התנגדות להתראת פשיטת רגל - תביעה שכנגד

המבקש העלה טיעון אחד ויחיד בבקשת ההתנגדות. לטענתו, יש לו תביעה שכנגד, או קיזוז, או דרישה שכנגד, שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק דין, כאמור בסעיף 5 (6) לפקודה. ##להלן פסק דין בנושא התנגדות להתראת פשיטת רגל - תביעה שכנגד:## 1. מונחת בפני בקשת התנגדות להתראת פשיטת רגל, התראה שניתנה ביום 1.6.97 כנגד החייב (להלן: "המבקש"). התראת פשיטת הרגל ניתנה על ידי, בהסתמך על פסק דין חלוט מיום 6.2.96, לטובת בנק לאומי (להלן: "הבנק") כנגד 4 נתבעים, ביניהם המבקש בבקשה הנוכחית. פסק הדין האמור ניתן במעמד צד אחד, לאחר שארבעת הנתבעים לא הגישו בקשת רשות להתגונן, תוך המועד שנקבע בהזמנות שהומצאו להם כדין. 2. הרקע העובדתי להליכים המשפטיים שננקטו בין הצדדים, מתואר בתצהירו של המבקש, התומך בבקשה בה עסקינן. 3. המבקש הינו בעל המניות העקרי והמנהל בחברת גלרינה ייצור שיווק ופיתוח בע"מ (להלן: "גלרינה") ובחברת דיקר י.ק. סוכנויות בע"מ (להלן: "דיקר"). גלרינה ודיקר ניהלו חשבונות בנק בסניף רמת-יצחק של הבנק. המבקש ערב כלפי הבנק לחשבונות גלרינה ודיקר בערבות אישית. הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד גלרינה, דיקר, וכנגד שני בעלי מניותיהן ומנהליהן, שערבו לחובותיהן בערבות אישית, ביניהם המבקש. התביעה האמורה הוגשה, בגין חובותיהן של גלרינה ודיקר לבנק, בחשבון החח"ד שלהן. 4. ביום 6.2.96 ניתן פסק דין לטובת הבנק. המבקש חויב על פי פסק הדין, ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים, לשלם לבנק את יתרת חובה של גלרינה בסך של 78,789.13 ש"ח. כמו גם את יתרת חובה של דיקר בסך של 326,503.18 ש"ח בתוספת ריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, הכל כאמור בפסק הדין. להזכיר, פסק הדין האמור, ניתן במעמד צד אחד, לאחר שהנתבעים לא הגישו בקשה לרשות להתגונן, תוך המועד שנקבע בהזמנות אשר הומצאו להם כדין. פסק הדין הפך לחלוט. 5. התראת פשיטת הרגל ניתנה, כאמור, מכח סעיף 3 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"מ1980- (להלן: "הפקודה"), כאשר בידי הבנק הנושה, הוא המשיב בבקשה זו, פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף. 6. המבקש העלה טיעון אחד ויחיד בבקשת ההתנגדות. לטענתו, יש לו תביעה שכנגד, או קיזוז, או דרישה שכנגד, שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק דין, כאמור בסעיף 5 (6) לפקודה. 7. המועד הקובע לקיום התביעה שכנגד, הקיזוז או הדרישה שכנגד, הוא המועד שבו נשמעת הבקשה לביטול התראת פשיטת הרגל, דהיינו עתה. אם ביום בו נשמעת הבקשה, אין לחייב, עדיין, תביעה ממשית ומוגדרת נגד הנושה, תידחה בקשתו. (ראה לענין זה ש' לוין, "פשיטת רגל" (1984), בעמ' 59). בעניננו, המבקש מפרט בתצהירו אלו תביעות שכנגד, קיזוזים ודרישות שכנגד, יש לו, לשיטתו, כנגד הבנק הנושה. כל הטענות שמעלה המבקש בתצהירו, הועלו בשלב מאוחר יותר, בתביעה שהגיש המבקש נגד הבנק ביום 4.1.98 על סך של 742,902 ש"ח. 8. ב"כ הבנק, עו"ד רוהר, טען בסיכומיו בעל פה, בדיון שנערך בפני ביום 29.3.98, כי כל הטענות שמעלה המבקש בתצהירו ובתביעה שהגיש נגד הבנק, אינן מקימות למבקש עילת תביעה כנגד הבנק. טוען ב"כ הבנק, אפילו נקבל את טענות המבקש כלפי הבנק כאמת לאמיתה, הרי שמדובר בטענות שרובן ככולן, ענינן בנזק שגרם, כביכול, הבנק לחברות, גלרינה ודיקר, וככזה אינו מקים למבקש עילת תביעה כנגד הבנק. ב"כ הבנק סומך טענתו זו על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, הפועל בשני הכיוונים: כשם שעילת תביעה שיש למאן דהוא