דחיית תביעה נגד עורך דין מחמת השתק פלוגתא

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה נגד עורך דין מחמת השתק פלוגתא: בקשה לסילוקה על הסף של תביעה נזיקית המתמקדת בטענת ייצוג משפטי לקוי, בטענה למעשה בית דין ולהשתק פלוגתא. הבקשה מושתתת על פסק דין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים ובו נדונה תביעה כספית לשכר טרחה שהגיש הנתבע, עו"ד במקצועו, נגד התובע, לקוחו לשעבר, בגין ייצוגו בהליך פלילי. ההליך הפלילי 1. במהלך שנות ה-90' של המאה הקודמת, התנהלו נגד התובע שני הליכים פליליים במקביל: האחד, בשוויץ (להלן - ההליך בשוויץ) והשני, בארץ (להלן - ההליך הפלילי). שני ההליכים נסבו סביב המימון הכספי שקיבל התובע, שהיה הבעלים של תשלובת פלדה ידועה, לצורך ייבוא מטעני ברזל, ונטען כלפיו כי המימון הושג ברמיה, תוך שימוש בשטרי מטען מזוייפים. בהליך בשוויץ הורשע התובע ונדון ל-20 חודשי מאסר אותם ריצה במלואם. בשלב מסויים ולאחר ריצוי עונשו, הוסגר התובע לארץ. הנתבע ייצג את התובע בהליך הפלילי בארץ (ת.פ. 40163/99) שהתנהל בבית משפט זה לפני כב' השופט מודריק, אף בהליכים נלווים נוספים. בקליפת אגוז ייאמר כי הנתבע סבר כי אין ליידע את בית המשפט בישראל בדבר קיומו של ההליך בשוויץ, מחשש שהדבר יביא להחמרת עונשו של התובע, ואילו התובע עצמו סבר כי המידע יפעל להגנתו במסגרת הטענה "כבר זוכיתי כבר הורשעתי". בשנת 2005 אישר בית המשפט, לבקשת התובע, את פיטורי הנתבע, ומינה לו סנגור ציבורי. בשנת 2006 הושג הסדר טיעון שלא כלל רכיב מאסר בפועל תוך התחשבות בעונש המאסר אותו נשא התובע בשוויץ. התביעה הראשונה 2. ביום 6.7.05 הגיש הנתבע תביעה לתשלום שכ"ט ע"ס 894,060 ש"ח נגד התובע ונתבעים נוספים, שערבו לו. התביעה התבררה בבית משפט השלום בתל-אביב לפני כב' השופטת אלמגור (ת.א. 36950/05) . התובע הגיש כתב הגנה, שם טען, בין היתר, כי לאחר הגשת כתב האישום נגדו בהליך הפלילי פנה אליו הנתבע והציע לו לייצגו בחינם. כן טען כי לא זו בלבד ששילם לנתבע את מלוא שכה"ט שדרש, אלא שדווקא הנתבע הוא זה שחב לו כספים, "...שכן לא סיפק את התמורה עליה התחייב" (סעיף 7.11 לכתב ההגנה). עוד טען התובע כי התנהגות הנתבע חמורה וכי והוא שומר על זכותו להעלות טענות אלה ולהוכיחן בפני בית המשפט, ככל שימצא לנכון (סעיף 7.18 לכתב ההגנה); כי הנתבע ביצע מעשים חמורים (בסעיף 35 לכתב ההגנה) וכי "...עו"ד X הוא שחייב לפצות את מר אסא בגין הנזקים העצומים שנגרמו לו, עקב השירות המשפטי, ובמהלכו. מר אסא שומר על כל זכויותיו בקשר עם נזקים אלה ועל טענותיו לפרעון סכומי הנזק האדירים שעו"ד X גרם, גם על דרך של תביעה או קיזוז" (סעיף 40 לכתב ההגנה). פסק הדין 3. ביום 10.11.11 ניתן פסק הדין בהתדיינות הראשונה (להלן - פסק הדין). בית משפט השלום דן הן בתביעת הנתבע לשכ"ט והן בטענת הקיזוז שהועלתה ע"י התובע, ובכלל זה בטענה לפיה התרשל הנתבע כלפיו כפרקליטו, בכך שחשף אותו "לסיכון כפול" ולא עשה שימוש בגזר הדין שניתן בהליך בשוויץ על מנת לסיים את ההליך הפלילי בארץ. בית משפט השלום קבע כי הנתבע אכן הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע בכך שלא בחן כיאות את כתב האישום ואת פסק הדין שניתן בהליך בשוויץ במקביל לניהול ההליך הפלילי ("פרקליט סביר היה מעיין במסמכים ושוקל היטב את הנתונים..." - סעיף 