קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דריסת בעל חיים - תאונת דרכים: 1. ביום 5.11.01 נפגע רכבו של התובע בשל התנגשות בחזיר בר. כתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכב. התובע פנה למוסך בקצרין, ובמקביל דיווח לסוכן הביטוח על התאונה. הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח של הנתבעת, אשר שלחה למוסך שמאי מטעמה, מר יוסי שניידרמן, אשר בדק את הרכב וערך חוות דעת שבה נקבע, כי הנזק נאמד בסכום של 3,746.91 ₪. סכום זה שולם לתובע על ידי הנתבעת. התובע סבר כי סכום זה איננו משקף את הנזק שנגרם לרכב, ופנה לשמאי מטעמו, "שביט שמאים בוחנים ויועצים בע"מ", אשר ערך שמאות וקבע, כי הנזק שנגרם מוערך בסכום של 6,574.23 ₪. לאור שמאות זו, התובע דורש לקבל את ההפרש בין הסכום ששולם לו, לבין סכום הנזק על פי השמאות מטעמו 2,827.23 ₪ בצירוף שכ"ט השמאי בסך 807 ש"ח. 2. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי בהתאם לפוליסת הביטוח, השמאי הקובע הוא השמאי מטעם הנתבעת. בנוסף נטען, כי אומדן הנזק בחוות הדעת מטעם התובע הינו מוגזם ביחס למחירי השוק בענף. בנוסף, נקבעו בחוות הדעת נזקים בחלקים שלא נפגעו, כגון מעבה מזגן. לא היה צורך לפניה לשמאי מטעם התובע, ושכ"ט השמאי מטעמו מופרז ביחס לסכומים המקובלים בענף. 3. הנתבעת הציגה כראיה מטעמה פוליסת ביטוח, ובה נקבע בתנאים הכלליים בסעיף 6 שעניינו "שמאות" כדלקמן: "בכל מקום בו נזכר בפוליסת זאת "שמאי" יחולו הוראות אלה: השמאי יהיה שמאי של המבטח, או שמאי מטעמו. המבוטח זכאי להציג חוות דעת נגדית של שמאי אחר מטעמו, ועל חשבונו. המבוטח זכאי לפנות לרשות כמשמעותה בצו הפיקוח על מצרכים ושרותים (שמאי רכב), התש"מ-1980, בהתאם להוראות סעיף 9.ד לצו האמור, ולהגיש בקשה להכרעה בין שומות מנוגדות בפני ועדת ערר. הכתובת לפניה לפי פיסקה זו היא... 4. כל עוד לא נקבע שיש לסטות משומת השמאי של המבטח, בין אם בהסכמה בין המבטח למבוטח, ובין אם בהחלטה של ועדת ערר או רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק ולהכריע בין שומות מנוגדות - יפעל המבטח על פי שומת השמאי שמטעמו, ואין המבוטח זכאי לדרוש מן המבטח לסטות מכך. 5. המבוטח זכאי לקבל את דו"ח השמאי לעיונו על פי דרישתו." 4. מהוראות הפוליסה עולה, כי הנתבעת קבעה מנגנון של ועדת ערר, בפניה רשאי המבוטח להביא חוות דעת נגדית מטעמו. ועדה זו מוסמכת להכריע בין שתי חוות הדעת. אין חולק, כי התובע לא פנה לועדת הערר, ולא ביקש את הכרעתה תוך הצגת חוות הדעת הנגדית מטעמו. לפיכך יש לקבוע, כי חל האמור בסעיף 4.6 לתנאי הפוליסה, ולפיו הנתבעת היתה רשאית לשלם לתובע תגמולים בהתאם לחוות הדעת מטעמה, והמבוטח לא היה זכאי לדרוש מהנתבעת לסטות מקביעה זו. 5. יחד עם זאת, למקרא הוראות הפוליסה האמורות עולה, כי הנתבעת לא קבעה בפוליסה סמכות בלבדית לועדת הערר, והשאירה פתח וקבעה, כי גם "רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק ולהכריע בין שומות מנוגדות" יכולה להכריע בין חוות הדעת מטעמה, לבין חוות הדעת מטעם התובע, קרי: בית המשפט. 