קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לתיקון כתב תביעה - ערעור לעליון: 1. לפני ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ואגו) שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לתקן את כתב תביעתה. 2. המבקשים הגישו תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי נגד המשיבה בעילה של הולדה בעוולה. בכתב התביעה המקורי, טענה המבקשת כי בשל מחדליה של המשיבה בביצוע בדיקת אולטרא-סאונד למבקשת 2, שנערכה במרפאת המשיבה בתאריך 25.2.2004 (להלן: הבדיקה הראשונה), נולדה המבקשת 1 כשהיא סובלת ממום מוחי קשה מסוג הידרוצפלוס. לכתב התביעה המקורי צורפה חוות דעתו של פרופ' שנפלד, אשר טען כי מהבדיקה הראשונה נראית בבירור "הצטברות נוזל בחדר הצדדי" המלמדת על הרחבת חדרי המוח, ממצא אשר חייב המשך הבירור על-ידי רופאי המשיבה, אשר היה מביא בסופו של דבר לגילוי המום. בכתב הגנתה טענה המשיבה, על סמך חוות דעת מומחה מטעמה, כי בבדיקה הראשונה לא ניתן היה למצוא סימנים המעידים על המום המתואר לעיל. בית המשפט המחוזי החליט לפצל את הדיון בין שאלת האחריות לבין שאלת הנזק. לצורך בירור שאלת האחריות מינה בית המשפט מומחה מטעמו (ד"ר עוז) אשר נתבקש לחוות דעתו באשר לשאלה אם ניתן היה לגלות את מום המשיבה 1 במסגרת הבדיקה הראשונה. ד"ר עוז קבע בחוות דעתו כי לא ניתן היה לקבוע אבחנה של הידרוצפלוס או אבחנה של הרחבה פתולוגית של חדרי המח בבדיקה הראשונה. לאחר שנסתיימה חקירת מומחי המבקשים, ובטרם החלה פרשת ההגנה, הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה. 3. בבקשת התיקון, טענו המבקשים כי בדיקת אולטרא-סאונד נוספת שנערכה על-ידי רופא מטעם המשיבה בתאריך 25.4.2004 (להלן: הבדיקה השנייה) נערכה ברשלנות. לטענתם, הממצאים שנתגלו בבדיקת זו לא תאמו את גיל ההיריון לפי חישוב הוסת האחרונה, דבר שלימד על עיכוב בגדילה. ממצא זה היה צריך להדליק "נורה אדומה" אצל המשיבה, ולחייבה לערוך בדיקות נוספות לגילוי הסיבה לעיכוב בגדילה. כמו-כן, טענו המבקשים בבקשת התיקון, כי גם במועד הלידה, אשר נערכה בבית החולים "סורוקה" שבבעלות המשיבה, התרשלו הרופאים המטפלים במבקשת 2 - הן בהסברים שניתנו לה הן בטיפול שננקט בפועל. 4. בנימוקי בקשת התיקון טענו המבקשים כי בעת הכנות שערך פרופ' שנפלד לצורך חקירתו הנגדית, התברר לו כי הוא לא התייחס במסגרת חוות-דעתו לעניינים בעלי חשיבות לשאלת רשלנות המשיבה. זאת, אף-על-פי שממצאי הבדיקה השנייה, כמו גם התיעוד הרפואי מיום הלידה, היה ברשותו, והוא אף ציין בחוות-דעתו כי מסמכים אלה עמדו לפניו בעת עריכת חוות הדעת המקורית. המבקשים טענו כי פרופ' שנפלד ניסה להשיג את בא-כוח המבקשים במשך זמן-רב, אך עקב היעדרותו הממושכת של האחרון מן הארץ, הדבר לא עלה בידו. לבסוף, כשסיפר פרופ' שנפלד לבא-כוח המבקשים אודות ממצאיו החדשים, נתבקש הוא לעדכן את חוות-דעתו, ועל סמך זאת, הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה. 5. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה, וזאת ממספר נימוקים. הטעם העיקרי לבקשת התיקון, כך קבע בית המשפט המחוזי, הוא חוסר תשומת לב והקפדה בעת הכנת חוות הדעת. מדובר, כך נקבע, במקצה שיפורים, אך עדיין יש לבדוק אם הבקשה עומדת בתנאי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. במקרה שלפנינו, מצא בית המשפט, כי השלב הדיוני מתקדם מאוד שכן תם שלב הצגת ראיות התביעה, וזאת אף שבא-כוח המבקשים לא הכריז פורמלית "אלה עדי". התרת התיקון תצריך שמיעה מחדש של פרשת התביעה ותחייב התאמות בחוות דעת המומחים של המשיבה. כמו כן, ציין בית המשפט כי אי-התרת התיקון תעודד מדיניות ראויה של הקפדה והכנה רצינית ויסודית של חוות דעת מומחים בטרם הגשתן לבית המשפט. לבסוף קבע בית המשפט כי "לא הוצג כל טעם משכנע לאפשר התיקון בשלב המאוחר הזה, ולצד הרצון לאפשר לכל צד למצות את טיעוניו במשפט, ולהציג את ראיותיו במלואן, יש לאזן זאת אל מול הזכויות הדיוניות של הצד שמנגד, העלול להיפגע, ואל מול האינטרס המערכתי של ניהול ההתדיינות וסיומה בפרק זמן סביר". 6. בבקשת רשות הערעור חוזרים המבקשים על הנימוקים שהעלו בבקשתם לתקן את כתב התביעה. לטענתם, בית המשפט קמא לא שקל נכונה במסגרת החלטתו את משמעות התיקון המבוקש ואת גודל השפעתו על תוצאת ההליך. המבקשים ערים לכך שהתנהלות המומחה מטעמם לא היתה ראויה, אך מדגישים כי הדבר נעשה בתום-לב. בנסיבות העניין, טוענים המבקשים, הנזק שיגרם לצד-שכנגד הוא בעיקרו בהתארכות ההליך. עוד טוענים הם לעניין זה, כי מבחינה פורמאלית לא תם שלב הצגת ראיות התביעה, ולפיכך לא נגרם נזק לקו ההגנה של המשיבה. עוד טוענים המבקשים כי המדיניות השיפוטית ביחס לתיקון כתב תביעה היא ליברלית ביותר, וכי במקרים דומים התיר בית משפט זה את תיקון כתב התביעה. 