כנגד חברה, אינה עומדת לו אף כנגד בעלי מניותיה, רק מעצם היותם בעלי מניותיה, כך גם, עילת תביעה שיש לחברה כנגד מאן דהוא, אינה עומדת אף למי מבין בעלי מניותיה, רק מעצם היותו בעל מניותיה. הואיל וכך, טוען ב"כ הבנק, כאמור, אין למבקש, עילת תביעה עצמאית ונפרדת, אותה הוא יכול להעלות היום כנגד פסק הדין החלוט נגדו. 9. לחילופין, טוען ב"כ הבנק, אפילו עומדת למבקש עילת תביעה עצמאית ונפרדת כנגד הבנק, אין בכך כדי לסייע למבקש בבקשת ההתנגדות להתראת פשיטת הרגל. המבקש לא הגיש, לטענת ב"כ הבנק, בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק, למרות שהוא יכול היה לקבל רשות להתגונן, בגין הטענות המועלות על ידו כיום בתצהירו, בהנחה שהן מקימות לו עילת תביעה עצמאית. לפיכך, טוען ב"כ הבנק, כי על-פי ההלכה הפסוקה, המבקש לא יכול להגיש ולטעון כיום אותן טענות בתביעה נגדית, כבסיס להתנגדותו להתראת פשיטת רגל המבוססת על פסק דין חלוט שניתן נגדו לטובת הבנק. (באשר להלכה זו, ראה: ע.א. 50/94, פד"י יד 791). 10. ב"כ המבקש, עו"ד בר-עם, טען בסיכומיו בעל פה, כי לא ניתן היה לבקש רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק, בטענות שמעלה כיום המבקש. לטענת ב"כ המבקש, הטענות שמעלה כיום המבקש בתצהירו ובתביעתו כנגד הבנק, הינן טענות קיזוז של סכומים בלתי קצובים ושלא מאותה עיסקה עם הבנק. טענות קיזוז מעין אלה, יכולות להקים עילה לתביעה שכנגד, אך לא ניתן להתגונן בגינן בטענת קיזוז כנגד התביעה שהגיש הבנק בסדר דין מקוצר,בעקבות הלכת צור גת (ע.א. 82/377 פד"י מב' (2) 725; וכן ראה גם ספרו של כבוד השופט א. גורן, "סדר דין אזרחי" (1997), בעמ' 322). 11. טענתו הראשונה והעיקרית, כאמור, של ב"כ הבנק הינה כי, כל הטענות שמעלה המבקש בתצהירו ובתביעה שהגיש נגד הבנק, בדבר נזקים שגרם, כביכול, הבנק לחברות גלרינה ודיקר, אינן מקימות למבקש עילת תביעה אישית כנגד הבנק. ב"כ הבנק סמך טענתו זו על אדניו המוצקים של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. מהי תשובתו של ב"כ המבקש לטענה מרכזית זו של ב"כ הבנק? כיצד מתישבת תביעתו האישית של המבקש כנגד הבנק עם עקרון האישיות המשפטית הנפרדת? אודה ואתוודה, כי הפכתי בה והפכתי בה, ולא מצאתי בבקשה ובתצהיר התומך בה, כל מענה או התייחסות כלשהי לטענה זאת. גם בסיכומים בעל פה, ב"כ המבקש העדיף להתעלם מטענה זו, ופטר טענה זאת בתשובה לאקונית, בזו הלשון: "יש לי גם עילה עצמאית על נזקים שנגרמו לבעל המניות" (למבקש - הערה שלי, ו.א). (עמ' 7 לפרוטוקול, בשורה 8). מהי אותה עילה עצמאית לגבי נזקים שנגרמו למבקש כבעל מניות בחברת גלרינה ובחברת דיקר? כיצד מתישבת טענתו של ב"כ המבקש עם עקרון האישיות המשפטית הנפרדת? סתם ב"כ המבקש ולא פירש. לא בכדי נהג כך ב"כ המבקש, שכן לשאלות אלה אין כל מענה בבקשה ובתצהיר התומך בה, והן "עקב אכילס" אשר ביסוד בקשת ההתנגדות בה עסקינן. 12. אכן, צודק ב"כ הבנק. עיון בתצהיר המבקש, מגלה על פניו, שלמבקש אין עילת תביעה אישית כלשהי, כנגד הבנק, אפילו נקבל את כל טענותיו כנכונות. 13. הכלל הוא, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק אותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם, אם הנזק נגרם לבעל מניות בעקבות הנזק שנגרם לחברה, אז לא קמה, בדרך-כלל, לבעל המניות, עילת תביעה אישית כנגד המזיק. (באשר לכלל זה, ראה למשל: ע.