נטען כי למרות שהפקעת המקרקעין דרושה למטרה ציבורית - קרי - "דרך" - עפ"י תוכנית המתאר המקומית, אין המשיב מפנה את המקרקעין ואינו מוסר את החזקה בהם למבקשות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקעה לצרכי דרך:  א. מהות העתירה   המבקשות עותרות לבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 וליתן צו למסור למבקשות את החזקה בקרקע המצויה בגוש 6354 חלקה מחלקה 157 בפתח תקוה בשטח של 302 מ"ר (להלן:"המקרקעין") אשר יעודו למטרת "דרך".   ב. עובדות רלבנטיות   המקרקעין רשומים בבעלות המשיב. (נספח א' לעתירה). תוכנית מתאר מקומית מס. פת/30/1232, מייעדת את המקרקעין ל: "דרך". הודעה בדבר אישורה פורסמה ב-י"פ 3898 התשנ"א עמ. 2991. עפ"י סעיפים 5 ו - 7 לפקודת הקרקעות, ועפ"י הוראות חוק התכנון והבניה התשכ"ה -1965 פירסמה המבקשת מס. 1 ביום 3.12.1995 הודעה בדבר נחיצות המקרקעין לצרכי ציבור (י.פ. 4356 התשנ"ו עמ. 682) כן פורסמה באותה הודעה דרישה למחזיק למסור את החזקה במקרקעין למבקשת מס. 1, מיידית. למרות שהפקעת המקרקעין דרושה למטרה ציבורית - קרי - "דרך" - עפ"י תוכנית המתאר המקומית, אין המשיב מפנה את המקרקעין ואינו מוסר את החזקה בהם למבקשות. מחקירתו הנגדית של המשיב עלה כי לעמדת המבקשות ההפקעה "תופסת" (עמ. 7) את אותו חלק של מקרקעי המשיב שבולט לכביש יותר מאשר החלק שלפניו. המשיב הכחיש זאת. המשיב כבן 82, עפ"י דברי בא-כוחו בישיבת קדם המשפט (1' עמ. 1 לפרוטוקול) מנהל המשיב על המקרקעין עסק לייצור רהיטי גן כגון ברזיות, אדניות, ספסלים ושולחנות מגרנוליט. העסק מחולק בין מפעל ובין משרדי הנהלה. שטח נוסף בקדמת המפעל משמש לאחסנת רהיטי הגן. כדי להזיז את רהיטי הגן יש צורך להשתמש במלגזות;יש צורך בשטח אחסנה גדול, עם אפשרות תנועה לרכב, אשר בלעדיו אין המפעל יכול להתקיים. לגופו של ענין, המשיב מתנגד למסירת החזקה במקרקעין למבקשות, במספר טענות: חוסר סמכות; המקרקעין אינם דרושים לצרכי ציבור, חלק מהמקרקעין כבר הופקעו במסגרת חלוקה מחדש וגם זה לא נוצל לצרכי ציבור אלא נמכר לגורם פרטי.   ג. הפלוגתאות בין הצדדים   -         מהי סמכות המבקשות לעשות שימוש בהוראות סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). -         האם המקרקעין נחוצים למטרה ציבורית.   במסגרת הסיכומים העלה ב"כ המשיב טענות מטענות שונות: החל מכך שלא הוצגה תוכנית המתאר ולא הוכח בבית המשפט שיש להפקיע את הקרקע. (סעיף 7 ו 8 לעתירה), כל זאת למרות שבכתב התשובה לעתירה, לא כפר המשיב בעובדות אלה; והמשך בטענה שייגרם למשיב נזק עקב ההפקעה הנוספת, - טענה שלא עלתה בכלל בכתבי הטענות. המשיב מסתמך , לענין אחרון זה, על פס"ד רובינשטיין אותו גרס שצירף לסיכומים, - ברם נכון ליום כתיבת פסה"ד הוא טרם צורף. המשיב מבקש בסיכומיו להתיר לו לצרף נסח מקרקעין שאמור להעיד על דבר מה, ברם מאחר וגם נסח זה לא צורף, - אין מקום להתיחס לבקשה. הפועל היוצא הוא, שבהעדר הרחבת חזית בעת שמיעת הראיות, בית המשפט יתייחס לטענות כפי שנטענו בכתבי הטענות, ולא יתיחס לכל טענה מעבר לכך.         ד. סמכות המבקשות עפ"י סעיף 8 לפקודת הקרקעות(רכישה לצרכי ציבור)   קובע סעיף 8 לפקודת הקרקעות בזו הלשון:   "אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7, יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע".   בטרם יתן בית המשפט צו למסירת החזקה, עליו להשתכנע כי הרשות המפקיעה זכאית לקנות חזקה במקרקעין. (המ. 248/93 הועדה לתכנון ולבניה ירושלים נ' עליאן פס"מ תשנ"ה(1) 331) ומהו השכנוע? שפורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; שההודעה מציינת במפורש שהיא נעשית הן לפי סעיפים 5 ו - 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 והן ע"ס הוראות חוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, ושפורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 לפקודה. כמו-כן על בית-המשפט להיות משוכנע שהגיע המועד לתפיסת החזקה שנקבע בהודעה לפי סעיף 7, וכי הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה. הפרסום הוא אקט קוסנסטיטוטיבי היוצר את ההפקעה ומקנה לרשות זכות לתפוס את החזקה. (ר' א' קמר, "דיני הפקעת מקרקעין", מהד. חמישית עמ. 15) תצהירה של הגב' אהובה סהר שצורף לעתירה, ואשר על חקירתה ויתר ב"כ המשיב, מציין כי אכן נעשו כל הפעולות הללו ע"י המבקשות. צורף הפרסום ( נספח ג' לעתירה) ומכתבים למשיב (נספחים ד' לעתירה) שלא נענו. גם במכתבים שצורפו למשיב צוין במפורש כי תפיסת החזקה נעשית הן מכח פקודת הקרקעות לעיל, והן מכח חוק התכנון והבניה. גורס ב"כ המשיב בתגובתו, וגם בסיכומיו, כי הסמכות נתונה לשר האוצר, ומשזה אינו חתום על איזה מהמסמכים שהוצגו, - אזי נעשה שימוש לא נאות בסמכות. לכך מספר תשובות: כפי שציינתי לעיל בתגובה לעתירה לא הכחיש ב"כ המשיב את אישור תוכנית המתאר ודבר פרסומה ברשומות. יתר על כן, מבחינה משפטית, לאחר אישורה, הופכת תוכנית למוסד שווה ערך לחקיקת משנה. (ר' ע"א 6291/95 בן יקר חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין, פ"ד נא(2) 825) ולכן הנטל על המשיב להוכיח אי חוקיות, ולהתגבר, תוך כדי כך גם על חזקת התקינות בפעולותיה של הרשות. בזאת הוא לא עמד.   ה. האם המקרקעין נחוצים לצורך ציבורי?   סעיף 5(2) לפקודה קובע כי:   "פרסום ברשומות של הודעה לפי סעיף קטן (1) יהיו רואים אותו כראייה מכרעת ששר האוצר אישר כי המטרה, שלשמה עומדים לרכוש את הקרקע, היא מטרה ציבורית".   לאור כל האמור לעיל , ולאור העובדה שביום 3.12.1995 פורסמה הודעה ברשומות לפי הוראות סעיפים 5 ו -7 לפקודה וחוק התכנון והבניה על דבר נחיצות המקרקעין נשוא עתירה זו לצרכי ציבור, אזי עצם פרסום ההודעה מהווה ראיה מכרעת לכך שמטרת רכישת המקרקעין הינה לצורך ציבורי. דבריו של המשיב כי במקרה קודם ידוע לו שמקרקעין שהופקעו ונמכרו לאחרים שיושבים על הקרקע, העלה בחקירתו הנגדית רק את העובדה שמאן דהוא יושב על הקרקע, ולא מעבר לכך.   לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה וקובעת כי על המשיב למסור למבקשות את החזקה במקרקעין.   המשיב ישלם, כמו כן, למבקשות הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ פלוס מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין.  קרקעותהפקעה