קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת בקשת רשות ערעור במקום ערעור: .1המבקש "מולדת", מושב שיתופי חקלאי בע"מ, רשום כאגודה שתופית. בתיק 204/88 הגיש תביעה כספית כנגד המשיב. לאחר הגשת הבקשה, הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, תיקון הכולל הגדלת סכום התביעה. בגין הגדלה זו של סכום התביעה, נדרש המבקש לשלם אגרת תביעה נוספת בסכום של 000, 13ש"ח. לטענת המבקש, הוחמר בינתיים מצבו הכספי, ועל כן, עתר אל כב' הרשם של בימ"ש לקבלת פטור מתשלום האגרה. ביום 9.10.88נתנה החלטה ע"י כב' הרשם, על-פיה דחה את הבקשה. על החלטה זו מעונין המבקש לערער. על החלטת רשם של בית-משפט ניתן לערער לבית-המשפט, בו מכהן הרשם (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984). הזמן להגשת הערעור הוא 7ימים. הערעור לא הוגש ע"י המבקש תוך מועד זה, של שבעה ימים. כך קרה, כי בטעות סבר ב"כ המבקש, שכדי לערער על החלטת כב' הרשם, צריך ליטול תחילה רשות מבית-משפט זה, ועל כן, הגיש בקשה לרשות ערעור, במקום ערעור. כשנוכח בטעותו, חזר בו המבקש וביטלה. בבקשה שבתיק זה, עותר הוא לביהמ"ש, שתוענק לו ארכה להגשת הערעור. בקשה זו הוגשה ב-31.10.88, וקודם הדיון בבקשה זו - דיון שהתקיים ב- 5.12.88- צרף את נוסח הערעור עצמו ב-3.1288, אך גם ערעור זה לא נתקבל, בשל האיחור בהגשתו. .2השאלה בה עלי להכריע, היא, איפוא, אם יש ליתן למבקש ארכה להגשת הערעור כמבוקש על-ידו. כדי ליתן ארכה למבקש, היה עליו להראות "טעמים מיוחדים" לאיחור בהגשת הערעור. במסגרת טעמים מיוחדים אלה, מדגיש המבקש בבקשתו שני נימוקים: א. האיחור בהגשת הערעור נבע מטעות של ב"כ המבקש, בכך שטעה לחשוב שסעיף 95ולא 96(ב) חל על ערעור על החלטת הרשם. ב. חשיבותה הכללית והצבורית של הבעיה, אם לדחות את תשלום האגרה אם לא. חשיבות הבעיה, אם הבנתי אל נכון את הטענה, היא, שבעבר לא נטענה אי יכולת תשלום אגרה ע"י מושבים ואגודות שתופיות, ואילו עתה, עם החמרת מצבם של מושבים וקבוצים, בקשות מסוג זה עלולות לשוב ולעלות מידי פעם, מבלי שיש עד כה החלטה בענין זה על ידי ערכאה גבוהה. .3הגעתי למסקנה, שדין הבקשה להידחות. לענין הטעות בישום הוראת החוק הנכונה, כבר נקבע לא אחת, שטעות מצד עורך-דין אין בה, בדרך כלל, לשמש "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד אשר נקבע בחיקוק. (ר' לדוגמא ב"ש 152/81 בודנר נ' צוקברג [1] וכן ראה בספרו של ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי פסקה 684בעמ' 810). גם הנימוק השני, אותו הזכירה ב"כ המבקש, אינו נראה לי משכנע לצורך מתן הארכה המבוקשת. השאלה אם זכאית אגודה שתופית, בהיותה תובעת, לפטור מתשלום אגרה אם לא, שאלה עובדתית היא ובאותם מקרים בהם תדון בקשתה - אם בפני כב' הרשם ואם בערעור על החלטתו - יוכרע אם יש מקום למתן הפטור על-פי עובדות המקרה. אך העובדה, שיהיה צורך במקרה מתאים - ואולי במקרים רבים - להחליט בכך, אינה מצדיקה להתעלם מאיחור בהגשת ערעור ולהעניק ארכה לצורך דיון בשאלה. השאלה "העקרונית" עליה רמזה ב"כ המבקש, אם אגודה שיתופית זכאית לפטור מאגרה, כשהיא במצב כלכלי וכספי קשה, על-פיו אין ביכולתה לשלם אגרה, לא נראית לי שאלה "סבוכה" או "קשה". על-פי תקנה 13(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח- 1987[3] כל "בעל דין" רשאי לבקש פטור מאגרה, ובכלל "בעל דין" נכלל גם כל מי שהנו בעל כשר לתבוע ולהתבע לדין, ואגודה שיתופית בכלל זה. אכן, התקנה מזכירה צורך בפירוט רכוש של "בן זוגו והוריו של המבקש סמוך על שולחנם". נוסח זה מתאים למקרה של בעל דין שהוא אדם פרטי פיזי, ולא גוף משפטי. נראה לי, שכך נכתב, כי המקרה הרגיל הוא, שאדם פיזי הנו חסר יכולת, אך דבר זה לא בא להוציא את הזכות לבקש פטור מאגרה גם לאישיות משפטית שאינה אדם פיזי. תקנה 13(ג) [3] כוללת גם כלים בהם יכול ביהמ"ש לבחון את היכולת של בעל הדין, אפילו הוא חברה או אגודה שתופית, ע"י שיזמין את מי שימצא לנכון לחקירה. .4סיכומו של דבר, זכותו של המבקש לפנות בבקשה לפטור מאגרה ברורה היא, וליבונה של שאלת הזכות לבקש פטור אינו שאלה בעלת חשיבות ציבורית או אחרת שתצדיק מתן ארכה בענייננו. באשר לשאלה העובדתית, אם במקרה של המבקש מן הראוי היה ליתן לו פטור אם לאו - שאלה זו הינה שאלה עובדתית, כמו בכל מקרה של בקש פטור מתשלום אגרה, וקיומה של שאלה זו, אינו בגדר בעיה או שאלה, שיש בהם להוות טעם מיוחד ליתן הארכה. יוסף עוד, שבדרך כלל, אין בחשיבותה של השאלה המשפטית המתעוררת בערעור כשהיא לעצמה, להצדיק מתן ארכה להגשת ערעור. אם מצטרפים לחשיבות השאלה גורמים נוספים לעניין הצדקת האחרים, תובא זו בחשבון (ר' בספרו הנ"ל של זוסמן פסקה 683בעמ' 809[4]). התוצאה היא, שאני דוחה את הבקשה למתן ארכה להגשת הערעור על החלטת הרשם. המבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 750ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים מהיום ועד לתשלום מלא. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור