קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה לראש רשות מקומית: סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (תב"ע נו/02-10; השופט ארמון ונציגי הציבור מיבר ו-פרל), בו חויב המערער בתשלום הוצאות למשיב. 2. המשיב כיהן כראש המועצה המקומית מע'אר וכסגן ומ"מ ראש המועצה המקומית מע'אר, במשך תקופות שונות. בתקופות כהונתו שולמו בעד המשיב דמי ביטוח לאומי למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), אשר כללו גם דמי ביטוח בענף ביטוח אבטלה. 3. ב-דב"ע נד/02-30 סרוסי חי יוסף - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 472, נפסק כי סגן ראש רשות מקומית אינו מבוטח בביטוח אבטלה על-פי חוק הביטוח הלאומי. על כך הוגשה עתירה ב-בג"צ 94/1583 חי יוסף סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה והמוסד לביטוח לאומי, פ"ד מט(3) 469, והעתירה נדחתה. בהליך זה הצהירה ב"כ המוסד כי "הסכום שנגבה בטעות יוחזר, כפי שמתחייב מהדין" (בעמ' 477). המוסד הגיש בבית המשפט העליון בקשה לקיים דיון נוסף בהליך הנ"ל (דנג"צ 95/4601). הבקשה נתקבלה, אך טרם ניתן בה פסק דין. 4. בהסתמך על שני פסקי הדין הנ"ל עתר המשיב בבית הדין האזורי לסעד הצהרתי המורה למוסד להחזיר לו את דמי ביטוח אבטלה שנגבו ממנו. 5.המוסד ביקש לעכב את מתן ההחלטה בהליך עד למתן פסק הדין בדיון הנוסף, אך בקשתו נדחתה, ואף בקשת רשות הערעור של המוסד נדחתה (דב"ע נז/9-253). 6. לגופו של עניין, טען המוסד כי הדרך הנכונה להשבת דמי הביטוח היא בהשבתם למועצה המקומית לאחר שזו תפנה למוסד ותתקן את דיווחיה. בית הדין האזורי ראה טענה זו "כמנוגדת לחוש הצדק", אך הוא מצא לה סימוכין הן בחוק הביטוח הלאומי והן בהלכה, ופסק כי "רק המועצה המקומית היא זו הזכאית להשבת תשלומי היתר". 7. בהמשך פסק הדין העיר והחליט בית הדין האזורי כדלקמן: "15. עם זאת, הדעת איננה יכולה להיות נוחה מהתנהגותו של הנתבע, השומר באמתחתו, במודע, דמי ביטוח ששולמו לו מעבר למה שהגיע לו... אין אנו יודעים אם מאז שניתן פסק הדין בבג"צ 94/1583 הנ"ל עשה הנתבע הסדרים מתאימים למניעת גביית דמי ביטוח אבטלה בעד מי שאינם מבוטחים בביטוח אבטלה... אך מכל מקום - ברור שניתן היה לצפות מהנתבע, כגוף ציבורי הפועל במישור הבטחון הסוציאלי, שינהג בהגינות ולא ינסה לעכב מתן פסקי דין בתובענות דוגמת זו שבפנינו, ושכדרך שנהגה באת כוחו של הנתבע בפני בית המשפט העליון - היה מצהיר גם בפנינו שהוא מודע לחובתו להשיב את הכספים שנגבו כדמי ביטוח אבטלה בגין התובע... 16. לאור כל האמור לעיל - אנו דוחים את התביעה, בהעדר יריבות בין התובע לבין הנתבע. עם זאת אנו מצפים מהנתבע שיפעל ביוזמתו להשבת הכספים המוחזקים בידיו שלא כדין, כך שהכספים האמורים יוחזרו, בסופו של דבר, אל מי ששילמם על חשבונו, כלומר - הן אל המועצה המקומית והן אל התובע, בהתאם לשיעורי הגבייה. 17. לאור דעתנו על חוסר תום לבו של הנתבע ביחסו עם התובע בתיק זה, הן באמור בסעיף 15 לעיל והן באמור בסעיף 9 להחלטה מיום 23.6.97, אנו מחייבים את הנתבע, לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך 4,000.- ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 97/11/15, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 97/11/16 ועד התשלום בפועל." 8. המוסד הגיש את הערעור שלפנינו, המתייחס להוצאות שהוטלו עליו. הדיון בערעור נערך על-פי סיכומים בכתב של הצדדים. 9. המוסד טען כי לא היה מקום להערותיו של בית הדין האזורי כלפי המוסד. המוסד הצהיר כי יחזיר את דמי הביטוח שנגבו, בשיעור משוערך, אלא שלדעתו יש להמתין עד למתן פסק הדין בדיון הנוסף בבית המשפט העליון, משום שאם בית המשפט העליון יפסוק בדיון הנוסף שלא היה על המוסד להחזיר את דמי הביטוח, "יתקשה המערער, וספק אם יוכל, לגבות שוב את דמי הביטוח שהוחזרו, ומאידך, למשלמים לא יגרם נזק, שכן דמי הביטוח יוחזרו להם אם לא ייהפך פסק הדין, כשהם משוערכים" (פיסקה 5 לכתב הערעור). עוד טען המוסד, כי משנדחתה התביעה, לא היתה הצדקה להטיל הוצאות על המוסד. 10. ב"כ המשיב פירט בטיעוניו את השתלשלות הדברים וההליך בבית הדין האזורי, וטען כי בית הדין האזורי פעל במסגרת שיקול דעתו ואין מקום להתערב בהחלטתו בדבר חיוב המוסד בהוצאות למרות דחיית התובענה של המשיב. 11. במסגרת ההליך שלפנינו אין עלינו להתייחס להערות בית הדין האזורי כפי שמצאו ביטוי בפיסקאות 15 ו16- לפסק דינו. לעומת זאת, בחלק האופרטיבי של פסק דינו, החליט בית הדין האזורי להטיל הוצאות על המוסד, למרות דחיית תביעתו של המשיב, וזאת "לאור דעתנו על חוסר תום לבו של הנתבע ביחסו עם התובע בתיק זה". 12. אכן, עניין ההוצאות נתון לשיקול דעתו של בית הדין לפי תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב1991-, וככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בנושא זה. סמכות זו כוללת גם סמכות להטיל הוצאות על נתבע כאשר תביעת התובע נדחתה. ברם, מן הראוי שהסמכות האמורה תופעל בזהירות ובמקרים נדירים אשר אכן מוצדק לעשות כן. 13. בעניין שלפנינו, ביקש ב"כ המשיב בסיכומיו בבית הדין האזורי לקבל את התביעה ולחייב את המוסד בהוצאות. ב"כ המשיב לא טען טענה חלופית כי גם אם תידחה התביעה הוא מבקש לחייב את המוסד בהוצאות. לעומתו, בסיכומים מטעם המוסד, נתבקש בית הדין לדחות את התובענה, אך בית הדין לא נתבקש לחייב את המשיב בהוצאות. משראה בית הדין האזורי לנכון להטיל על המוסד הוצאות, לפי שיקול דעתו, למרות דחיית התובענה, ומבלי שנתבקש לכך, היה עליו לתת הזדמנות למוסד ולמשיב להתייחס לכוונתו זו. אף לגופו של עניין, נראה לנו כי לא היה מקום, בנסיבות העניין וההליך שלפנינו, להטיל על המוסד הוצאות, למרות שתביעת המשיב נדחתה. דעתו של בית הדין האזורי לא היתה נוחה מגישת המוסד, אך אין בכך כדי להצדיק הטלת הוצאות עליו, רשאי וזכאי המוסד להביע עמדה בנושא הנתון לדיון בבית הדין, ומשעמדתו זו תואמת את החוק וההלכה, כפי שקבע בית הדין האזורי (ר' פיסקה 6 לעיל), לא היה מקום להטיל עליו הוצאות. 14. לאור זאת, אנו מחליטים לקבל את הערעור ואנו מבטלים את החיו בהוצאות שהוטל על המוסד על ידי בית הדין האזורי. 15. אין צו להוצאות בהליך הערעור. רשויות מקומיותראש עירדמי אבטלה