קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת רדיו מרכב - שחרור ממעצר: 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בשתיים מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום: שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין , התשל"ז - 1977 ( להלן: חוק העונשין) וכניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952. 2. המחלוקת בין בעלי הדין סבה סביב התקיימות התנאי הנ"ל בדבר ראיות לכאורה לגבי שתי עבירות אחרות בהן מואשם המשיב: פריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413 ו' לחוק העונשין וגניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413 ד' (א) לחוק העונשין. אשר לכך, מואשם המשיב כי ביום 8.4.99, סמוך לקונסוליה האמריקאית ליד כביש מס' 1 במזרח ירושלים, התפרץ לרכבו של המתלונן בכוונה לבצע גניבה. הטענה היא, כי המשיב ניפץ את שימשת חלון הדלת הימנית הקדמית וגנב מתוך הרכב רדיו טייפ מסוג C.V.J . 3. חומר הראיות הקיים בתיק כולל, בין היתר, את ההודעות הבאות: הודעתו של עד ראייה, אדם בשם ווסאם פאיז אבו פודה (להלן : אבו פודה) , אשר מצביע על המשיב ואומר: " ראיתי את האיש הזה שהיה לבוש בחולצה צהובה. ראיתי אותו כשהגוף שלו בתוך האוטו עצמו, ואז ראיתי שהוא לקח את הרדיו טייפ מתוך האוטו ואז הוא הכניס אותו מתחת לחולצה שלו ואז הוא התחיל לרוץ ואז ראיתי שבאו שוטרים ועצרו אותו". מוסר העדות הוסיף, כי הוא יכול לזהות את הבחור שפרץ לאוטו - "כן , זה הבחור הזה שהשוטרים הביאו אותו לכאן (הערת חוקר - העד מצביע על בחור עם חולצה צהובה שנמצא במחלק רכוש ואשר הזדהה בעל פה כאשרף חמידאן מבידו)". כן נמצאת בתיק המשטרה הודעתו של קצין המשטרה שלמה הראל אשר מוסר, כי בנסיעה בניידת באיזור כביש מס' 1 הבחינו יושביה בבחור הלובש חולצת פסים צבעונית ומכנסי ג'ינס תכלת רץ לכיוון העיר העתיקה ומחזיק דבר מה בידו. מוסר הודעה וחברו ירדו מן הרכב ופתחו במרדף רגלי אחרי אותו בחור. במהלך המרדף הבחינו כי הלה זרק לצד שמאל את מה שהיה בידו. בסופו של דבר, ובסיוע שוטרי מג"ב שהצטרפו, נתפס הבורח, הוא המשיב. כאשר חזרו למקום זריקת החפץ מידיו של הבורח, אותרו רדיו טייפ לרכב מסוג C.V.J ומברג. אין חולק כי מכשיר הרדיו טייפ שנמצא זוהה על-ידי בעל הרכב המתלונן כזה שנגנב ממנו באותו יום בארוע שתואר לעיל מפיו של אבו פודה. עוד יש להפנות לדו"ח פעולה של שוטר נוסף - שלומי בכר- שהשתתף במרדף ואשר נסע עם שלמה הראל הנ"ל בניידת. בדו"ח הפעולה מציין עורכו, כי השוטרים הבחינו בבחור צעיר הלובש חולצת פסים צבעונית ומכנסי ג'ינס, המסתיר חפץ מתחת לחולצתו. שאר פרטי המרדף זהים לאלה שבהודעתו של שלמה הראל. שלומי בכר מציין, כי במהלך המרדף ראה את הבורח כשהוא מוציא מכשיר רדיו טייפ מתחת לחולצתו וזורק אותו על הכביש וכן מברג עם ידית שחורה, שנתפסו לאחר מכן. בטרם אתייחס להודעת החשוד, ניתן לומר כבר בשלב זה כי הודעתו של אבו פודה הנ"ל אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם התמונה הראייתית העולה מדבריהם של השוטרים שלמה הראל