קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בפציעה במהלך התנגדות למעצר כתאונת עבודה: השופט יגאל פליטמן:   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (בל 1247/99, השופט הראשי ח' סומך ונציגי הציבור ס' סאלחה ו-י. פרי) לפיו, התקבלה תביעת המשיב להכרה בפגיעתו ברגלו מיום 24.9.94 כתאונה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).   2. להלן עובדות המקרה כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי : "א) במועד הנ"ל התובע עבד כמנהל מסעדה השייכת לאחיו, מסעדה בשם "מרינה".   ב) ביום 24.09.94 בסמוך לחצות הופיעו שני אנשים, ביקשו לרכוש שני בקבוקי בירה, התובע אמר להם שהמסעדה סגורה והם הלכו לדרכם. ג) כ-15 דקות לאחר האירוע הנ"ל הופיעו שוטרים והודיעו לתובע שהוא חשוד בתקיפת אותם אנשים שביקשו לרכוש בקבוקי בירה, התובע התנגד למעצר אך בסופו של דבר השוטרים עצרו את התובע. לגרסת התובע, במהלך המעצר (עקב התנגדותו למעצר) הוכה ברגלו בעוצמה רבה על ידי השוטרים.   ד) עם שחרורו של התובע הוא פנה לטיפול רפואי בבית חולים.   ה) נגד התובע ואחיו הוגשו כתבי אישום, בו הואשמו בתקיפת אותם שני אנשים שרצו לקנות בירה ובתקיפת השוטר אלי בן ענת והמשיב הואשם גם בתקיפת אחד השוטרים שביקש לעוצרו. התובע הודה בעובדות בכתב האישום, ניתנה החלטה לפיה הוטל על התובע התחייבות בסכום של 150 ₪, להימנע במשך שנה מאותה עבירה."   3. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כזאת:   "א. אין מחלוקת שמעצרו של התובע נבע מאותה מחלוקת עם אותם שני אנשים שבאו לקנות בקבוקי בירה, אחרת, המעצר לא היה מתרחש ותוצאות המעצר לפי גירסת התובע לא היו מתרחשות. ב. טענת בא כח הנתבע כי מדובר בתקיפה על רקע אתני דינה להידחות, מהטעם, שהטענה לא הוכחה בנסיבות העניין. לא די בהצגת הודעות המשטרה. בחקירת העד חסן מחמוד ציין זה בעדותו שהוא אינו יודע את הסיבה למרדף (ראה עמ' 1 שורה 13).     ג. מעצרו של התובע אינו מנתק את הקשר הסיבתי לעבודה ככל שהדבר נוגע לתוצאות המעצר, אלא אם כן הנתבע מצליח להוכיח שאכן התקיפה ו/או המעצר שבא בעקבותיו היו על רקע אישי או על רקע אתני, ונטל זה לא הורם על ידי הנתבע. (לעניין זה ראה לד/250-0 המל"ל נ. אלדסי עלי פד"ע ו' 92)."   ולאור זאת פסק בית הדין, כי דין התביעה להתקבל.   4. המערער ערער על פסק הדין ובדיון בקדם הערעור הוסכם על הצדדים, כי על מנת לקדם את הדיון בערעור, הם יטענו את טיעוניהם שיחשבו לסיכומים בכתב וכי פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין על סמך הטיעונים וכל חומר התיק.   5. עיקר טיעונו של בא כח המוסד, היה, כי מן הבחינה העובדתית, הקטטה שפרצה בין המשיב לבין האנשים שביקשו לקנות בירה במסעדתו היתה על רקע אתני; וכי "אף אם לא כך - התנגדותו הפעילה של המשיב למעצרו, שוללת את הקשר הסיבתי ושוללת אופי תאונתי לאירוע הנטען".   6. בא כח המשיב טען מאידך, כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו. אין להתערב בקביעותיו העובדתיות המבוססות על התרשמויותיו מן העדויות; ואלמלא אירוע הקטטה בין האנשים שביקשו לרכוש את הבירה לבין המשיב - הוא לא היה נפגע לאחר מכן בתאונה.   7. אשר לדעתנו -   א. אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא כמפורט לעיל ועל פיהן יחרץ הערעור.   ב. אילו היה המערער נפגע במהלך הקטטה שפרצה בינו לבין אותם. אנשים שביקשו לקנות בירה, אזי, ראוי היה להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה, אלא שעל פי עובדות המקרה, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, הוא נפגע לאחר תום האירוע הנ"ל ובעקבות הופעת השוטרים רבע שעה לאחר מכן ולאחר שהתנגד למעצרו על ידם.   בנסיבות אלה, אין ספק, כי התנגדותו למעצר היא הסיבה לפגיעה בו ומכיוון שסיבה זו אינה קשורה לעבודתו - ראוי לקבוע, כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לעבודה.   ג. אין המקרה שלפנינו שונה מהותית מפגיעה פיזית בעובד על רקע אישי במקום העבודה. בשני המקרים - עובדת הימצאות העובד במקום העבודה ובזמן העבודה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הקשר הסיבתי ודין התביעה להידחות משהפגיעה לא אירעה "עקב העבודה" כנדרש בחוק.   8. אין לחתום הדברים מבלי להפנות שימת לב המשיב לרלוונטיות של דחיית תביעתו לתביעת הנזיקין, שהגיש לטענתו, כנגד השוטרים.   9. סוף דבר - הערעור מתקבל אין צו להוצאות.  מעצרהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה