קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם בעל פה לביצוע עבודות ציפוי שיש: 1. ענינה של תביעה זו בחוב כספי, שהתובע טוען כי הנתבעת חבה לו, בגין שכר עבודה. 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הזמינה אצל התובע עבודות ציפוי שיש לשבעה בניינים, בשטח כולל של 420 מ"ר, וכי ההסכם בין הצדדים היה הסכם בע"פ. 3. שתיים הן השאלות העומדות להכרעה: האחת-מהו היקף העבודה שבוצעה בידי התובע אם בכלל? השניה - האם שולמה התמורה המוסכמת מכח ההסכם בע"פ בגין אותה עבודה ? עסקינן בשאלות עובדתיות, אשר תוכרענה על פי חומר הראיות והעדויות שהובאו מטעם הצדדים. מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי ונטל השכנוע 4. כידוע, קיימות שתי רמות של מידת הוכחה. רמה אחת הנוהגת במשפט פלילי, שבה על המאשימה לשכנע את בית המשפט מעבר לכל ספק סביר. הרמה הנוהגת במשפט אזרחי פחותה מזו, ולפיה על ביהמ"ש לפסוק על פי נטית מאזן ההסתברות. קיימת דעה בנוגע לרמה נוספת של מידת ההוכחה, הנמצאת בין שתי הרמות הנ"ל, אולם עניין זה אינו רלוונטי לנושא שבפני ואשאירו לדיון לעת מצוא. בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589, 598 נקבע כי: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ50%- על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%". לענין נטל השכנוע, הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו", ועל כן התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. ראה קדמי, "על הראיות", בעמ' 855. המחלוקת בין הצדדים 5. התובע טוען, כי ביצע עבודות ציפוי בשטח של 420 מ"ר, ובתמורה לכך היה אמור לקבל עבור כל מ"ר 30 דולר ובסה"כ 12,600$. את טענתו זו מבסס התובע ראשית, על סעיף 8(ה) לתצהיר מנהל הנתבעת מר אמיר שיינברג (להלן: מנהל הנתבעת"), בו נאמר כי התובע ביצע עבודות בששה בנינים מתוך שבעה. שנית, על חקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, במהלכה צוין כי בכל בנין בוצעו עבודות בשטח של 60 מ"ר ( עמ' 13 ש' 23). ולבסוף, על סעיף 8(ו) לתצהירו של מנהל הנתבעת, בו הוא טוען כי שולמה התמורה המלאה המגיעה לתובע. ב"כ התובע מבקש להסיק מן האמור לעיל, כי העבודות בששת הבנינים בוצעו כמוסכם, ללא רבב, ולכן מגיעה לתובע תמורה מלאה עבורן. 6. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת שילמה לשני עובדיו משכורת בגין עבודות ניקוי שבוצעו על ידם, ולא עבור ציפוי השיש (סעיף 6 לתצהיר התובע). עדות זו נתמכת בעדותם של העובדים עצמם (עמ' 9-10 לפרוטוקול). 7. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע את התמורה המגיעה לו, ע"י תשלום משכורת לשני עובדיו בסך 3000 ש"ח כ"א, ולפיכך אינה חיבת לתובע מאום. יתרה מכך, לטענתה, לא התקיים אף תנאי המצדיק תשלום התמורה לה טוען התובע. לחיזוק טענתה מפנה ב"כ הנתבעת לחקירתו הנגדית של התובע לפיה : "אם אתה אומר לי שאני בכלל לא סימתי את עבודות הצפוי אני אומר שזה נכון". (עמ' 7 שורה 25) "לא זכור לי כמה מ"ר היה בכל בנין. יש לי את המידות. אני מדדתי כל בנין בנפרד". (עמ' 8 שורות 10-11) "אם אתה אומר לי שמי שהיה צריך לאשר את העבודה היה מפקח, זה נכון. אין לי את האישור שלו". (עמ' 8 שורות 12-13) "אני נוהג להגיש חשבון ולאחר שהוא מאשר ואני מקבל את הכסף, אני נותן חשבונית. במקרה זה אמיר אמר שהוא לא מכיר אותי ולכן לא הגשתי חשבון" (עמ' 8 שורה 27 עמ' 9 שורה 5 בהתאמה) 8. בנוסף לכך, טוען ב"כ הנתבעת, כי עדותו של התובע, לפיה לא סיים את מלאכת הציפוי, סותרת מניה וביה את עדותו בתצהירו, לפיה ביצע עבודות ציפוי בשטח של 420 מ"ר. ולבסוף, לשיטתו של ב"כ הנתבעת, על התובע רובץ הנטל להוכיח את כמות הציפוי אשר ביצע, ומשלא עשה כן לא ניתן אין לבית המשפט כלים ונתונים כדי ליתן לתובע סעד כלשהו. היקף העבודה שבוצעה בפועל 9. איני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה לא ניתן לחשב את כמות העבודה שביצע התובע. במה דברים אמורים: בסעיף 8(ה) לתצהיר העדות הראשית של מנהל הנתבעת נכתב "ברחל בתך הקטנה", כי התובע בצע עבודה בשישה בנינים מתוך שבעה. יתר על כן, אין בתצהיר שום איזכור, ולו ברמז, לטענתו של ב"כ הנתבעת, לפיה התובע רק "נגע" בששה בניינים ולא סיים את העבודה בהם. לפיכך אני קובעת, כי העבודה בוצעה בשלמותה בשישה בנינים מתוך שבעה. לעניין היקף העבודה יש לפנות לחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, שם נאמר כי בכל בנין מדובר ב- 60 מ"ר עבודה (עמ' 13 שורה 23). לאור האמור לעיל אני קובעת כי בוצעה עבודה בשלמותה בסה"כ ב- 360 מ"ר. המחיר שסוכם בין הצדדים 10. מנהל הנתבעת העיד, כי המחיר הסופי עליו הוסכם היה בסך 6,000 ש"ח בלבד, ששולם באמצעות תלושי שכר לעובדי התובע. גירסתה של הנתבעת לעניין זה עשתה עלי רושם בלתי אמין ובלתי מתקבל על הדעת, שכן מדובר בהסכם בין התובע לבין הנתבעת ולא יעלה על הדעת, כי התובע הסכים שהסכום ישולם כשכר לעובדיו. חיזוק למסקנה זו אני מוצאת בעובדה ששני תלושי השכר, שצורפו לתצהירו של התובע וסומנו כ- א1,א2, שולמו ישירות בידי הנתבעת לעדי התביעה 1,2 כך שהתובע עצמו לא קיבל מאום מסכום זה. חיזוק נוסף ניתן למצוא במכתב התשובה מיום 23.09.95 (נספח ג לתצהיר התובע), בו לא נזכרת הטענה כי הסכום שולם באמצעות תלושי השכר לעובדים עצמם. מהימנה עלי גירסתו של התובע, כי השכר ששולם ע"י הנתבעת ישירות לעובדיו היה בגין עבודות ניקוי, ולא בגין עבודות ציפוי השיש. 11. אני קובעת, כי המחיר הסופי עליו הוסכם בין הצדדים הוא בסך השווה ל- 30$ למ"ר, כטענת התובע. בהתאם לכך, התובע זכאי על פי חישוב אריתמטי של שטח העבודה שבוצעה בפועל (360 מ"ר) במכפלת הסכום המוסכם למ"ר (30$), לתשלום בסך השווה ל- 10,800 $. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בסך השווה ל- 10,800$, לפי ערכם בשקלים ביום מתן פסק הדין, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט שהוצאו על ידו, משוערכות ונושאות ריבית, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח, בצרוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל. חוזהחוזה בעל פהשישציפויבעל פה