המועד להגשת בקשה להפקדת ערובה להוצאות

מה הדין בסוגיית הגשת בקשה להפקדת ערובה להוצאות בשלב מאוחר ? אמנם, חוק החברות אינו נוקב במועד להגשת הבקשה, ולא בכדי. מדובר בסוגיה דינאמית ותלויית נסיבות, אשר אין זה ראוי לקבוע או להגביל את המועד להגשתה, כדוגמת סעדי ביניים אחרים. ראה: תאמ (ת"א) 150497-09‏ מי טק מערכות מים (2001) בע"מ נ' ד.ש. מרכז המים הישראלי בע"מ (ניתן ביום 14.10.10, ); ת"א 2691/04 פוסטר מדיה (ישראל) בע"מ נ' עריית ת"א-יפו . עם זאת, בית המשפט ציין כי משבחרה הנתבעת להגיש את הבקשה רק בשלב כה מאוחר של הדיון , ולאחר שהוגשו כבר תצהירי עדויות ראשיות,היה על המבקשת לנמק את הטעמים להגשת הבקשה בשלב כזה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המועד להגשת בקשה להפקדת ערובה להוצאות: הבקשה היא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. רקע ראשיתה של בקשה זו, בתביעה כספית שהגישה המשיבה 1 (להלן: "התובעת"), כנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת"). על פי כתב התביעה, ביצעה התובעת עבודות פיתוח ועפר בתחום השיפוט של עיריית חדרה (להלן: "העבודות"), עבור המשיבה 2 (להלן: "צד ג' 1"), בסופן, נותרה צד ג' חייבת לתובעת סך של 256,628 ש"ח נכון ליום 06.07.08 (להלן: "החוב"). לגרסת התובעת, ביום 06.07.08, ולאחר התחשבנות סופית בינה לבין צד ג' 1, באמצעות מנהלה המשיב 3 (להלן: "צד ג' 2"), נחתם בין הצדדים הסכם המחאת זכות, לפיו המחתה צד ג' 2 את מלוא זכויותיה אצל הנתבעת ועד לגובה החוב (להלן: "ההסכם"). בהתאם רשמה התובעת את ההסכם אצל רשם המשכונות. לטענת התובעת, התחייבה צד ג' 1, בסעיף 3 להסכם, ליידע את הנתבעת על ההסכם, ואף אפשרה לתובעת לפנות ישירות לנתבעת בעניין זה. בהתאם, טוענת התובעת, כי פנתה ביום 12.08.08 לנתבעת, בהודעה בכתב על ההסכם ורישומו אצל רשם המשכונות. לטענת התובעת, שולם לה סך של 161,904 ש"ח על חשבון החוב, במסגרת טען בינתיים בת"א 1441/09 (בימ"ש השלוום נתניה), כך שיתרת החוב עומדת על 94,724 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת ההסכם (06.07.08) ועד להגשת תביעה זו. לטענת התובעת, מאז התביעה, שילמה הנתבעת לצד ג' 1, מעל 200,000 ש"ח, בניגוד להסכם שבידיעת הנתבעת. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו טענות מקדמיות שונות לדחייה על הסף - העדר יריבות, העדר עילה והתיישנות. הנתבעת מודה כי נודע לה על ההסכם ביום 12.08.08. לגופן של טענות התובעת, טוענת הנתבעת, כי שילמה את מלוא חובותיה לצד ג' 1, טרם שנודע לה על ההסכם, וכי לא העבירה אף סכום לצד ג' 1 לאחר התאריך 12.08.08, כך שעת שידעה על ההסכם - הוא נותר בלתי רלוונטי עבורה. הנתבעת הגישה הודעה לצד ג', כנגד צד ג' 1-2, לפיו פעלה צד ג' 1 בהטעיה, חוסר תום לב, תרמית והונאה, כאשר ביום 07.08.08 קיבלה סך של 115,500 ש"ח מהנתבעת לאחר חתימת ההסכם, מבלי שהודיעה על קיומו לנתבעת. בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת הנתבעת הגישה ביום 28.04.11 בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק"). הבקשה הוגשה לאחר שהתקיים כבר קדם משפט והצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות. לטענת הנתבעת, קיימת חזקה, לפיה יש לחייב את החברה התובעת במתן ערובה, אלא אם כן סבר בית המשפט כי החברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחויב או כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה. עוד טוענת הנתבעת, כי הנטל על התובעת להוכיח כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת ו/או כי קיימות נסיבות המצדיקות אי חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. לטענת הנתבעת, מאחר והתובעת הנה חברה בע"מ, קרי, אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, יש לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. בנוסף טוענת הנתבעת, כי יש לחייב את התובעת להפקיד ערובה כאמור, שכן סיכוי התביעה קלושים. זאת מאחר והתביעה מבוססת על הסכם המחאת זכות שנערך בין התובעת לצד ג' 1, וכתב ההגנה ותצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת ממחישים כי סיכויי התביעה קלושים. זאת מאחר והציגה מסמכים המראים כי עת שידעה הנתבעת על ההסכם - כבר לא היו בידיה כספים ו/או זכויות לטובת צד ג' 1. בדיון בפניי, ביום 02.05.11, טענה התובעת כי יש לדחות את הבקשה, משמדובר בחברה פעילה משנת 1999, המעסיקה עובדים, צד להסכמים רבים ועוסקת בעבודות צנרת. בהתאם הגישה התובעת אישור מרואה החשבון של החברה (ת/1), בטענה כי החברה רכשה בחודשים האחרונים כלים בשווי כחצי מיליון ₪. עוד טענה התובעת, כי על פי דוחות מס ערך מוסף של החברה לשלושה חודשים האחרונים, ניתן לראות שהחברה מרוויחה ומשלמת את המיסים, וכי כנגד החברה ובעליה אין תיקי הוצאה לפועל. בדיון האמור, הגיבה הנתבעת כי המסמכים שהגישה התובעת אינם מעידים על מצבה הכלכלי, שכן דוחות מע"מ אינם מהווים מאזן או דוח רווח והפסד, ואף לא צורף דף חשבון בנק המעיד על יתרות או חובות של התובעת. לאור זאת ולאור סיכוי התביעה הקלושים לטענת, דורשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת הערובה. התובעת השיבה בדיון האמור לטענות הנתבעת, בטענה כי סיכוי התביעה טובים, שכן, אמנם, הסכם המחאת החיובים הומצא לנתבעת ביום 12.08.08, אולם היו 3 המחאות שהוציאה הנתבעת לצד ג' 1, על סך 46,200 ₪ כל אחת, והן הוסבו לטובת התובעת ביום חתימת ההסכם. המצב המשפטי סעיף 353א לחוק, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כך: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". [הדגשה שלי, ה.א.] במקביל, מסדירה גם תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, את נושא המצאת ערובה ומורה כך: "(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות". תכלית תקנה 519 לתקנות סד"א, למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים, וזאת מבלי שתוגבל הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. כדברי כב' השופט מלצר: "בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט". ראה: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.02.09, ). ההלכה בעניין סעיף 353א לחוק נקבעה בפסק דינו של כב' השופט מלצר: "סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. (ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. אלא אם כן (ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. או (ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. ... על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים. (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זהנ למד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש - כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערובה מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)". [הדגשה שלי, ה.א.] ראה: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.02.09, ). מן הכלל אל הפרט התובעת הגישה את המסמכים הבאים, כראיה לסתירת החזקה שבסעיף 353א: אישור רואה החשבון עיראקי נאשד מיום 01.05.11 (ת/1) המציין: "כרו"ח של החברה הרינו לדווח בזאת כי בהתאם למסמכים אשר ברשותנו החברה קיימת ופעילה משנת 1999 ומצבה הכלכלי של החברה איתן, החברה עומדת בהתחייבויותיה השוטפות, לאחרונה החברה רכשה שני כלים בשווי של - 437,000 ₪ לפני מע"מ". רכישת כלים בשווי כחצי מיליון ₪, יש בה משום ראיה , לפחות לכאורה, על מצב כלכלי איתן. שוברי תשלום דוחות מע"מ לחודשים ינואר-מרץ 2011, בטענה כי הם מוכיחים שהחברה מרוויחה ומשלמת את המיסים. על גבי הדוחות מצויין בכתב-יד: מספר העסקאות לכל דוח תקופתי (193,186 ₪ בינואר 2011; 540,392 ₪ בפברואר 2011; 291,703 ₪ במרץ 2011), המס על העסקאות (30,910 ₪ בינואר 2011; 87,742 ₪ בפברואר 2011; 46,672 ₪ במרץ 2011), והסכום לתשלום בגין המע"מ (5,719 ₪ בינואר 2011; 1,350 ₪ בפברואר 2011; 10,541 ₪ במרץ 2011), ומודפסים על גבי הדוחות תדפיס בנק הדואר בגין תשלום אותו סכום לתשלום המע"מ. שוברים אלה, מהווים הוכחה כפולה, הן לקיומן של עסקאות - בגינן מתחייב תשלום מע"מ, ובכך ראיה לפעילות עסקית ענפה; והן הוכחה לעצם תשלום מסים כדין. התובעת טענה, וטענה זו לא נסתרה, כי כנגד החברה ובעליה לא נפתחו תיקי הוצאה לפועל. לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה ולהראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, שכן מצאתי בראיות שהציגה התובעת, כדי להעיד על איתנות כלכלית מספקת, ויכולת כלכלית שדי בה לעניין זה. לפיכך - אני דוחה את הבקשה. לא ניתן לסיים החלטה זו מבלי להתייחס גם למועד הגשת הבקשה. אמנם, חוק החברות אינו נוקב במועד להגשת הבקשה, ולא בכדי. מדובר בסוגיה דינאמית ותלויית נסיבות, אשר אין זה ראוי לקבוע או להגביל את המועד להגשתה, כדוגמת סעדי ביניים אחרים. ראה: תאמ (ת"א) 150497-09‏ מי טק מערכות מים (2001) בע"מ נ' ד.ש. מרכז המים הישראלי בע"מ (ניתן ביום 14.10.10, ); ת"א 2691/04 פוסטר מדיה (ישראל) בע"מ נ' עריית ת"א-יפו . עם זאת, משבחרה הנתבעת להגיש את הבקשה רק בשלב כה מאוחר של הדיון , ולאחר שהוגשו כבר תצהירי עדויות ראשיות,היה על המבקשת לנמק את הטעמים להגשת הבקשה בשלב כזה. המבקשת לא הציגה כל הסבר מדוע הוגשה הבקשה בשלב כה מאוחר, כגון טענה בדבר מידע כלשהו שהובא לידיעת המבקשת רק בשלב זה, ואשר בעקבותיו הוגשה הבקשה. העדר הנמקה ומסירת הסבר כלשהו כאמור, מעורר תמיהה, ופועל לרעת המבקשת. סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה.ערובה להבטחת הוצאותערובה