6. נשאלת איפא השאלה, אם התובע הוכיח כי יש להעדיף את חוות הדעת מטעמו, על פני חוות הדעת מטעם הנתבעת. השמאי מטעם הנתבעת נחקר על חוות דעתו, בעוד שהשמאי מטעם התובע לא התייצב כדי להחקר על חוות הדעת. 7. מטעם התובע העיד מר אמיר נס בעל המוסך שבו בוצע התיקון. בעדותו אמר, כי לא היה נכון להפחית בלאי בשיעור 30% מהסכום שנקבע למצנן. ברכב מסחרי עד 4 טון אסור להפחית בלאי על חלקים. כמו כן אמר בעדותו, כי מעבה המזגן נפגע, והשמאי לא אישר אותו. כך גם ביחס לברגי כיוון לפנסים. גם מספר שעות העבודה שנקבעו על ידי השמאי נטען לגביהן, כי סה"כ נדרשו 12 שעות עבודה, ולא כפי שצויין בחוות הדעת. כמו כן נטען, כי שוויים של החלקים שהוחלפו גבוה מאלה שנקבעו בחוות הדעת. לא הובאו כל ראיות אשר תומכות בעדותו זו של בעל המוסך. לא הוכחה הטענה כי אסור להפחית בלאי של חלקים ברכב עד 4 טון, וכן לא הוצג כרטיס עבודה ממנו ניתן ללמוד על מספר השעות שנדרשו בפועל כדי לבצע את התיקונים. לא הוצג מחירון של חלקים, ולפיכך לא הוכחה הטענה כי מחירי השוק גבוהים מהמחירים שנקבעו בחוות הדעת מטעם הנתבעת. 8. השמאי מטעם הנתבעת, מר יוסי שניידרמן, העיד כי בדק את הרכב בנוכחות בעל המוסך, וראה הלחמות ברדיאטור, המעידות על תאונה קודמת. ברדיאטור לא נמצא חוסר מים ולא היו נזילות, ולכן סבר כי אין מקום לאשר את החלפת הרדיאטור. בעל המוסך טען, כי מדובר בעניין בטיחותי, ולכן המליץ על רדיאטור בניכוי בלאי, אף שהתובע לא היה זכאי להחלפה של הרדיאטור. על פי עדותו, הצעת התיקון שבה מופיעים החלקים ושעות העבודה סוכמו עם בעל המוסך, כאשר שעות העבודה מבוססות על הוראות היצרן. בעדותו הוסיף, כי בעל הרכב לא פנה אליו, ולא טען שיש עבודות נוספות לבצע, או להחליף חלקים נוספים. מחירי החלקים מבוססים על תוכנה אשר אוספת מחירי שוק. עדותו של השמאי היתה אמינה, ולא מצאתי מקום להטיל בה דופי, או בחוות הדעת שנערכה על ידו. 9. כנגד מונחת בפני חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, אשר כאמור לא התייצב בבית המשפט כדי להחקר על חוות דעתו. חוות דעת זו אכן קבעה סכומים גבוהים במידה משמעותית מאלה שנקבעו בחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת, ואולם אין לדעתי לקבוע, כי יש להעדיף חוות דעת זו על פני חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת. בעניין זה נטל ההוכחה מוטל על התובע, ולא הובאו על ידו ראיות אשר יכולות לתמוך בטענתו, כי השומה שנערכה על ידי השמאי מטעמו, היא השומה שיש לקבוע על פיה את שיעור הנזק שנגרם לרכב. טוב היה התובע עושה, אילו היה עושה שימוש בועדת ערר שנקבעה בפוליסת הביטוח שבה, קרוב לודאי, בעלי מקצוע בתחום שמאות הרכב, יכולים היו להכריע במחלוקת שבין הצדדים בכלים מקצועיים. התוצאה אליה הגעתי הינה, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח, שיש להעדיף את חוות הדעת מטעמו על פני חוות הדעת מטעם הנתבעת, ולפיכך התביעה לא הוכחה. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות הליך זה בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. דריסהמשפט תעבורהתאונת דרכים