קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים - בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון: לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא, א' שיף והשופטים ח' הורוביץ וצ' קינן) שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן, בהתאמה: הועדה; חוק הנכים). 1. המבקש, יליד 1964, התגייס לצה"ל בשנת 1982, ובחלוף כ-3 שנים מגיוסו, הגיש תביעה להכרה במחלת נפש שבה לקה ככזו שנגרמה במהלך ובעקבות שירותו הצבאי. קצין התגמולים דחה את התביעה, ועל החלטתו הגיש המבקש ערעור. ערעור המבקש נדחה על-ידי ועדת הערעורים ביום 8.6.1993. משנת 1992, מקבל המבקש קצבת נכות כללית בגין מצבו הנפשי לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המל"ל), למעט תקופות שבהן שהה במאסר. ביום 3.10.2007 פנה המבקש לקצין התגמולים בבקשה לעיון חוזר בסוגיית ההכרה בנכותו, בשל קיומה של ראיה חדשה. המשיב דחה את הבקשה בנימוק שהמבקש בחר לממש את זכותו לפי חוק המל"ל ומכאן שאינו זכאי לפנות במקביל לקבלת גימלה גם בהליך לפי חוק הנכים. על החלטת קצין התגמולים הגיש המבקש ערעור, שנדחה אף הוא על-ידי ועדת הערעורים. בהחלטתה, קבעה הוועדה, כי עצם גביית סכומי הקצבאות מן הביטוח הלאומי היא ראייה משמעותית למימוש בחירתו של המבקש בזכויות על-פי חוק המל"ל, וגם התנהגות המבקש מלמדת כי בחר לממש את זכויותיו מכוח חוק המל"ל ולא בדרך של תביעה לפי חוק הנכים. בגדר החלטתה, דחתה הועדה את טענת המבקש כי הקצבאות שנתקבלו מכוח חוק המל"ל במשך 12 שנים היו רק מימון ביניים. גם על החלטה זו ראה המבקש להגיש ערעור. 2. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא א' שיף, והשופטים ח' הורוביץ וצ' קינן) דחה את הערעור, בהצביעו על ההלכה שנקבעה בע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה, פ"ד מז(2) 84 (1993) (להלן: הלכת איבגאנה), שלפיה פנייתו של נכה לקבלת גמלה מן המוסד לביטוח הלאומי, לאחר שפנייתו לקצין התגמולים נדחתה, מהווה בחירה, כמשמעותה בסעיף 36א לחוק הנכים. עוד קבע בית המשפט, כי סעיף 35(א) לחוק הנכים, שלפיו רשאי קצין התגמולים ליתן החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם נתקבלה בה החלטה סופית, "אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה", אינו חל כלפי מי שהגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. על פסק דין זה, נסבה הבקשה שלפניי. 3. לטענת המבקש, המקרה שלפנינו מעלה שאלה משפטית עקרונית שטרם ניתנה עליה הדעת בפסיקתו של בית משפט זה, היא השאלה "האם בחירה לתבוע זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לאחר שתביעה לפי חוק הנכים נדחתה, הינה אכן בחירה בין זכויות, כמשמעה בסעיף 36א לחוק הנכים?". לדברי המבקש, היות שאין לראות בסיטואציה מעין זו "בחירה", אין מניעה כי תתקבל החלטה חדשה בעניינו בהימצא ראיות חדשות, כאמור בסעיף סעיף 35(א) לחוק הנכים. בהקשר הדברים, מצביע המבקש על דברים שנאמרו על-ידי בית משפט זה ברע"א 4239/08 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים פסקה י"א להחלטתו של השופט א' רובינשטיין (, 7.4.2010) (להלן: עניין פלוני), שלפיהם "קשה להלום שמי שלאחר דחיית תביעתו על ידי קצין התגמולים פנה אל הביטוח הלאומי, שכן זה הנתיב שהיה פתוח לפניו, "בחר" כמשמעו הפשוט של מונח זה". לדברי המבקש, אין לומר כי בהחלטתו להגיש תביעה לפי חוק המל"ל לאחר שנדחתה תביעתו לפי חוק הנכים, יש משום בחירה בין חלופות, המכניסה אותו לגדריו של סעיף 36א לחוק, ושוללת ממנו את הזכאות לקבלת החלטה חדשה. עוד טוען המבקש, כי אין בענייננו תחולה להלכת איבגאנה, שכן זו אינה עוסקת במצבים שבהם נכה פנה תחילה למימוש זכותו לפי חוק הנכים, ורק כשזו נדחתה ראה לפנות למוסד לביטוח לאומי. 