האם דחיית תביעה מהווה תמיד מעשה בית דין ? מעשה בית דין שקם עקב דחיית התובענה, מונע את התובע, בדרך כלל, מלחדש את תביעתו. מדוע רק בדרך כלל? כיוון שאין מעשה בית דין, אלא במידה שנפלה הכרעה בסכסוך, ודחיית התביעה לא תגן תמיד על הנתבע לצמיתות ולחלוטין. השאלה תהא: על שום מה נדחתה התביעה? כדי להשיב על השאלה, מן הצורך להתבונן בנימוקי הדחייה, ופעמים מסתבר מהם, כי התביעה נדחתה רק מחמת נימוק אשר יחלוף, וכוחו יפוג במרוצת הזמן; כאשר חלף, אין מניעה לכך, כי התובע יגיש תביעה חדשה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית התביעה לא מהווה תמיד מעשה בית דין: זוהי בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין. בתאריך 30.9.1997, הוגשה התובענה נשוא תיק זה בה נתבעים הנתבעים לשלם לתובע סך של 50,107 ש"ח עקב מימוש ערבות בנקאית ע"י הנתבעים (להלן: הערבות), שנעשה, לטענת התובעים, שלא כדין. המימוש היה ביום 19.5.1995 בסכום של 40,000 ש"ח. ערבות זו ניתנה לנתבעים ע"י התובע במסגרת הסכם שכירות שנערך בין הצדדים, אשר לפיו השכירו הנתבעים לתובע חנות. בישיבת קדם המשפט מיום 6.9.1998, חזרו הנתבעים בפני על טענותיהם בהמ. 4541/97, בה היפנו ו להחלטה שניתנה ביום 21.8.1995 בת.א. 8028/94. בהחלטה זו נדחתה תביעת התובע נגד הנתבעים - לטענתם, באותו עניין. מעיון ב- ת.א. 8028/94 בכתב התביעה עולה כי התובע בתיק זה, הוא התובע שלפני, עתר למתן צו מניעה סופי כנגד אותם הנתבעים שפני, המורה לנתבעים שלא לממש את הערבות. בפסק הדין שניתן ביום 21.8.95, הוחלט לדחות את התובענה וזאת לאחר שהתובע ביקש למחוק את תביעתו עקב מימוש הערבות. (בקשת התובע למחיקת התובענה הופנתה ע"י בית המשפט (כב' השופטת דברת) לתגובתם של הנתבעים. הנתבעים בתגובתם, סירבו למחיקה, וביקשו כי התובענה תידחה, וכן ביקשו להטיל הוצאות על התובע. תגובת הנתבעים הועברה ע"י בית המשפט לתגובתו של התובע, אך זה, לא הגיב. לאור העדר תגובת התובע לבקשת הנתבעים לדחיית התובענה, החליט בית המשפט ביום 21.8.1995 לדחות את התביעה, ולחייב את התובע בהוצאות). בתיק הנוכחי, התובע טוען כי מימוש הערבות נעשה שלא כדין, ולכן הוא תובע את כל הסכום שנתקבל ממימוש הערבות, בתוספת הפרשי הצמדה. בדיון שנערך ביום 6.9.1998 טען ב"כ התובע כי המשיבים היו אמורים לממש מהערבות רק את החוב, ולא את כל הערבות. לטענתו של התובע, אין מדובר באותן עילות, שכן העילה בתובענה הנוכחית קמה רק לאחר חילוט הערבות ע"י המשיבים, שעה שבמועד הגשת התובענה הקודמת, טרם חולטה הערבות. עוד מפנה התובע לגרסת המשיבים ב- ת.א. 8028/94, שם טענו כי עילת התובענה הקודמת הנה היחסים האוטונומיים בין הבנק והנושה בעניין הערבות, וזכותם של המשיבים כלפי הבנק לחלטה. אני סבורה כי בשתי התובענות (ת.א. 8028/94, והתובענה שבפני) אכן מדובר באותן עילות, והן עשיית עושר שלא במשפט. אולם, בת.א. 8028/94 לא נתבררה המחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין, שכן, התובע ביקש למחוק את התביעה בת.א. 8028/94 לאחר שהתברר לו כי הערבות מומשה, ועל כן לא נותר טעם למתן צו מניעה כמבוקש על ידו בתובענה הנ"ל (לעניין זה ראה בקשת התובע למחיקת התביעה בת.א. 8028/94 מיום 6.7.1995). אמנם, בתובענה הראשונה היה מעשה בית דין, מכיוון ששם, ביקש התובע למחוק את תביעתו, אך בית המשפט החליט לדחות את תביעתו, ועקב כך הדבר מונע את התובע מלחדש את תביעתו. אולם, במקרה זה לדעתי, עקב שינוי הנסיבות (חילוט הערבות), לא נתאפשר לתובע לבקש את הסעד שביקש - צו המונע חילוט הערבות, ועל כן ביקש למחוק את תביעתו, כך שלא נתאפשר לברר את המחלוקת שבין הצדדים לגופו של עניין. לעניין זה ראוי להביא את דבריו של זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 בע"מ 410:ו "מעשה בית דין שקם עקב דחיית התובענה, מונע את התובע, בדרך כלל, מלחדש את תביעתו. מדוע רק בדרך כלל? כיוון שאין מעשה בית דין, אלא במידה שנפלה הכרעה בסכסוך, ודחיית התביעה לא תגן תמיד על הנתבע לצמיתות ולחלוטין. השאלה תהא: על שום מה נדחתה התביעה? כדי להשיב על השאלה, מן הצורך להתבונן בנימוקי הדחייה, ופעמים מסתבר מהם, כי התביעה נדחתה רק מחמת נימוק אשר יחלוף, וכוחו יפוג במרוצת הזמן; כאשר חלף, אין מניעה לכך, כי התובע יגיש תביעה חדשה." 11. גם בענייננו נדחתה התביעה בת.א. 8028/94 מחמת נימוק שחלף - בשל מימוש הערבות. עתה, משחלף הנימוק לדחיית התובענה הנ"ל, אין מניעה להגשת התובענה שבפניי. מעשה בית דין