קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות להבאת ראיות לסתור: 1. התובע הגיש תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. התובע נפגע ב-18.7.93. הצדדים הודיעו כי המל"ל קבע לתובע נכות משוקללת צמיתה בשיעור 47.51%. הנתבעת הגישה בקשה זו להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ביחס לנכות שנקבעה לתובע בגין פגיעה בזרוע שמאל (תיק המרצה 97 / 27270). לבקשה צורף דו"ח המל"ל מ8.3.95- בו מצויינות, בפרק הסיכום והמסקנות, נכויות שונות לצמיתות ובראשן 20% לצמיתות החל מ1.1.95- לפי סעיף 40(3) לתקנות הביטוח הלאומי. תקנה 40(3) הינה אחת התקנות בפרק העוסק בעצמות הגפיים העליונים ומתייחסת לאי התאחדות עצם הזרוע בלי היקבעות פרק נד מדומה כגון ((FIBROUS UNION. תקנה זו קובעת נכות של 30% בגין קיום הפגיעה בזרוע ימין ו20%- בגין פגיעה בזרוע שמאל, הוא שנקבע לתובע. יש לציין כי בין יתר הנכויות שנקבעו לתובע על ידי הועדה מצויה גם נכות לצמיתות בשיעור 10% על פי סעיף 37 (זיהוי תקנת המשנה על פיה נקבעה נכות זו אינו בר ביצוע לאור הצילום שצורף לבקשה, שאינו ברור) שענינו פגיעה בעמוד השדרה, עניין אליו לא התייחסה הבקשה שהתמקדה בפגיעה בזרוע שמאל. 2. טוענת הנתבעת כי מאז נקבעה הנכות הנ"ל בשיעור 20% בגין הפגיעה בזרוע שמאל (קביעה מ8.3.95-) נותח התובע באופן שלא נותרה לו כל נכות בזרוע. הנתבעת מציינת כי התובע עבר ניתוח ב30.10.95- וצירפה לבקשתה סיכום מחלה. בבקשה נזכר גם ניתוח מ30.11.95- אך נראה כי מדובר בטעות דפוס והכוונה היא לניתוח שנזכר לעיל מ30.10.95-. לגישת הנתבעת אין קשר בין קביעת המל"ל לבין מצבו העדכני האמיתי של התובע וחל שינוי נסיבות מהותי בעקבות הניתוח שעבר שינוי המצדיק בחינה מחודשת של מצב זרועו השמאלי. הנתבעת מבקשת כי בית המשפט יפחית מסך הנכות הצמיתה שנקבעה לתובע במל"ל את דרגת הנכות בגין פגיעה בזרוע שמאל ולחילופין ובמצטבר כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי מטעמו בתחום האורתופדי שיבדוק את השאלה האם נותרה לתובע נכות כלשהי בזרוע שמאל. מסכמת הנתבעת כי שינוי הנסיבות והשיפור שהושג במצב הזרוע בעקבות הניתוח הינה טעם מיוחד המצדיק מתן היתר לסתור את קביעת המל"ל בחלקה הנדון. בתגובתו משיב התובע כי הבאת ראיות לסתור תותר במקרים חריגים בלבד, כי אין המקרה הנדון בגדרם, כי קביעת הועדה הרפואית מ8.3.95- הינה סופית וכי אין להתבסס על ציטוט אחד מתוך סיכום המחלה. התובע מסכם ואומר בעיקרו כי הנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע כי התרחש שיפור וכי לא יעלה על הדעת שמקום שקביעת ועדה רפואית לא מקובלת על מי מהצדדים ניתן יהיה להביא ראיות לסתור. 3. יצויין כי הבקשה הוגשה ביחס לפגיעה בזרוע שמאל. המסמך שצורף להודעה לבית המשפט מ4.6.98- ענינו ירך שמאל ועל כן לכאורה אין לו נגיעה לבקשה. 4. לדעתי יש לדחות את הבקשה ולהלן אסביר. 5. סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975- מורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." קביעת המל"ל הינה קביעה על פי דין לעניין סעיף 6 ב' בחוק הפיצויים. סעיף 6 ב' מורה כי בית המשפט יהא רשאי להתיר לבעל דין בתביעה על פי החוק להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו. הלכה היא כי בית המשפט יקפיד עם המבקש להביא ראיות לסתור וכי הבאת ראיות כאלה תותר רק בנסיבות חריגות כדי שלא לרוקן את הוראת סעיף 6 ב' לחוק מתוכן (רע"א 93 / 863 התעשיה האוירית לישראל בע"מ ואח' נ' קמחי ואח', פד"י מז(4) עמ' 815 בעמ' 821-2). ענינם של טעמים העשויים להצדיק הבאת ראיות לסתור יכול שיהא משפטי ויכול שיהא עובדתי (ראה בספרו של ריבלין תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים מהדורה שניה מורחבת תשנ"ו1995- עמ' 302). בעניין קמחי הנ"ל ציין בית המשפט מפיו של כב' השופט אור כי הכל מסכימים שאם חל שינוי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו "על פי כל דין" ועד לדיון בבית המשפט יצדיק שינוי כזה הבאת ראיות לסתור, בין אם מדובר בנסיבות בהן חלה החמרה או נתגלתה נכות שהועדה הרפואית לא נתנה עליה דעתה ובין משהובאו בפני בית המשפט מסמכים רפואיים על פיהם חלה הטבה במצב נכותו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על ידי הועדה הרפואית (רע"א 93 / 863 בעמ' 822). 