ושלומי בכר. הודעתו של אבו פודה מוקשית מכמה בחינות: ראשית , אין חולק כי המשיב לבש בעת מעצרו ועובר למעצרו חולצת פסים צבעונית כפי שמציינים השוטרים ולא חולצה צהובה כפי שמציין אבו פודה. בהקשר זה יש להפנות לדברי החוקר, גובה ההודעה מאבו פודה, שהובאו לעיל, אשר מוסיף בשוליה, כי העד מצביע על בחור עם חולצה צהובה שנמצא במחלק רכוש ואשר הזדהה בעל פה כאשרף חמידאן מבידו. דברים אלה של החוקר מעוררים תמיהה גדולה ומעלים סימן שאלה לגבי אופן גביית הראיות על ידו, שכן, כאמור, ברור בעליל שהמשיב לא לבש חולצה צהובה בעת שנעצר. כיצד, איפוא, יכול היה החוקר להוסיף בשולי ההודעה את הדברים שהובאו לעיל ולחזק כביכול את דברי אבו פודה לגבי צבע החולצה של הפורץ. שנית, לא ברור כיצד אבו פודה יכול היה לראות את הפורץ מכניס רדיו טייפ שלקח מהאוטו מתחת לחולצתו. אבו פודה לא נשאל היכן עמד ומה היה המרחק בינו לבין הרכב שנפרץ. לא ברור, איפוא, כיצד הספיק להבחין בפרטי החפץ שהוכנס מתחת לחולצה, שהרי אותו חפץ היה גלוי לעין פרק זמן קצר ביותר, מרגע יציאת הפורץ מהאוטו ועד שהוכנס מתחת לחולצה. שלישית, אבו פודה מוסר בהודעתו כי ראה שבאו שוטרים ועצרו את המשיב. ואולם, מעצרו של המשיב בוצע, כאמור, לאחר מרדף, ולאחר קבלת סיוע ממג"ב, הרחק מעיניו של אבו פודה. על יסוד האמור לעיל, נראה לי שבשלב זה ניתן לומר, כי אין לראות את הודעתו של אבו פודה ככזו המקימה ראיה לכאורה נגד המשיב לביצוע עבירת הפריצה לרכב והגניבה ממנו. 4. יתירה מכך. כרסום בעוצמתה הראייתית של הודעת אבו פודה ובמסכת הראיות כולה עולה מהודעות המשיב עצמו. המשיב מציין בהודעות שנגבו ממנו ביום 8.4.99 (בסמוך למעצרו) וביום 12.4.99, כי ראה בחור גדול ממנו עם חולצה צהובה ועוד בחור גדול עם כובע וזקן, כאשר הבחור עם החולצה הצהובה הכניס את ראשו לתוך רכב והוציא ממנו משהו וברח, כאשר השני צועק "משטרה, משטרה". השניים ברחו מן המקום והמשיב איתם, שכן פחד להיתפס לנוכח היותו תושב בידו הנמצא בשטח ישראל שלא כדין. המשיב חוזר על גירסה זו בשתי ההודעות שנגבו ממנו. תיאורו של המשיב את זהות הפורץ לרכב ניתן באופן ספונטני, ובכל מיקרה אין בחומר הראיות ראיה לכך שנאמר לו כי מאן דהוא טוען שלבש חולצה צהובה. תאור זה מתיישב עם דברי אבו פודה, שהפורץ לבש חולצה צהובה, ויש בו כדי לחזק את הגירסה התומכת בחפותו של המשיב. במלים אחרות, זיהוי הפורץ כמי שלבש חולצה צהובה עולה משני מקורות: דברי עד הראיה הניאוטרלי ודברי המשיב. אלו שתי הודעות ממקורות עצמאיים ושונים, התומכות זו בזו, ואשר יש בהן כדי להחליש באופן משמעותי את איכות הראיות הקיימות נגד המשיב באשר לפריצה ולגניבה. 5. חומר הראיות הלכאורי הקושר את המשיב עם ביצוע העבירות המיוחסות לו נמצא, איפא, רובו ככולו בהודעות השוטרים. ראשית, יש לציין כי אין בהודעות אלה כדי לקשור את המשיב במישרין להתפרצות לרכבו של המתלונן. שנית, כפי שהוזכר לעיל, אם אכן נכונה הגירסה העולה מפיהם של המשיב ואבו פודה כי הגנב הפורץ לבש חולצה צהובה, יתכן כי השוטרים דלקו אחר האדם הלא נכון. כזכור, המשיב טוען כי ברח מן המקום יחד עם אותם שניים שנראו על ידו פורצים לרכב. יתכן, איפוא, כי במהלך מנוסתם של אותם שניים השליכו את שלל הפריצה ואת כלי הפריצה, אשר נמצאו אח"כ ע"י השוטרים. בהקשר זה חשוב לציין כי קיימות סתירות בדברי השוטרים בנוגע למהלך מנוסת המשיב והמרדף אחריו. בעוד ששלמה הראל מדבר על דבר מה שנישא ע"י המשיב בידו והושלך לצידי הדרך במהלך המרדף, שלומי בכר מדבר על חפץ שהוסתר מתחת לחולצה, אשר נזרק במהלך המרדף. לדברי שלומי בכר, הוא ראה בעת המרדף את המשיב מוציא מכשיר רדיו טייפ מתחת לחולצתו וזורק אותו על הכביש ביחד עם מברג בעל ידית שחורה. לא ברור כיצד אחד השוטרים ראה דבר מה הנישא ביד בעוד שחברו הצליח להבחין ברדיו טייפ ומברג שנזרקו לאחר שהוחבאו מתחת לחולצה. 6. סיכומם של דברים, על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הונחה בפני תשתית ראייתית הקושרת את המשיב, לכאורה, לביצוע העבירות של התפרצות לרכב וגניבה ממנו, המיוחסות לו. כפי שציינתי, הודעתו של עד הראיה הניאטרלי מוקשית על פניה, וכך גם הערת החוקר בשוליה; זהות הפורץ כמי שלבש חולצה צהובה עולה משני מקורות עצמאיים: המשיב ואותו עד ראיה, אבו פודה; אין חולק כי המשיב לבש חולצת פסים צבעונית באותה עת; קיים חוסר התאמה בין הודעות השוטרים בנוגע להשלכת דבר מה על- ידי המשיב בעת המרדף אחריו; לנוכח דברי המשיב כי ברח מן המקום יחד עם אותם שניים שנראו על ידו פורצים לרכב וגונבים ממנו, יתכן כי מכשיר הרדיו טייפ והמברג שנמצאו הושלכו על-ידי אותם אחרים. אך מובן, כי איננו נמצאים עתה בשלב הערכת הראיות לצורך בחינת אשמתו או חפותו של המשיב, ואולם, כאמור, הגעתי על יסוד כל האמור לעיל למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בנוגע להתפרצות לרכב והגניבה ממנו. 7. עתה יש לבחון את השאלה, אם קיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. אשר לכך, הסכים ב"כ המשיב כי מתקיימת עילת מעצר בשל החשש, הנובע מן העובדה שהמשיב מתגורר בבידו, כי המשיב ימלט מאימת הדין ולא יתייצב למשפט. ואולם, ב"כ המשיב טען, כי ניתן להשיג את תכלית המעצר, אם יורה בית המשפט על חלופת מעצר, כך שהמשיב יהא נתון במעצר בית בבית קרובי משפחה בירושלים. לא נמסרו פרטים אודות חלופת המעצר המוצעת. כן נטען כי יש מקום להוסיף במסגרת חלופה זו חיוב בהפקדה כספית ובהעמדת ערבות של צד ג'. הכלל הוא, כי יש מקום לבחון חלופת מעצר תמיד, ולגבי כל אדם, גם אם הוא מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינאית. כאשר נבחנת האפשרות אם ניתן להורות על חלופת מעצר, שומה על בית המשפט לתת את דעתו הן ל"מעשה" והן ל"עושה". במיקרה דנן, בכפוף לאמור לעיל בנוגע להעדרן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירות הרכוש בהן הואשם המשיב (התפרצות לרכב וגניבה ממנו), נותרה הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב שהה בישראל שלא כחוק והתחזה לאחר. למשיב הסברים מהסברים שונים בנוגע להימצאותו בשטח ישראל בניגוד לחוק ולכך שמסר את פרטיו של אחר בעת שנעצר, ואלה יבחנו על ידי בית המשפט בעת בירור