42 לפסה"ד). בית המשפט בחן את שאלת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותו של הנתבע לבין הנזק וכדבריו "על-פי סעיף 35 סיפה לפקודת הנזיקין, כדי להשית על אדם אחריות לעוולת הרשלנות יש להוכיח גם כי בין ההתרשלות לבין הנזק קיים קשר סיבתי. על אסא להראות כי סביר להניח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי שאלמלא התרשלותו של עו"ד X, היה נמנע הנזק שהוא טוען כי נגרם לו..." (סעיף 43 לפסה"ד) והגיע למסקנה שגם אם הנתבע היה פונה מבעוד מועד לבית המשפט בהליך הפלילי ומציג בפניו את כתב האישום ואת פסק הדין שניתן נגד התובע בהליך בשוויץ, אין ודאות כי ההליך הפלילי היה מסתיים אחרת מכפי שהסתיים בסופו של דבר. עם זאת הגיע בית משפט השלום למסקנה, כי אם הנתבע היה פועל כאמור, היה מגיע ההליך הפלילי לידי סיום מוקדם יותר, כך שהנזק שגרם הנתבע מתבטא למעשה בהימשכות ההליך הפלילי זמן ארוך מזה הנדרש. לאור זאת, ראה בית משפט השלום לפסוק לטובת התובע פיצוי בסך 80,000 ₪ בגין הסבל וייסורי הנפש שעברו עליו בשל התארכות ההליך הפלילי - פיצוי אותו יש לקזז משכה"ט שחב התובע לנתבע. התביעה 4. ביום 4.9.06, במקביל לניהול התביעה הראשונה וכחודש ימים לאחר סיום ההליך הפלילי, הגיש התובע את תביעתו הכספית נושא הדיון אשר במבוא לה, ציין כי "הנתבע, עו"ד X, הונה את מר רובי אסא, וגרם לו נזק חמור ובלתי הפיך" (סעיף 1), כי הנתבע גרם לתובע לשיבוש מהלכי משפט, רימה ועשק אותו, וגרם לו עינויי דין רבים, "...תוך הפרת נורמות התנהגות אלמנטריות, והפרת החובות החלות על עורך דין כלפי לקוחו, ועל פי כל דין" (סעיף 3). בכתב התביעה טוען התובע, כי במהלך ניהול ההליך הפלילי, נמנע הנתבע מלהציג לפרקליטות ולבית המשפט את כתב האישום ואת פסק הדין המרשיע שניתן נגדו בהליך בשוויץ, ובכך חשף אותו לסיכון כפול, דהיינו, להיות מורשע בגין אותה פרשייה גם בארץ וגם בשוויץ, במקום לטעון "כבר זוכיתי כבר הורשעתי". כן נטען, כי הנתבע הכשיל את ההליך הפלילי וגרר אותו שלא לצורך במשך 4 שנים, גרם לו לעינוי דין, ועשק אותו בכך שניצל את היותו מבוגר "עייף וחולה". נטען כי הנתבע הפר את חוק השליחות, הפר חובה חקוקה (חוק לשכת עורכי הדין, כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין את חוק השליחות), פעל ברשלנות רבתי, הפגין זלזול בבית המשפט והציג מצג כאילו התובע מתחמק מבירור ההליך הפלילי. כמו כן עתר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בעילת עשיית עושר ולא במשפט. במסגרת התביעה עותר המשיב לשיפוי (בגין הקנס שהוטל עליו בהליך הפלילי); להשבת הכספים ששילם למבקש בגין שכ"ט ולפיצויים נזקיים (בגין הגבלת חירותו ופגיעה באיכות חיים ובגין עוגמת נפש). יוער כי בדיון שהתקיים לפני הרשם אורנשטיין (כתוארו דאז) ביום 15.5.08, הוצע לצדדים לעכב את הדיון בתובענה עד להכרעה בהליך בבית משפט השלום, הצדדים הסכימו וכך נעשה. לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה חודשו ההליכים בתביעה דנן. הבקשה לדחייה על הסף 5. הנתבע טוען כי הסוגיה נשוא התביעה, העילות והסעדים - כבר נדונו והוכרעו בתביעה הראשונה ואין לבררן פעם נוספת. נטען כי טענת ההגנה שהועלתה ע"י התובע בתביעה הראשונה, דהיינו, טענת הקיזוז, זהה למעשה לעילת התביעה הנזיקית בתובענה דנן. המדובר באותה מסכת עובדתית ובאותה טענה