7. המשיבה מתנגדת לבקשה ונתלית בטעמיו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, המועד בו נולדה חוות הדעת החדשה של פרופ' שנפלד אינו מקרי. לפרופ' שנפלד היו מספר הזדמנויות נוספות בהן הוא נדרש ל"רענן את זכרונו" במסמכים במסגרת ההליך, ואילו בקשת התיקון הוגשה רק לאחר שנתברר כי חוות דעתו הראשונה של המומחה קרסה - בתום שלב ראיות התביעה, ולאחר הצגת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. לעניין זה מוסיפה המשיבה כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר סיום פרשת התביעה, בין היתר משום שבישיבה הבאה תוכננו להישמע המומחים מטעמה. עוד טוענת המשיבה כי בקשת התיקון הוגשה ללא כל הצדקה, שכן פרופ' שנפלד אינו חולק על כך שכל החומר הרלוונטי עמד לפניו מראשית הדרך, והוא אף התייחס אליו במסגרת חוות-דעתו. התרת התיקון, טוענת המשיבה, עלולה לקפח את זכויותיה הדיוניות בניהול ההליך, והיא תשנה הלכה למעשה את חזית התביעה. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת, כי ככל שטענותיהם של המבקשים מופנות כנגד ניהול מעקב ההריון של המבקשת 2, הרי שיש לצרף לתביעה את המדינה, שכן מעקב ההריון נערך בטיפת חלב - צירוף אשר לא נתבקש על-ידי המבקשים. 8. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. המדיניות השיפוטית ביחס לתיקון כתבי טענות היא אכן ליברלית במידה רבה, אך היא אינה בלתי מוגבלת. כבר נפסק כי לא יותר תיקון כתבי טענות כאשר מבקש התיקון נהג בחוסר תום-לב או בשיהוי רב, במקרים בהם התיקון עלול לקפח את הצד שכנגד, וכאשר התרת התיקון עלולה להביא להארכת הדיון ולסירבולו. בנוסף, נדרש בית המשפט לבדוק אם ניתן "לתקן" את הנזק שנגרם כתוצאה מהתרת הבקשה, באמצעות פסיקת הוצאות (ראו עע"מ 5674/04 עיריית תל-אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (, 4.6.2008). 9. במקרה שלפנינו, אין בבקשת תיקון כתב התביעה משום סיוע לבית המשפט בליבון הפלגותא בין הצדדים. פלוגתא זו הותוותה כזכור בכתב התביעה המקורי, ועיקרה בשאלה אם התרשלה המשיבה בבדיקה הראשונה שנערכה למבקשת 2. בתיקון כתב התביעה מתבקשות העלאתן של פלוגתאות חדשות הנוגעות לבדיקה השנייה שנערכה למבקשת 2, ולמהלך הטיפול בה בבית החולים בזמן הלידה. לאי-הכללתן של פלוגתאות אלה במסגרת כתב התביעה, לא ניתנה כל הצדקה משכנעת, כך אף הודו המבקשים עצמם. כמו-כן, ההליך מצוי בשלב מתקדם, לאחר סיום פרשת התביעה, ולאחר שהושקעו בו זמן ומשאבים על ידי הצד שכנגד ועל ידי בית המשפט. התרת התיקון תביא אפוא לסרבול ההליך ולהארכתו. 10. יחד-עם-זאת, ולא בלי היסוסים, החלטתי - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולפנים משורת הדין - להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה. שוכנעתי, במקרה הנדון, כי חוסר תשומת הלב של המומחה מטעם המבקשים ושל באי-כוחם, אינם צריכים לעמוד לרועץ למבקשים, ויש לאפשר להם להעלות את מלוא טענותיהם כנגד המשיבה, ולאפשר את בירורן בבית המשפט. הטענות המועלות בכתב התביעה המתוקן כנגד המשיבה הן חמורות, כמו גם הנזק שנגרם למבקשת 2. טענת המשיבה לפיה הטענות המועלות בכתב התביעה המתוקן יופרכו בנקל, שכן מקורן בטעות סופר של הרופאה שביצעה את הבדיקה השנייה, מחזקות דווקא את ההנחה שלא יגרם למשיבה נזק רב בהתרת התיקון. כמו כן, אף ש פרשת התביעה תמה, לא נשמעו עדיין עדי המשיבה, וזו תוכל לתקן את כתב הגנתה ואת חוות דעת המומחים שהגישה, לפי הטענות המועלות בכתב התביעה המתוקן. אשר לנזק שנגרם למשיבה כתוצאה מניהול ההליך עד כה, כידוע, מאפשרת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי לבית המשפט "להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים...". בנסיבות העניין, מורה אני כי תיקון כתב התביעה יותנה בתשלום הוצאות בסך 20,000 ש"ח שישולמו למשיבה תוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו. אם לא ישולם הסכום האמור, לא יותר תיקון כתב התביעה, והמשפט יתנהל על-פי כתבי הבי-דין הקיימים. בכפוף לאמור לעיל, הערעור מתקבל. אין צו להוצאות.  ערעור לעליוןכתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכיםערעור