מהי התליית פעולתה של החלטה ? תקנה 466 לתקנות סד"א, תשמ"ד1984-, קובעת: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". תקנה 470 קובעת מה משמעות עיכוב ביצוע לענין סימן י' לאותן תקנות, והחלופה השלישית קובעת כי זה כולל גם "התליית פעולתה של החלטה". תקנה 360(א), המתייחסת לעיקול זמני, קובעת: "בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, רשאי ביהמ"ש או הרשם לתת צו עיקול זמני על נכסים שבידי הנתבע או שבידי התובע, וכן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן - מחזיק), לרבות כל חוב או סכום, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקויים פסק הדין, אם ראה, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין; כיוצ"ב, בתביעת דבר שבעין רשאי ביהמ"ש או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התליית פעולתה של החלטה: 1. ביום 19/11/98 הובאה אלי בקשה במסגרת התורנות למתן סעד זמני, לפיו חרף העובדה שכב' הרשמת נמרודי ביטלה צו עיקול שניתן על ידה בתיק בש"א 3302/98 של בימ"ש זה, יישאר אותו עיקול בתוקפו עד תום הדיון בערעור שהגיש המבקש על החלטת כב' הרשמת. הוריתי על זימון ב"כ שני הצדדים לדיון בבקשה. 2. במסגרת הדיון במעמד שני הצדדים טען בפני ב"כ המבקש את טענותיו באריכות, ב"כ המשיבים חקר חקירה קצרה את המבקש על תצהירו ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם. 3. נראה כי לא יהא ראוי כי אתייחס במפורט לכל התביעות שבין הצדדים והטענות של באי כוחם בנוגע לכל אחת ואחת מהתביעות, שכן אין בפני אלא בקשה לעיכוב ביצוע החלטת רשמת בבקשת ביניים, ואינני רשאי בשלב זה לפסוק לגופן של תובענות הנשמעות בפני שופטים שונים במקומות שונים. אשתדל להתייחס להלן רק לאותם עניינים הצריכים לשם הכרעה בבקשה שבפני. 4. תקנה 466 לתקנות סד"א, תשמ"ד1984-, קובעת: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". תקנה 470 קובעת מה משמעות עיכוב ביצוע לענין סימן י' לאותן תקנות, והחלופה השלישית קובעת כי זה כולל גם "התליית פעולתה של החלטה". תקנה 360(א), המתייחסת לעיקול זמני, קובעת: "בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, רשאי ביהמ"ש או הרשם לתת צו עיקול זמני על נכסים שבידי הנתבע או שבידי התובע, וכן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן - מחזיק), לרבות כל חוב או סכום, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקויים פסק הדין, אם ראה, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין; כיוצ"ב, בתביעת דבר שבעין רשאי ביהמ"ש או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע". 5. תמצית טענות ב"כ המבקש היא, כי יש לו סיכויים טובים ביותר בערעור ואם לא ינתן עיכוב הביצוע יצא מרשו נפסד, שכן אם יזכה בתביעה האזרחית שהגיש בבית משפט השלום לא יוכל להיפרע מן המשיבים, שכתובתם הקבועה בתחום הרשות הפלסטינית ברמאללה. תמצית טענות ב"כ המשיבים היא, כי אין למבקש כל סיכוי לזכות בערעור, וכי המשיבה 2 רשומה אצל רשם החברות בירושלים כחברה זרה וגם המשיב 1 עיקר עיסוקיו בירושלים, והוא נמצא פה לעיתים קרובות מאוד ולא תהיה שום בעיה לאתרו. יתרה מזו, הוא טוען שלוש טענות נוספות: ראשית - כי המבקש כבר הטיל עיקול על כספים של המשיב בשיעור 200,000 ש"ח לפחות במסגרת משפט המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים; ושנית - כי אף אחד מן האלמנטים הבסיסיים הנזכרים בתקנה 360 לתקנות הנ"ל אינו מתקיים במקרה זה, ועל כן הרשמת הנכבדה טעתה בהחלטתה הראשונה, כשנתנה את העיקול, ותיקנה בעצמה את טעותה בהחלטת הביטול; ושלישית - כי אין לאפשר או להצדיק הטלת עיקול על נכסי נתבע מן הנימוק שהוא תושב הרשות הפלסטינאית. 6. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי בתיק זה, הנני קובע כי: א. היה קשר עסקי בין המבקש לבין המשיבים בתחום עסקי הבניה. בין הצדדים מתנהל משפט בבית המשפט המחוזי בירושלים, בעיקר סביב פרוייקט המכונה בפיהם "פרוייקט בית בלום". במסגרת אותה תביעה הוטל עיקול על כספים המגיעים למשיבים בסך כ200,000- - זאת בהתאם לעדות המבקש בפני בישיבת יום 25/11/98, עמוד 2 מול שורה 20. ב. קיימת תביעה אחרת אותה הגיש המבקש נגד המשיבים בבית משפט השלום בירושלים בת.א. 18124/98, והיא בקשר לפרוייקט אחר, המכונה בפיהם "פרוייקט טל-שחר". תביעה זו הוגשה ביום 06/08/98 והיא על סך 55,332 ש"ח, ו"להבטחת" אותה תביעה הגיש המבקש במעמד צד אחד את הבקשה בתיק בש"א 3302/98 לעיקול כספים המגיעים למשיבים אצל המחזיקה אסף גולן חברה לבנין בע"מ, שמענה בקניון מלחה בירושלים. כב' הרשמת החליטה ביום 09/08/98 להעתר לבקשה, תוך שכתבה: "יוטל עיקול ברישום, כמבוקש, עד שיעור הסך של 60,000 ש"ח". לאחר מכן הגישו המשיבים לרשמת בקשה לביטול אותה החלטה, ולאחר דיון, שכלל גם חקירת מצהירים על תצהיריהם, ביטלה הרשמת הנכבדה, ביום 08/11/98, את העיקול, הכל כאמור בהחלטה. על החלטה אחרונה זו הגיש המבקש את הערעור לבימ"ש זה בתיק בש"א 6094/98, שטרם נדון. יחד עם הערעור הגיש גם בקשה בתיק בש"א 6095/98 לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת עד מתן החלטה בערעור, והחלטה זו מתייחסת לענין עיכוב הביצוע. ג. הצעתי לב"כ הצדדים בפתח הדיון של יום 25/11/98 לטעון כבר לערעור לגופו ועל ידי כך לייעל את הדיון ולקצרו, אך מטעמים השמורים עמהם הם לא קיבלו הצעה זו, חרף העובדה שב"כ המבקש ציין כי הערעור והבקשה לסעד זמני הם "בעקרון מטעמים משפטיים" (עמוד 1 שורה 27 לפרוטוקול). נותר, איפוא, להכריע עכשיו רק בענין בקשת עיכוב הביצוע. ד. אין מחלוקת על כך כי בהבדל מן התביעה לגבי פרוייקט "בית בלום", הרי התביעה של המבקש בנוגע לפרוייקט "טל-שחר" היא תביעה כספית "על הסכם בעל-פה", כפי שציין במפורש ב"כ המבקש בעמוד 1 לפרוטוקול, שורה 15. לפיכך, משבא אני לבחון את הסיכויים של המבקש בערעור, נוכח הוראות תקנה 360(א) לתקנות סד"א, אין לומר שיש לו סיכויים טובים לזכות בערעור, שכן תנאי מוקדם הוא למתן הסעד לעיקול זמני כי מדובר "בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך, או בראיות המקימות זכות לכאורה...". ב"כ המבקש עצמו ציין שלא מדובר במסמך, ואני גם לא מצאתי שיש ראיות אחרות שמקימות זכות לכאורה. כמו כן לא מצאתי שמאזן הנוחות נוטה דווקא לצידו של המבקש. מאידך, יש טעם בטענת ב"כ המשיבים שהסיבה שהם מתגוררים בתחום הרשות הפלסטינאית אין די בה כדי לחייב את ביהמ"ש להורות על עיקול כספים או זכויות להבטחת תביעה שטרם התבררה. ה. כבר מן הטעמים הנזכרים, ונוכח ההוראה החד משמעית של תקנה 466 לתקנות סד"א, לפיה הגשת ערעור לא תעכב ביצוע החלטה, נראה לי שבנסיבות מקרה זה אינני רשאי להורות על עיכוב ביצוע, שכן לא נתקיים פה איזה תנאי המצדיק סטיה מהוראות תקנה 466, וזאת מבלי צורך להתייחס לטענות אחרות אותן העלה ב"כ המשיבים, שניתן יהיה לדון בהן בערעור גופו, כגון אי המצאת ערובה מספקת וכיוצא באלה טענות. 7. אני מפנה בסוגיה זו לאמור בספרו של ד"ר זוסמן (בעריכת ד"ר ש. לוין) על סדרי הדין האזרחי, סעיף 466 ואילך, ובמיוחד בסוף סעיף 469 שם מודגש כי ההלכות שהיו מקובלות בעבר בנושא זה טעונות עיון מחדש לאור הוראות סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, אני מפנה לפסה"ד של ביהמ"ש העליון ברע"א 8420/96, דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, תקדין עליון, כרך 97(2) תשנ"ז/תשנ"ח1997-, עמוד 342, בהרכב כב' הנשיא פרופ' ברק, המשנה לנשיא ד"ר ש. לוין והשופט ת. אור (מפי כב' המשנה לנשיא), שם סוקר ביהמ"ש העליון את התפתחות החקיקה באשר לתקנה 360 לתקנות סד"א , תוך שהוא מציין (סעיף 11 לפסה"ד): "יתרה מזאת: לא די בכך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו ב"מסמך או בראיות מהימנות", אלא שומה עליו גם לשכנע את בית המשפט, או הרשם, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין... לענין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו להכשיל את פסק הדין, ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב". עוד נזכר, למעלה מזה (שם), כי חובה על ביהמ"ש גם להיות ער למפנה שחל עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3) והסב את תשומת הלב גם לשיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בבואו לתת צו זמני, והזהירות הנדרשת מבתי המשפט, יותר מאשר בעבר, בעת מתן הצוים הזמניים. משחוזרים אנו לעניינינו הרי מאחר שהמבקש לא הראה כי נתקיימו האלמנטים של תקנה 360(א) לתקנות סד"א, וכי יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור, מחובתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. אני מפנה בסוגיה זו גם לפס"ד של ביהמ"ש העליון בבש"א 243/88 (ע"א 490/88), פ"ד מב(3) 208; וכן לב"ש 751/86 (ע"א 315/86), פ"ד מ(3) 825; וכן בבש"א 113/89 (ע"א 187/89), פ"ד מג(1) 490; והחלטתו של עמיתי כב' השופט עדיאל בבית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ י-ם 202/97, ש.ז.קורן בע"מ נ' רותם פיתוח ואח' (תקדין מחוזי). 8. סוף דבר, מן הטעמים הנזכרים לעיל אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיבים יחדיו, את הוצאות הבקשה וכן סך 2,000 ש"ח שכ"ט עו"ד ועל זה מע"מ כדין, וזאת בלי קשר לתוצאות הערעור או התביעה. עיכוב ביצועערעור