אשמתו. ואולם, כבר בשלב זה ניתן לומר כי אין המדובר בעבירות חמורות אשר מקימות חזקת מסוכנות ביחס למשיב. לו היה מדובר גם ב"עושה" שהוא טלית שכולה תכלת, ניתן היה להורות על שחרורו בערובה ובתנאים ללא התלבטות מיוחדת. כאשר עוברים ל"עושה", המשיב, המדובר במי שיש נגדו שלושה מאסרים על-תנאי תלויים ועומדים כמפורט בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ככל הנראה, שניים מן המאסרים על תנאי מתייחסים לעבירות רכוש ואחד - לפרק זמן של חמישה חודשים - מתייחס לעבירה של שהייה בישראל שלא כדין. אך מובן, כי בשלב זה אין המשיב יכול להיות בטוח כי חרב הפעלת כל המאסרים על תנאי אינה מונפת על צווארו, שכן אשמתו טרם התבררה באופן סופי, וכל שנאמר לעיל בעניין הערכת הראיות הוא לצורך דיון זה בלבד ולאחר עיון ראשוני בהן. אך מובן כי החשש בדבר הפעלת המאסרים על-תנאי מגביר את הסכנה של הימלטות מן הדין. זאת ועוד, המשיב שוחרר ברשיון אסיר ביום 28.2.99 לאחר שריצה שני שליש מתקופת מאסר שהוטלה עליו. ביצוע העבירות בהן מדובר בתיק זה על ידו סותר את תנאי הרשיון, ויש בו משום הפרת האמון שניתן במשיב עת ניתן לו הרשיון להלך חופשי. 8. השימוש בחלופת מעצר מניח, מחד גיסא, כי ניתן לתת אמון בנאשם שיתייצב למשפט ולריצוי העונש, ומאידך גיסא, כי אם יפר את תנאי השחרור בערובה ניתן יהיה לשוב ולעצרו על מנת לקדם ביעילות את עילות המעצר בגינן נעצר עד תום ההליכים. כאמור, עובדת מגוריו של המשיב בבידו בתוספת הנתון בדבר המאסרים על-תנאי בני ההפעלה מעלים חשש כי המשיב ימלט מאימת הדין; ואולם, כמוזכר לעיל, בא כוח המשיב הציע חלופת מעצר של מעצר בית בתחומי ירושלים אשר יש בה כדי להפיג את החשש האמור (השווה: ב"ש 2267/98 מדינת ישראל נ' חמייס אבו רוחי שאפעי - החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה מיום 21.5.98). הקושי האמיתי טמון בשאלה, אם המשיב זכאי לאמון ולמתן הזדמנות נוספת, כאשר קיימות ראיות לכאורה כי ביצע עבירות בתקופת היותו אסיר ברשיון. התלבטתי לא מעט בשאלה זו, אך הגעתי בסופו של דבר לכלל מסקנה כי לנוכח מהות העבירות שלגביהן קיימות ראיות לכאורה בשלב זה, והאפשרות כי קיימת חלופת מעצר ראויה בתחומי ירושלים, ניתן להורות על שחרור בערובה ובתנאים כפי שיפורט להלן: א. המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 7,500 ש"ח. ב. המשיב יעמיד ערבות של צד ג', תושב ישראל, בעל הכנסה חודשית של 4000 ש"ח ברוטו לפחות, בסכום של 7,500 ש"ח, להבטחת קיום תנאי השחרור בערובה, לרבות הבטחת התייצבותו למשפט ולריצוי העונש, אם יהא צורך בכך. ג. אשר לתנאי המוצע בדבר מעצר בית. מאחר שלא נמסרו כל פרטים בעניין בעת הדיון, אני קובעת את המשך הדיון בבקשה אך לעניין זה ליום 27/4/99 בשעה 14: 30. לדיון האמור יתייצב אותו קרוב משפחה של המשיב, לגביו מוצע כי המשיב יהיה בביתו, וימסרו כל הפרטים הרלבנטיים. למען הסר ספק מובהר, כי על פרטי ההסדר בדבר מעצר בית להיות להנחת דעתי, ולשם כך אני קובעת דיון נוסף. עד לאותו דיון יהא המשיב נתון במעצר ולאחריו תנתן החלטה סופית בבקשה. שחרור ממעצרמעצרגניבה