א. 95/2967 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, דינים עליון, כרך נא, 387). יסודותיו של כלל זה מונחים בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. אכן, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, הינו בבחינת "חרב פיפיות". מחד גיסא, מיטיב הוא עם בעל המניות ומשמש לו "מגן" מפני תביעות, בעילה שקמה למאן דהוא כנגד החברה. אולם, מאידך גיסא, עקרון זה עומד לבעל המניות לרועץ ומונע ממנו להגיש תביעות אישיות, בעילה שקמה לחברה כאישיות משפטית נפרדת. 14. בעניננו, המבקש טוען לאורך כל תצהירו טענות שונות בדבר הנזק שגרם, כביכול, הבנק לחברות, גלרינה ודיקר. המבקש טוען בתצהירו, כי הנזק שגרם הבנק לחברות, גרם לו בעצם נזק עקיף כבעל מניות בהן, ועל נזק זה, משתית הוא את עילת התביעה כנגד הבנק. כך למשל, המבקש אומר בתצהירו במפורש, כי: "... לגלרינה נגרם נזק אדיר, אשר בעצם נגרם לי - כבעל מניות בה, ונזקי זה אתבע מהבנק, והוא גבוה יותר מהרוב (צ.ל. "מהחוב") ו.א.) הנטען על ידי הבנק" (סעיף 3.7 סיפא לתצהיר המבקש). 15. הנה כי כן, המבקש מכשיל את תביעתו במו פיו. המבקש איננו טוען בתצהירו כי סבל נזק בלתי תלוי בנזק אשר נגרם לטענתו לחברות. אלא אדרבא, המבקש עצמו טוען, בתצהירו, לנזק שנגרם לו כבעל מניות בחברות גלרינה ודיקר, בעקבות הנזק שנגרם להן לשיטתו על ידי הבנק. על כגון דא, לא קמה לבעל המניות, עילת תביעה אישית כנגד המזיק. אין ספק, כי כל נזק שנגרם לחברה, גורר בעקבותיו נזק עקיף לבעלי מניותיה. אולם אין בכך, כדי להקנות לבעלי המניות עילת תביעה אישית בגין נזקי החברה, לנוכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. אילו היינו מכירים בתביעתו האישית של המבקש, בגין הנזקים שהבנק גרם, לטענתו, לחברות שהוא בעל מניות בהן, היינו "חוטאים" לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומרוקנים אותו מתוכן. כך למשל, אילו היתה מתקבלת תביעתו של בעל מניות בגין נזק שנגרם לחברות שהוא בעל מניות בהן, ובית המשפט היה מושיט לו סעד, היה נוצר מעשה בי"ד והחברות עצמן, שניזוקו, היו מנועות מלתבוע את נזקיהן, שכן בעל המניות כבר קיבל סעד בגין הנזק שנגרם להן. מובן שתוצאה זו אבסורדית וממחישה את המשמעות שבהפרת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, במתן עילת תביעה לבעל מניות רק בשל נזק שנגרם לחברות שהוא בעל מניות בהן. 16. מן המקובץ עולה כי, למבקש אין כל עילת תביעה כנגד הבנק, כנדרש עפ"י הוראת סעיף 5 (6) לפקודה. ממילא, מתייתר הצורך לדון בשאלה, האם טענות הקיזוז המועלות בתצהיר המבקש, ראויות היו להיות מועלות על ידו כבר במסגרת בקשת הרשות להגן כנגד תביעת הבנק בסדר דין מקוצר, אם לאו. 17. בשולי הדברים אעיר כי, התרשמתי שמלכתחילה המבקש הגיש תביעה אישית כנגד הבנק, אך ורק לצורך בקשת ההתנגדות להתראת פשיטת הרגל. כאמור, פסק הדין לטובת הבנק ניתן כנגד המבקש, כבר ביום 6.2.96. אולם, רק כעבור כשנתיים ביום 4.1.98 הגיש המבקש תביעה אישית כנגד הבנק על סך של 742,902 ש"ח. זאת לזכור; כי המבקש בעצמו טען, כי נמנע מלהגיש בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק, מאחר ולא יכול היה להעלות את הטיעונים שהועלו על ידו בתביעה שהגיש כנגד הבנק ביום 4.1.98, במסגרת בקשת רשות להתגונן. ממילא, ניתן היה לצפות כי מיד ובסמוך לאחר שניתן כנגדו פסק הדין ביום 6.2.96, ימהר המבקש ויגיש תביעה כנגד הבנק. אולם, לא כך היה. המבקש המתין והגיש את תביעתו רק בחלוף כשנתיים ממועד שניתן כנגדו פסק הדין. היה זה סמוך לאחר שהומצאה לו התראת פשיטת רגל בגין פסק הדין שהפך בינתיים לחלוט. דומה, כי הדברים מדברים בעד עצמם. 18. בסיכומו של דבר אני דוחה את ההתנגדות. התראת פשיטת הרגל שניתנה כנגד המבקש תשאר על כנה. המבקש ישלם לבנק הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תביעה שכנגדפשיטת רגל