6. התאונה ארעה ב18.7.93-. ביולי 1993 נותח התובע ובוצע בו קיבוע של השבר בזרוע שמאל. בדו"ח הועדה מ8.3.95- מצויין ממצא רפואי של "דלדול שרירי הזרוע השמאלית, תנועות מרפק שמאל 110 מעלות, ישור אפס מעלות, פרונציה וסופינציה מלאים, תנועות כתף הרמה עד 110 מעלות ונעצר." בפרק האבחנה שבדו"ח הועדה מצויין בין היתר "מצב לאחר שבר בזרוע שמאלית עם קיבוע פנימי" והוענקו 20% לצמיתות החל מ1.1.95- לפי סעיף 40(3) לתקנות המל"ל. מסיכום מחלה שצורף לבקשה מתברר כי התובע אושפז ב29.10.95- במחלקה האורתופדית עקב NON UNION של שבר בהומרוס הדיסטלי השמאלי ובנוסף אנגולציה אחורית של העצם. מצויין כי ב30.10.95- בהרדמה כללית בוצע ניתוח של הוצאת הקיבוע, השחלת עצם ובוצע קיבוע אחר. מצויין כי בצילום לאחר ניתוח נמצאה עמדה טובה של השבר וכי החולה משוחרר במצב טוב. מסכימה אני עם בא כוח התובע כי מהאמור בסיכום המחלה שנערך ימים ספורים ביותר לאחר הניתוח ביחס לעמדה טובה של השבר אין כדי ראיה מספקת לארועו של שיפור או שינוי במצב זרועו של התובע שכן, בין היתר אין בה יותר מאשר בחינת המצב ימים ספורים לאחר הניתוח. מאידך, אין מחלוקת כי חומר המתייחס לטיפול שעבר התובע לאחר המועד בו נערך דו"ח הועדה לא עמד בפניה. מובן כי לא כל חומר כזה מצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. מאידך, לכאורה, מדובר בפעולה ניתוחית העשויה להיות בעלת השלכה על מצבו של התובע והעשויה לגבש שינוי או שיפור במצבו הרפואי כפי שנקבע על ידי הועדה. 7. השאלה היא האם עצם האפשרות לארועו של שינוי מצדיקה הבאת ראיות לסתור. לא שוכנעתי כי בעצם ביצועו של ניתוח נוסף, בו הוצא קיבוע קודם ובוצע קיבוע חדש, שונה, יש משום ראיה להתרחשותו של שיפור במצבו של התובע, שלא לומר ראיה המאפשרת קביעה לכאורה לפיה יש להתיר הבאת ראיות לסתור. איני סבורה כי מקום שמובאת ראיה על אפשרות ארועו של שיפור, די בכך כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. 8. הלכה היא כי בעצם קיומו של פער בין דרגת נכות שנקבעה על פי כל דין לבין האמור בחוות דעת רפואית שמגיש צד אין כדי טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור (ע"א 90 / 5779 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עבדול אחמד, פד"י מה(4) עמ' 77, ר"ע 85 / 641 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פד"י מ(3) 199). אם כך הוא המצב מקום בו קיימת חוות דעת רפואית שאינה עולה בקנה אחד עם קביעת המל"ל, לא כל שכן שכך הוא מקום שמדובר בהשפעה אפשרית של ביצועו של ניתוח. במקרה שבפני לא מדובר במצב בו מדו"ח הועדה הרפואית עצמו עולה כי הבירור הרפואי לצורך קביעת הנכות על ידי הועדה לא היה שלם ויתכן כי אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו, עניין שהצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור בעניין רע"א 94 / 3233 קרנית נ' פלבינסקי תקדין עליון 94 (3) 847, עניין בו נדון מצב בו הוצע לנפגע לעבור ניתוח עניין שצויין בדו"ח הועדה עצמו תוך ציון כי היה ויבוצע יש לזמן ועדה רפואית חוזרת. 9. מאחר ומדובר במצבים חריגים על השינוי העשוי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור להיות שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית (ראה בספרו של ריבלין עמ' 305). אכן, במקרה שבפני לא מדובר בסיכויי שינוי מצב הנפגע בעתיד על בסיס שאינו כולל התערבות כירורגית שבוצעה בינתיים, מצב בו לא הותרה הבאת ראיות לסתור (רע"א 91 / 5490 ברדה נ' בן שטרית תקדין עליון כרך 92 (1) עמ' 249), אלא, במצב בו בוצע בתובע ניתוח מאז קביעת הועדה ועד הלום, כלומר, יתכן כי סיכויי השינוי גבוהים יותר מאשר במקרה שנדון בעניין ברדה הנ"ל. עם זאת, סבורני כי גם במקרה שבפני, לא הביאה הנתבעת נתונים המצדיקים מתן רשות להבאת ראיות לסתור. אין בפני ראיה על כי חלה הטבה במצב נכותו של הנפגע. יש בפני ראיה על ביצועו של ניתוח נוסף העשוי לשנות את מצבו של הנפגע. באפשרות כזו אין די כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, מקום שהכלל הוא כי הבאת ראיות לסתור תותר במקרים חריגים בלבד. 10. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. בקשה להבאת ראיות לסתורראיות