השתק משפטי

מהו כלל ההשתק השיפוטי ? הכלל בדבר השתק שיפוטי קובע ,כי אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר. בע"א 513/89 S/ interlego aנ' .lines bros. S.a- exinפ"ד מח(4) 133, עמדה השופטת דורנר בהרחבה על הכלל בדבר ההשתק השפוטי ולאור סקירת ההלכות השונות מהמשפט האנגלי והאמריקאי ואף מהמשפט העברי מציינת השופטת המלומדת בעמ' 194: "הכלל העולה ממקורות אלה כולם הוא, כי בעל-דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצרה מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה. השתק מסוג זה חל לא רק במקרה כמו זה שלפנינו, שבו זכות אחת מוציאה את הזכות האחרת, אלא גם כאשר לבעל-דין נתון כוח לבחור, על-פי העדפתו, בין זכויות. משזכה בזכות אחת אין הוא יכול לדרוש את הזכות האחרת" וממשיכה השופטת שם בעמ' 200: "מטרתו של השתק זה היא כפולה: (א) במישור המשפט הציבורי, היא נועדה לשמור על טוהר ההליך המשפטי, ולמנוע מבעל-דין לנצל לרעה את בתי-המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק; (ב) במישור המשפט הפרטי, תכליתה היא למנוע תוצאות בלתי-צודקות המתחייבות לכאורה על-פי הדין (בהנחה שהטענה המאוחרת היא הטענה הנכונה), וזאת על-ידי השתקת בעלי-הדין מלטעון ומלהוכיח בבית-המשפט טענות עובדתיות ומשפטיות גם אם הן נכונות. כאמור, השתק זה שביסודו גם שיקולים במישור המשפט הציבורי, רחב מן ההשתק מכוח מצג או מכוח הבטחה, שלהקמתו נדרשים הסתמכות בעל-הדין על הטענה המקורית שבעטייה ניתן הסעד ושינוי מצבו לרעה עקב כך." הנה כי כן, הכלל בדבר השתק שיפוטי אינו נובע ממעשה בית דין ,אלא זהו השתק מסוג שונה המבוסס על טעמים של הגינות ותום לב [ראה: רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' ישראל פרידמן פ"ד נ(5) 418] ,שכן המניעות החלה על בעל הדין המבקש להעלות טענות הפוכות לטענותיו בהתדיינות קודמת, היא רק היישום, ההתגשמות המעשית של הכלל המבוסס על טעמים שבתקנת הציבור, להביא באמצעות פסק הדין לסיומה המוחלט של התדיינות כלשהי בין אותם צדדים. [ראו: נ' זלצמן , מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות, 1991] כך ציינה השופטת דורנר ,שם, בעמ' 199: "לדעתי, ההשתק מלטעון טענה סותרת לטענה שמכוחה זכה הטוען לסעד בהליך קודם חלה במשפטנו מכוח חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12ו- 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- .1973חובה זו הורחבה בסעיף 61ב) לחוק זה אל כלל החיובים, והפסיקה הוסיפה והרחיבה אותה וראתה בה עיקרון אוניברסלי, המתפרש על כל תחומי המשפט." בהמשך דבריה: "מחובת תום הלב נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. העלאת טענות סותרות היא פן אחד של איסור זה" ציינה זאת גם השופטת בייניש בע"א 4631/90 חסן מחמוד ג'ול נ' חסניה מוחמד אחמד אל ג'ול, פ"ד מט(5) בעמ' 659: "הכלל מבוסס על כך שאין להתיר לצד לעשות שימוש לרעה בהליכי בית משפט, ואין לאפשר לו להשיג יתרון משפטי לאחר שכבר זכה וקצר בהליך קודם פירותיו של טיעון סותר. הטעם להשתק מסוג זה נעוץ בשיקולי צדק ובדרישה להתנהגות ראויה ותום לב מצד בעל דין הבא לבקש סעד מבית המשפט. לפיכך, לצורך הקמת ההשתק יש להוכיח תחילה כי אותו צד טען טענה סותרת בהליך קודם, ומטעם זה מושתק הוא מלהעלותה בהליך מאוחר יותר." הנה, טענת המניעות או ההשתק מושמת בפיו של אחד המתדיינים כלפי המתדיין האחר, יריבו, במסגרת ההתדיינות השניה. היא משמשת בידי בעל הדין אמצעי להדיפת התובענה כולה, או לחסימתה של טענה או של ראיה שמבקש בעל דין היריב להעלות או להציג לפני בית המשפט. אך ,וזאת יש להדגיש, הכלל בדבר ההשתק השיפוטי (טענת המניעות) יחול אך ורק מקום בו הטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה , והיא זיכתה את בעל הדין בסעד או בטובת הנאה. עמד על כך השופט אור ברע"א 6753/96 הנ"ל: "להדגיש לעניננו, כי על פי כלל זה, תנאי בסיסי להחלת ההשתק הוא שטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה, והיא שהצמיחה לטוען אותה טובת הנאה" וכן ראה פסק הדין בענין interlegoהנ"ל ,שם, בעמ' 196: "בדומה לאנגליה, גם בארצות-הברית מותנה ההשתק השיפוטי בכך שבעל-הדין המושתק הצליח בטענתו הראשונה." השתק / דיני מניעות