במקרים רבים, כאשר להליך אחד מצורפים מספר בעלי דין, מתעוררות שאלות משפט שונות לגבי חלק מהם. עם זאת, המבחן אינו נעוץ באמור בלבד, כי אם במסכת העובדתית והמשפטית כולה, האם היא סבה על נושא אחד, עת שאלות המשפט כרוכות אלו באלו. בהקשר לכך נאמר בספרו של ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 186): "ניתן לומר כי מותר לצרף תובעים ונתבעים..., כל אימת ששאלות שבמחלוקת, משפטיות או עובדתיות מזדהות כולן או מקצתן, הדגש עבר מזהות בעלי הדין לזהות השאלה שבמחלוקת, או, ביתר דיוק לזהות אחת השאלות שבמחלוקת, לפחות, אשר בגללה נוח לדון בכל הפרשה בעת ובעונה אחת". נושא פיצול הדיון אינו מושפע מההתייחסות של בעל דין זה או אחר לטענות העובדה המועלות כלפיו. אם לא תאמר כן, הרי כל פעם שנתבעים, בתביעות אשר כמה מהם צורפו יחד, יתייחסו באופן שונה לנושאים העובדתיים, תקום הצדקה לפצל את הדיון. כמדומה שגישה זו אינה מתקבלת על הדעת. די בכך שהמדובר במסכת כוללת אחת. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרדת תביעות: ב-ת"א 747/95 תבעו המשיבים 1 ו2- שמונה נתבעים וביניהם את המבקש, הנתבע מס' 2 דשם. הלה נתבע בתוקף תפקידו ככונס נכסים, אשר מונה על-ידי ראש ההוצאה לפועל, לשם מימוש הליכי משכנתא, הרשומה על הנכס שבמחלוקת, בבעלות הנתבעת מס' 1. המדובר במשכנתא לטובת הנתבעים 7-4, שלפי טענת המשיבים 1 ו2- פעלו מטעם המדינה, היא הנתבעת מס' 8 בכתב התביעה. בבקשה דנן עותר המבקש להפריד את הדיון בינו לבין יתר בעלי הדין. לטענתו, השאלה המשפטית המתעוררת בעניינו שונה מזו הצריכה בירור לגבי האחרים. לכן, צירופו לתובענה אינו עומד בתנאים הנקובים בתקנה 22(א) סיפא, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. בתקנה זו נקבע, כי "מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד ... בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". אכן, בעניינו של המבקש מתעוררות שאלות משפטיות נוספות על אלו החלות לגבי יתר בעלי הדין, זאת לנוכח מעמדו המיוחד והתפקיד שקיבל מרשות שיפוטית. ואולם, בכך בלבד אין כדי להצדיק ניהול הליך נפרד כלפיו. המדובר במסכת אירועים אחת, כאשר הסעדים המבוקשים הם ביחד ולחוד ומתעוררות שאלות עובדה ומשפט דומות. אומנם המבקש, כפי טענתו, אינו חולק על היריעה העובדתית, ואולם באמור אין די לשם קיום דיון נפרד לגביו, בהליך אחר. ככלות הכל, ההתייחסות העובדתית לפעולותיו נגזרת מהמסכת הכוללת המתוארת בכתב התביעה, שהרי מינויו ככונס נכסים לא נעשה בחלל הריק. במקרים רבים, כאשר להליך אחד מצורפים מספר בעלי דין, מתעוררות שאלות משפט שונות לגבי חלק מהם. עם זאת, המבחן אינו נעוץ באמור בלבד, כי אם במסכת העובדתית והמשפטית כולה, האם היא סבה על נושא אחד, עת שאלות המשפט כרוכות אלו באלו. בהקשר לכך נאמר בספרו של ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 186): "ניתן לומר כי מותר לצרף תובעים ונתבעים..., כל אימת ששאלות שבמחלוקת, משפטיות או עובדתיות מזדהות כולן או מקצתן, הדגש עבר מזהות בעלי הדין לזהות השאלה שבמחלוקת, או, ביתר דיוק לזהות אחת השאלות שבמחלוקת, לפחות, אשר בגללה נוח לדון בכל הפרשה בעת ובעונה אחת". גם אם הלה אינו חולק על הטענות העובדתיות המועלות כלפיו, אין בזאת כדי לשלול זהות בנוגע לשאלות העובדה הצריכות לתובענה. נושא פיצול הדיון אינו מושפע מההתייחסות של בעל דין זה או אחר לטענות העובדה המועלות כלפיו. אם לא תאמר כן, הרי כל פעם שנתבעים, בתביעות אשר כמה מהם צורפו יחד, יתייחסו באופן שונה לנושאים העובדתיים, תקום הצדקה לפצל את הדיון. כמדומה שגישה זו אינה מתקבלת על הדעת. די בכך שהמדובר במסכת כוללת אחת, כפי הנושא שבענייננו. אכן, העובדה לפיה בעניינו של המבקש נוגעת הפלוגתא לשאלות משפטיות בלבד, יכולה להצדיק התייחסות מיוחדת, בכל הנוגע לניהול ההליך ביחס אליו, אם על-ידי קביעת סדר שמיעת הטיעונים ואם על-ידי שחרורו מהליך שמיעת הראיות, הכל כפי שייקבע בבוא העת (השוו: רע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח(4) 63, 69-68), אולם, אין בה כדי להצדיק את פיצול הדיון ושמיעת שני משפטים בנפרד. המבקש הוסיף וטען לחלופין, כי גם אם חלה תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, מן הראוי לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לבית המשפט, בהתאם לתקנה 23, ולהורות על הפרדת הדיון, מכיוון שבסך הכל עולה לדעתו הנבדל על המשותף. אין בידינו לקבל טענה זו. כמדומה שבמכלול הנסיבות, דיון נפרד, הנוגע לאותן פלוגתאות ממש עלול לסרבל ולסבך, במקום להקל ולהועיל. לאור האמור, הבקשה לפיצול הדיון נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים 1 ו2- בסך של 2,500.- ש"ח בצרוף מע"מ. פיצול הדיון