעה לחו"ל הרי שעולה מכך שהיא לא היתה במצב שדרש שהייה בבית ועל כן אינה זכאית לשמירת הריון לתקופה זו. העובדה שהתובעת לא ידעה שנסיעתה לחו"ל תשלול זכאותה לתשלום גמלת שמירת הריון אינה יכולה לסייע לה, שכן אי ידיעת החוק אינה יכולה להקנות למבוטח זכויות שלא על פי החוק. פסק דין רז אינו רלוונטי, שכן שם מדובר בתובעת שהתגוררה באילת ונסעה מרחק קצר לטאבה. דיון והכרעה ס' 58 לחוק קובע כדלקמן:- "מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון; "שמירת היריון" - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה. לגרסת הנתבע, מאחר והתובעת יצאה לחו"ל ב-20.12.2007 והיא אינה דורשת לקבל גמלת שמירת הריון בגין התקופה שבה שהתה בחו"ל אלא ממועד חזרתה לארץ ב- 24.12.2007, - הרי שיש נתק בין הפסקת עבודתה לבין מועד תחילת שמירת ההריון ועל כן, ס' 58 אינו חל בעניינה. לשון אחר, לגרסת הנתבע, לא מתקיים החלק של הסעיף אשר דן ב"העדרות מעבודה". אין אנו יכולים לקבל טענה זו של הנתבע, ונבאר. ביום 19.12.2007 הייתה התובעת לגרסתה בחופשת מחלה. בתקופה שבין 20.12.2007 ועד 24.12.2007 הייתה התובעת ככל הנראה בחופשת חג או בחופשה שנתית. חופשת מחלה, חופשת חג וחופשה שנתית הינן כולן תנאים סוציאלים אשר עובדים זכאים להם במסגרת עבודתם וכחלק מעבודתם, ואין ביציאה לחופשה כדי לנתק את יחסי העבודה. לאור האמור, אין אנו יכולים לקבל את גרסת הנתבע, כי ס' 58 אינו חל כאשר עובדת נמצאת בחופשת חג או בחופשה שנתית עובר למועד שבו מתחילה תקופת שמירת ההריון, והנתבע אף לא הפנה אותנו לפסיקה כלשהי בענין זה. יתרה מכך - ניתן להקיש לגבי סוגיה זו מס' 61 לחוק, המתייחס לעובדת אשר יוצאת תחילה לחופשת מחלה ולאחר מכן מתחילה תקופת שמירת ההריון. ס' 61 קובע, שאין בענין זה כדי לשלול זכותה של אותה עובדת לגמלת שמירת הריון. אין אנו רואים הבדל בין זכות סוציאלית אחת (מחלה) לזכות סוציאלית אחרת (חופשה) - וכפי שתקופת מחלה אינה מנתקת יחסי עבודה, ועובדת זכאית לקבל גמלת שמירת הריון גם אם לא עבדה בתקופה שקדמה לכך אלא שהתה במחלה, כך יכולה עובדת לקבל גמלת שמירת הריון גם אם היתה בחופשה שנתית או חופשת חג עובר לתקופת שמירת ההריון. באשר לטענתו השניה של הנתבע, לפיה העובדה שהתובעת יצאה לחו"ל מלמדת שהמצב לא היה כל כך קשה עד כדי הצורך בשמירת הריון - הרי שלא ניתן גם לקבל טענה זו, שכן מדובר בטענה רפואית. כפי שפורט לעיל - ס' 58 לחוק מתנה מתן גמלת שמירת הריון באישור רפואי בכתב, והרופא הוא אשר מחליט האם מצב האשה מצדיק שמירת הריון או לא. הנתבע לא הפנה אותנו לפסיקה ממנה עולה, כי אשה אשר לא פעלה בהתאם להמלצת רופאיה - לא תהיה זכאית לשמירת הריון. נציין עוד, כי למיטב הבנתנו, המל"ל לא טען כי מצבה הרפואי של התובעת אינו מצדיק גמלת שמירת הריון - ואף שולמה לתובעת גמלת שמירת הריון בזמן אמת. טענת הנתבע הינה בתחום המשפטי בלבד ואינה בתחום הרפואי - כי מצבה של התובעת לא הצדיק גמלת שמירת הריון. כן נציין, כי הנתבע לא ביקש להעביר עניינה של התובעת למומחה רפואי מטעם בית הדין אשר יקבע האם מצבה הצדיק גמלת שמירת הריון - וגם זה מלמד על כך, שהנתבע שלל את הגמלה ללא כל קשר למצבה הרפואי של התובעת, אלא מטעמים משפטיים בלבד. מכל המפורט לעיל - אנו סבורים שהעובדה שהתובעת יצאה לחו"ל ל-3 ימים בין ה-20 ל-23 לדצמבר 2007 אינה מאיינת את זכותה לקבל גמלת שמירת הריון לאחר שובה מהחופשה, ועל כן, התובעת היתה זכאית לגמלת שמירת הריון מיום 24.12.2007 ועד יום הלידה. בהערת אגב נציין, כי לא ברורה לנו טענת הנתבע כפי שנטענה בכתב ההגנה ובמכתב הדחיה מיום 20.7.2008, לפיה תביעת התובעת נדחתה בהתאם לתקנה 5 לתקנות, שכן תקנה 5 מתייחסת למסירת פרטים נוספים ואינה מקנה למל"ל סמכות לדחיית תביעות, כאשר גם אין כל טענה מטעם המל"ל שהתובעת לא פעלה על פי התקנה ולא מסרה את המסמכים שנתבקשה. מכל האמור לעיל - אנו נעתרים לתביעה וקובעים כי התובעת היתה זכאית לגמלת שמירת הריון מיום 24.12.2007 ועד מועד הלידה. הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 3,800 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הריוןגמלה לשמירת הריוןשמירת הריוןדמי חופשה שנתית