הארכת מועד להגשת ערעור על פס''ד בית המשפט לעניינים מקומיים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור על פס''ד בית המשפט לעניינים מקומיים: זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, על פסק דין שניתן ביום 1.6.82, משמע שלש וחצי שנים לאחר שניתן פסק-הדין. בפסק הדין בת"פ 157/82 שעליו מבקשים לערער, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המבקש בעבירה של אי-קיום צו הריסה שהטיל בית המשפט לעניינים מקומיים על המבקש ב- 27.7.79בת"פ 198/79, עם ארכה לביצוע של 24חדשים. בתיק 198/79 הנ"ל, היה המבקש מיוצג על ידי עורך-דין, ובתיק 157 /82הופיע בעצמו, ובשני המקרים הודה באשמה. היום טוען המבקש כי הודאתו באשמה של אי קיום צו ההריסה היתה בטעות, שכן בתיק מ-1979, חובת ההריסה לא הוטלה על המבקש, וכי על כן לא חייב היה הוא לבצע את ההריסה, הוא מסתמך על ע"פ 690/60 (קובץ פסקי דין של עת"א מס. 3עמוד 93). פסק הדין הזה מתייחס לסעיף מקביל בפקודת בנין ערים הישנה, ואמנם נאמר שם כי שופט הנותן צו הריסה "צריך לפרש על מי הוא מטיל חובת ביצוע ההריסה...". על פי סעיף 205של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [1] המצב ברור. נאמר שם כי משהורשע אדם בעבירה לפי סעיף 204[1]: "רשאי בית המשפט בשעת גזר הדין - .1 לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר.... ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי הוועדה המקומית אם בקשו על כך הוועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו,...". ברור אם כן, שאם לא בקשו הוועדה המקומית או נציג היועץ המשפטי שחובת ההריסה תוטל על הוועדה המקומית, הרי שחובה זו מוטלת על הנשפט דהיינו האדם שהורשע ודינו נגזר. במקרה שלפנינו, לא בקשה הוועדה המקומית שחובת ההריסה תוטל עליה. לכן ברור שחובה זו הוטלה על הנשפט, הוא המבקש שלפנינו. מן העובדה שבא כוחו במשפט המקורי מ- 1979בקש "מועד ארוך לסידור הענין" מראה כי הוא היה ער לחיוב שהוטל אז על המבקש. מאז ניתן הצו המקורי, עברו שש שנים ומעלה, יותר מפי 3מתקופת הארכה שהעניק בית המשפט אז, וכאמור עברו 3 1/2שנים מאז שהורשע המבקש על אי-קיום הצו. אין אנו רואים כל סיבה משפטית להאריך בתקופה ארוכה כזו, או בכלל, את המועד להגשת ערעור על פסק הדין מ-1982, אשר על פי האמור לעיל נראה לנו שניתן כדין. הבקשה נדחית. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםבית המשפט לעניינים מקומייםערעור