4. המשיב טוען מצדו, כי דברי בית המשפט בעניין פלוני, שבגדרם עמד על הצורך למצוא פיתרון ראוי למצב שבו נכה שטענתו לזכויות לפי חוק הנכים נדחית, מגלה לאחר שנים ראיה חדשה, אך חסום מלהגישה כיוון שבחר לתבוע זכויות לפי חוק המל"ל, נאמרו במסגרת אמרת אגב. מכל מקום, בית המשפט לא הכריע באותו מקרה אם שינוי המדיניות הקיימת צריך שייעשה באמצעיות פרשנות, או שמא נדרש שינוי חקיקה או גיבוש מדיניות במישור המינהלי. ממילא, טוען המשיב, על הראיה החדשה להיות כזו שלא ניתן היה לגלותה קודם לכן גם בזהירות סבירה, תנאי שאינו מתקיים לגבי הראיות שלהן טוען המשיב במקרה דנן. אשר לגוף טענות המבקש, טוען המשיב כי מפסיקתו של בית משפט זה לאורך השנים עולה, כי בחירתו של נכה לקבל זכויות מן המל"ל לאחר שתביעתו לקצין תגמולים נדחתה, נחשבת לבחירה, כמשמעה בסעיף 36א לחוק הנכים. עוד הוא מוסיף כי הפרשנות הנכונה ליחס שבין סעיפים 36(א)(1) ו-35(א) לחוק הנכים, היא כזו שלפיה מי שבחר בזכויות לפי חוק המל"ל - לא יחולו עליו הוראות חוק הנכים, לרבות בקשה לפי סעיף 35. 5. לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא אין מקומה של השאלה המשפטית שעליה מצביע המבקש להתברר במסגרת ההליך שלפנינו, באשר היא אינה נדרשת לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים. כידוע הלכה כי רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). ואולם, גם בהתקיים שאלה כללית לא די; רשות ערעור לא תינתן אם לא יהיה בפתרון השאלה כדי לפתור את המחלוקת הפרטנית בין הצדדים, למעט במקרים חריגים, שבהם קיים אינטרס ציבורי ליתן הכרעה עקרונית גם כזו אינה נדרשת לשם פתרונה של ההתדיינות הספציפית (ראו רע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים נ' גולדשטיין (, 14.6.2005); רע"א 5836/10 טירם נ' קצין התגמולים (, 31.8.2010)). במקרה דנן, לא ראיתי לעיין מחדש בהלכה עקיבה ואחידה שיצאה מלפני בית משפט זה בעניין איבגנה, כמו גם, בין היתר, ברע"א 4024/04 אסידו נ' קצין התגמולים (, 14.2.2007), וברע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577 (2003), משלא מצאתי כי עלה בידי המבקש להוכיח כי חומר הראיות שבידיו אכן מצדיק החלטה חדשה בעניינו. 8. בחינת חוות הדעת החדשה שעליה משתית המבקש את בקשתו, שנערכה על-ידי הפסיכיאטר גבריאל לני, מלמדת כי אין בה משום חידוש. ודוק: הממצאים והמסקנות המפורטים בחוות הדעת אינם חורגים מחוות דעתו של ד"ר סגל מיום 25.10.1990, שהובאה על-ידי המבקש והועמדה לעיונה של ועדת הערעורים הראשונה. חוות דעת זו נבחנה, אך בסופו של יום, ראתה הוועדה לאמץ את חוות הדעת של ד"ר זוהר מיום 8.10.1986, שהובאה מטעם המשיב. גם האמור במכתבים השונים שהובאו על-ידי המבקש בהליך זה כ"ראיה חדשה", שבאמצעותם ביקש המבקש להצביע על כך שקודם לשירותו הצבאי היה מצבו הבריאותי תקין, אינם כוללים כל חידוש משמעותי, באשר הטענה כי היה בריא עובר לשירות הצבאי צוינה גם בחוות דעתו של ד"ר סגל, ואף ד"ר זוהר עצמו הסכים כי ההתקף הפסיכוטי הראשון אירע בתקופת שירותו הצבאי, גם אם טען כי התרחש בעת שהיה בחופשה.  במצב דברים זה, מסקנתי היא כי בנסיבות המקרה שלפנינו אין לראות בראיות שהובאו על-ידי המבקש כאלה המצדיקות בחינה מחודשת של מצבו על-ידי קצין התגמולים לפי סעיף 35 לחוק הנכים, וזאת גם מבלי להידרש לעיון מחדש בהכרעותיו של בית משפט זה בעניין "הבחירה". משכך, החלטתי לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. צבאנכותערעורחוק הנכים (תגמולים ושיקום)