משפטית. בית משפט השלום דחה בחלקה את טענת ההגנה של התובע והכריע באותן הפלוגתאות המשפטיות והעובדתיות שמעלה התובע בכתב התביעה בהליך זה, באופן שלא ניתן לדון בהן בשנית. מנגד טוען התובע, כי פסק הדין בתביעה הראשונה הכריע רק בתביעה שהגיש הנתבע לשכ"ט בגין ייצוגו אותו בהליך פלילי. בית משפט השלום אמנם קיבל את טענת התובע לפיה התרשל הנתבע בעת ייצוגו והפר את חובת האמון שלו כלפיו, אף ראה לנכון לקזז סכומים שונים משכה"ט שפסק לנתבע. עם זאת נטען כי מעשיו ומחדליו של הנתבע מקימים לתובע עילות תביעה לפי עוולות נוספות, מעבר לעוולת הרשלנות שנדונה בתביעה הראשונה, ובכללן: הפרת חובה חקוקה; מרמה ועושק, המהוות עילות עצמאיות, והמצמיחות פיצוי העולה על שכר הטרחה שנפסק לזכות הנתבע אותו ביקש לקזז. בדיון שהתקיים ביום 6.5.12 הוסיף ב"כ התובע כי העילה המרכזית בתיק דנן מתמקדת בהפרת חובה חקוקה, טענה שלא נטענה בתביעה הראשונה, כי בהליך בבית משפט השלום לא ניתנה לתובע ההזדמנות להוכיח את מלוא נזקו, וכי טענת הרשלנות הועלתה במסגרת הגנת קיזוז בלבד. כן נטען כי על פסק הדין בתביעה הראשונה הוגשו ארבעה ערעורים אשר להכרעה בהם תהא השפעה על התיק דנן בכל הנוגע לעוולת הרשלנות. דיון והכרעה 6. הכלל של מעשה בית דין מתייחס לשני מצבים - השתק עילה והשתק פלוגתא, כאשר בענייננו עולה לדיון שאלת קיומו של השתק פלוגתא. כלל השתק העילה משמעותו כי אין לדון באותה עילה שכבר נדונה בהליך קודם, כלל שאינו רלוונטי לענייננו, שכן השתק זה חל רק כאשר התובע בהליך הקודם מבקש לחזור ולתבוע בשנית בגין אותה עילה, עת בענייננו היה התובע בהליך הקודם נתבע, וטענותיו הועלו במסגרת הגנתו. "...השתק פלוגתה מונע מבעלי הדין להתדיין פעם נוספת בפלוגתה שנדונה בהתדיינות קודמת בין הצדדים והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך בפסק דין סופי" [רע"א 5071/10 עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ, (פס"ד מיום 18.10.10)]. נקבע בהקשר לכלל השתק הפלוגתא כי "...אין נפקא מינה אם ההתדיינות הנוספת נשענת על אותה עילת-תביעה, שהיוותה יסוד להתדיינות הקודמת, או שהיא מבוססת על עילה שונה. דגש המניעות הדיונית מושם בפלוגתא מסוימת, שנדונה בין אותם צדדים בהליכים קודמים והוכרעה בפסק דין סופי על-ידי בית-משפט מוסמך" [ד"ר נ' זלצמן, "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 137]. 7. לצורך החלת כלל השתק פלוגתא נדרשת התקיימותם המצטברת של ארבעה תנאים: האחד - הפלוגתא היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים העובדתיים; השני - בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא; השלישי - ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; והרביעי - ההכרעה בפלוגתא בהליך הראשון הייתה חיונית לצורך פסק הדין בהליך הראשון [ראו: ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, (מיום 4.3.10); ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' ג'מאל עמיר קאזם חלף סעידי (מיום 15.12.11)] עיון בכתבי הטענות, בפרוטוקולים ובסיכומים שהגישו בעלי הדין בתביעה הראשונה מעלה כי הדיון שם עונה על ארבעת הכללים. 8. התובע טען בתביעה הראשונה את אותן הטענות אותן הוא מעלה בתביעה דכאן, רק בשינוי כותרת, באופן שמדובר באותה פלוגתא. כך נטען, בין היתר, בפרק זה: "בית המשפט מתבקש לקבוע, כי במסגרת הייצוג הפר התובע את חובתו לבדוק ולשקול, העלאת טענות הגנה משפטיות, בהסתמך על בדיקת העובדות: התובע לא ביצע כהודאתו בדיקה עניינית פשוטה, של מסמכים כתב האישום השוויצרי ופסק הדין השוויצרי, והשוואתם לפרשה בתיק הישראלי..." (סעיף 145 לסיכומים); "במהלך הייצוג לא הציג עו"ד X כטענתו את כתב האישום ופסק הדין השוויצרי, מבלי שראה וממילא לא בדק, לא בחן ולא השווה בין שני התיקים...מדובר בראיות נגישות שהינן עובדות ונתונים משפטים רלבנטיים ובנסיבות העניין אף עובדות ונתונים הכרחיים למתן ייצוג הולם ללקוח ולשם עשיית משפט צדק" (סעיף 150 לסיכומים); "...מבוקש לקבוע, כי פרקליט סביר והגון היה מעיין במסמכים וניתן לקבוע בסבירות קרובה לוודאי, מעבר לנחוץ במשפט אזרחי, כי היה מציג אותם ועל בסיסן היה טוען, לכל הפחות את מה שטען התובע קודם: הגנה מן הצדק, סיכון כפול, ועוד טענות משפטיות הנסמכות על הדמיון שבין שני התיקים ועל האישומים המופיעים בשניהם, לרבות כמובן הטענה "כבר הורשעתי כבר זוכיתי"" (סעיף 166 לסיכומים); "מתבקשת המסקנה, כי פרקליט סביר והגון היה מעיין במסמכים וטוען, כל טענה שאפשר להעלות...חובה מקצועית זו הופרה על ידי עו"ד X, שידע והיה עליו לדעת טוב מכולם את נסיבות המקרה המיוחדות" (סעיף 172 לסיכומים); "אילו היה עו"ד X מציג את המסמכים וטוען, היה למצער גואל שנים-שנים קודם את מר רובי אסא מאימת האישומים נגדו...התובע עו"ד X הוא בעצמו חשף את מר אסא לסיכון כפול, במסמכיו ובשלד סיכומיו..." (סעיף 189 לסיכומים); "התובע התייחס לתיק השוויצרי כאילו אינו קיים, למרות שהיה במסמכיו כדי למנוע מלקוחו את עינוי הדין המתמשך..." (סעיף 190 לסיכומים); "בית המשפט הנכבד מתבקש לקבוע, כי עינוי הדין וייסורי הנפש, הכאב והסבל הכרוכים ברשלנות החמורה של הפרקליט ניכרים היטב במקרה דנן" (סעיף 209 לסיכומים); הנה כי כן, מהציטוטים לעיל עולה כי טיעוני התובע בכתב התביעה דנן מקבילים לנטען על-ידו במסגרת הסיכומים שהגיש בתביעה הראשונה: כך הטענה לעניין הימנעות מלהציג בהליך הפלילי את כתב האישום ופסק הדין בהליך בשוויץ; כך הטענה כי הנתבע חשף אותו "לסיכון כפול"; כך הטענה כי התנהלות הנתבע הביאה להתארכות יתר של ההליך הפלילי ולעינוי דין, כך הטענה כי הנתבע פעל ברשלנות, וכן הלאה. 9. לא ניתן לחלוק על כי בתביעה הראשונה אכן בחן בית המשפט את הסוגיה העובדתית סביבה נסבה התביעה שלפני, ובסופה של ההתדיינות הגיע למסקנה המשפטית, לפיה התרשל הנתבע כלפי התובע, ולפיה מתבטא הנזק הנובע מההתרשלות התארכות הדיונים שלא לצורך, אף כימת את הפיצוי הגיע בגין נזק זה. אמנם, בית משפט השלום התייחס רק לעוולת הרשלנות שנטענה על-ידי התובע בתביעה הראשונה, ולא דן במישרין בעילות הנוספות להן טוען התובע במסגרת ההליך דנן, דהיינו, הפרת חובה חקוקה, מרמה ועושק, אולם, די לנו בכך שלצורך הכרעתו בעוולת הרשלנות, נדרש בית משפט השלום להכריע עובדתית באותן טענות התובע המהוות אדן לעילות הנוספות להן הוא עותר בהליך דנן, משכולן משתייכות, בשל קרבתן, "למשפחה אחת" של עילות. מהשוואת טיעוני התובע בתביעה הראשונה לטיעוניו בתביעה דנן עולה, כי מדובר באותה פלוגתא, משפטית ועובדתית - הסובבת סביב התנהלותו הנטענת של הנתבע בהליך הפלילי. אין נפקא מינא אם בתביעה הראשונה הוכנסה מסכת עובדתית זו תחת כנפי המסגרת המשפטית של עוולת