בית-הדין האזורי לעבודה העלה את השאלה, שמא זכאי המערער לדמי פגיעה מופחתים מביטוח לאומי בגין תאונת עבודה עקב צמצום שעות עבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי פגיעה מופחתים: .Iההליך .1ערער על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת - דן יחיד; תב"ע מד/1069-0) שדחה את עתירת הערער לדמי פגיעה מופחתים. .2ואלה העובדות, במיוחד כעולה מפסק-הדין שבערעור: א) המערער הינו קבלן לעבודות בניה ושיפוצים; ב) בתחילת יולי 1983עסק המערער, עם צוות עובדים, בעבודות נקוי ושיפוץ בתחנת הכוח בחדרה; ג) ביום 4.7.1983נפצע באחת מאצבעות ידו הימנית. אחרי מספר ימים הושמה האצבע בגבס והטיפול הרפואי נמשך עד ה-30.8.1983; ד) המקרה הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה לו נכות זמנית לתקופה שמ- 5.7.1983עד 5.10.1983; ה) המוסד סרב לשלם למערער דמי פגיעה בעבודה, מפני שחרף פציעתו לא נהיה המערער בלתי-מסוגל לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת (סעיף 48(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; להלן: החוק). .3בית-הדין האזורי קיבל את עמדתו של המוסד בדבר אי-זכאותו של המערער לדמי פגיעה מכוח סעיף 48(א) הנ"ל, על סמך העובדות שהוכחו, היינו שהמערער: "שהה באתר העבודה, פיקח על הפועלים העובדים בשירותו, נתן הוראות, נשא-ונתן עם לקוחות וספקים, קיבל שיחות טלפוניות והוסע לפגישות ולמכרזים (אם כי אדם אחר נהג ברכבו)". בית-הדין קיבל כנכונה את טענת המערער, כי נבצר ממנו, מפאת מצבו, לעסוק בעבודה פיזית, שאף היא חלק משגרת עבודתו, וכי נמנע ממנו לכתוב ולנהוג ברכב. .4בית-הדין האזורי העלה את השאלה, שמא זכאי המערער לדמי פגיעה מופחתים מכוח סעיף 58לחוק, שזו לשונו - במה שנוגע לענייננו: "58(א) המוסד ישלם דמי פגיעה מופחתים לעובד עצמאי שמחמת אי-כושר חלקי לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת שנגרם מפגיעה בעבודה צמצם את עבודתו בארבע שעות או יותר ליום עבודה. 58(ג) לעניין סעיף זה לא הובא בחשבון ביום עבודה מלא של המבוטח פרק זמן העודף על שמונה שעות עבודה". המבחן אשר ביסודו של הסעיף הנ"ל - פסק בית-הדין - הוא מבחן של זמן ולא של צמצום העבודה על סוגיה; סעיף קטן (א) מאזכר אמנם "עבודתו או עבודה מתאימה אחרת" ממש כלשון סעיף 48(א), אך התנאי לזכאות הוא צמצום שעות העבודה בארבה או יותר, כשמביאים בחשבון יום עבודה מוגבל לשמונה שעות. על-פי חומר הראיות - ובמיוחד לאור הודעתו של המערער לחוקר המוסד, נ/ 1 קבע בית-הדין האזורי, שלא הוכח שהמערער צמצם את יום עבודתו כדי 4שעות. .5בערעורו טען המערער, כי לא נמצא בשטח הבניה כל יום, כי היה מאד מוגבל בפעילותו, נזקק לעזרת פועל שיסיעו למשרד בתל-אביב, לא "נתן יד" בעבודות בניה וסבל נזק כספי ניכר בשל מגבלות אלה. .Iiפסק-דין .1בית-הדין סבור, כי הפירוש של בית-הדין האזורי לסעיף 58(א) הוא הנכון, וכי המבחן הרלבנטי - לעניין זכאות לדמי פגיעה מופחתים - הוא מבחן הזמן, קרי - צמצום מספר שעות העבודה בארבע לפחות: משמונה לארבע, משבע לשלוש, וכו', אך לא מתשע לחמש - שאז פועל הסייג שבסעיף 58(ג). יצוין, שמספר שעות העבודה לגבי עובד עצמאי מהווה מסתמא מבחן חשוב ורלבנטי, שכן מבחן זה מופיע כבר בהגדרה שבסעיף 1לחוק, שם נקבע, שאחד התנאים להיותו של מבוטח "עובד עצמאי" הוא, שהינו עובד "לפחות שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע". .2דא עקא, שלא עלה בידי המערער להרים את נטל הראיות שהיה מוטל עליו ולא הוכיח שצמצם את יום עבודתו, בתקופה הרלבנטית, בארבע שעות. בהודעתו, נ/ 1(ודוק: ההודעה נמסרה בעיצומה של התקופה הרלבנטית, ב-18/8) אמר, שהוא "משתדל כמעט כל יום להיות בשטח ולפחות להשגיח ולעמוד לפועלים על הראש על מנת שיעבדו כמו שצריך". מאחר שהפועלים עובדים שמונה שעות ליום, סביר להניח שקרוב למספר זה של שעות, היה צריך "לעמוד להם על הראש". בהודעה השניה, נ/2, מתאשרים הדברים ביתר שאת: "אני לא יכולתי לעבוד פיזית, הייתי סתם יושב בשטח ורואה איך הפועלים עובדים ומדי פעם כשיש איזו בעיה, אני מסביר להם 5דקות איך ומה לעשות. אחר-כך יושב שעתיים או יותר בלי לעשות שום דבר...". .3אין חולקין, שתאונת העבודה הסבה למערער הפסדים כספיים לא מבוטלים, אולם אין באלה כדי להקנות לו זכאות לדמי פגיעה מופחתים, עניין העומד כל כולו על צמצום יום העבודה בארבע שעות - דבר שלא הוכח. .4הערעור נדחה ופסק-הדין של בית-הדין האזורי מתאשר בזה, מטעמיו. אין צו להוצאות.דמי פגיעהצמצום שעות העבודהשעות עבודה ומנוחה