ה"רשלנות" (או "רשלנות גסה", כלשון התובע) בעוד שבהליך דנן מבקש הוא לראות במסכת עובדתית זו כמקימה תשתית לעוולות "הפרת חובה חקוקה", "מרמה" ו"עושק", שהרי זו אף אלו משתייכות לאותה מסגרת נזיקית - אשר נדונה והוכרעה. בית משפט השלום דן בכל הטענות הקשורות להליך בשוויץ והשפעתו האפשרית על ההליך הפלילי בארץ וקבע לגביהן מימצאים עובדתיים חד משמעיים, ביניהם, שהנתבע יכול היה להעלות את הטענה "לסיכון כפול" כבר בסוף שנת 2003; כי בית המשפט בהליך הפלילי לא ידע כי מתנהל הליך מקביל נגד המשיב בשוויץ, שכן המבקש לא הביא זאת לידיעתו; כי המבקש לא קרא את כתב האישום שהוגש בהליך בשוויץ, אף את פסק הדין ולא ידע את תוכנם בעת הרלוונטית, וכי הנתבע לא שקל את מלוא הנתונים שהיה עליו לשקול, כעורך דין. בסופו של יום אף ראה בית משפט השלום לפסוק לטובת המשיב פיצוי כספי שקוזז משכה"ט שנפסק לטובת המבקש. הנה כי כן בפנינו הכרעה עובדתית בעלת מימצאים פוזיטיביים רבים, שהיתה חיונית לצורך פסק הדין בהליך הראשון. 10. ויוטעם, העובדה כי בפי התובע שבפנינו עילות חדשות ונוספות (הפרת חובה חקוקה, מרמה ועושק) שלא נטענו על-ידו בהליך הקודם - אינה מהווה גורם המשנה את התמונה, ודי בכך שבית המשפט הכריע בפלוגתאות המקימות את עילות התביעה הנוספות הללו, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי מתקיים בענייננו מעשה בית דין. גם העובדה לפיה המדובר בענייננו בהחלפת כובעים, עת בהליך הראשון היה התובע נתבע שטען טענת קיזוז ועתה הינו התובע, אינה יכולה להציל את התביעה מחרב הדחיה, שכן: "...הפלוגתא אינה חייבת להיות חלק מעילת התביעה שנדונה בהליך הקודם. אפשר שהפלוגתא תהא הכרעה בטענת הגנה כלשהי. למשל, הנתבע טען קיזוז, הטענה נדונה ונדחתה. אם הנתבע יחליט להגיש תובענה אחד ממרכיביה יהיה סכום הקיזוז, רשאי יהיה הנתבע בהליך השני, שהיה התובע בהליך הראשון, לטעון השתק פלוגתא. הייחוד בהשתק פלוגתא הוא בכך, שהעילות בשני המשפטים אינן זהות, ולכן לא חל השתק עילה; אבל במשפט השני, בשל עילה אחרת, אין מרשים לתובע להעמיד מחדש לדיון את הפלוגתא שהוכרעה במשפט הראשון..." [משה קשה, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזחרי הלכה ומעשה" (מהדורה 15) בעמ' 676-677] 11. אין מנוס, איפוא, מן המסקנה לפיה קביעות בית המשפט השלום מקימות בפני התובע מחסום דיוני בלתי עביר לנהל את התביעה דנן. יש להקפיד על עקרון סופיות הדיון, תוך אי מתן אפשרות לחזור ולדוש בנושא שכבר נדון וכבר הוכרע, מה גם שבית המשפט אמור לייחד את זמנו המוגבל לסכסוכים שטרם נדונו ולבעלי דין שטרם היה להם יומם בבית המשפט. ויודגש, גורל התביעה נגזר לשבט אך ורק בשל מחסום דיוני, מבלי שבית משפט זה נדרש כלל לשאלת טיב הייצוג המשפטי שניתן ע"י הנתבע, באופן שאין בדחיית התביעה כדי להביע עמדה כי הייצוג לא היה ראוי, אף לא להיפך. גם אי היותו של פסק הדין בתביעה הראשונה חלוט, אינו מעלה ואינו מוריד, שהרי בסוגית השתק הפלוגתא מתבררת רק השאלה האם הסכסוך כבר נדון וכבר הוכרע, להבדיל מהיותה של ההכרעה נכונה. קבלת ערעור או דחייתו, אינה בת השפעה על שאלת קיומו של מעשה בית דין. התוצאה התביעה נדחית על הסף מחמת השתק פלוגתא. התובע ישלם לנתבע הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪. השתק פלוגתאתביעה נגד עורך דיןעורך דיןהשתק / דיני מניעות