התובעת טענה כי מעסיקה צעק ברחוב באופן שמעליב אותה, חילופי הדברים הפכו לויכוח ואז, לטענת התובעת גירש אותה מהחנות, אסר עליה לשוב לעבודה, וטען שהיא מזיעה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות עובדת בחנות: התובעת עבדה בחנות תכשיטים שבניהולה של הנתבעת החל מיום 1/4/99 ועד ליום 14/9/08. ביום 7/10/08 הוגש מטעמה כתב תביעה לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בעקבות הגשת התביעה שולמו לתובעת חלק מן הסכומים נשוא התביעה, ואולם נותרה בין הצדדים מחלוקת, אשר עיקרה בשאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת כאמור לנסיבות סיום עבודתה של התובעת ובמיוחד לאירועים שהתרחשו ביום 14/9/08, בסביבות השעה 16:00, בעת שהתובעת שבה לעבודה לאחר הפסקת צהריים. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הגיעה עם תחילת המשמרת כשהיא מיוזעת. וכי מנהל החנות, מר ברקוביץ העיר לה על כך, ואולם מכאן חלוקים הצדדים בגרסאותיהם. לטענת התובעת, מר ברקוביץ אמר לה: "תראי איך את נראית, את מזיעה", לדבריה הוא אמר את הדברים לאחר שהיא נכנסה לחנות, בעת שהוא עומד בפתח הדלת, באופן שאנשים ברחוב שמעו את הדברים, ואף הוסיף כי היה לה מספיק זמן לנוח, כי יצאה להפסקה לפני הזמן. התובעת קבלה על כך שמר ברקוביץ צועק ברחוב באופן שמעליב אותה ואף הסבירה כי הלכה ברגל ולא נסעה ברכב, חילופי הדברים הפכו לויכוח ואז, לטענת התובעת, מר ברקוביץ, גירש אותה מהחנות, אסר עליה לשוב לעבודה, וטען שהיא מזיעה. מן הראוי להזכיר כי לטענת התובעת שנים אחדות לפני האירוע הנדון, בשנת 2003 היא אובחנה כסובלת מסרטן הדם בשלב כרוני, והיא מטופלת בתרופות שגורמות לתופעות לוואי כגון קוצר נשימה, עייפות ובצקות ברגליים. לדבריה מאז שאובחנה מחלתה, החל מר ברקוביץ להתעמר בה. עוד טענה התובעת כי היחסים בין הצדדים התדרדרו לאחר שהתברר לתובעת כי בגין חוב של הנתבעת ל"מבטחים", התעכב תשלום קצבת הנכות לתובעת (בסופו של דבר, שילמה התובעת בעצמה את סכום החוב, בסך כ- 7,000 ₪, במישרין ל"מבטחים", כאשר הנתבעת מממנת את התשלום בשיקים דחויים שנמסרו לתובעת). עוד גורסת התובעת, כי עובר לסיום עבודתה יצר מר ברקוביץ קשר עם מעבידה החדשים ואמר להם כי התובעת היא חולת סרטן וכי תעשה להם בעיות. מכל מקום, למחרת הויכוח שתואר לעיל, בשעה 9:00 בבוקר, התייצבה התובעת בפתח חנות הנתבעת והודיעה למר ברקוביץ כי היא הולכת לעבוד בחנות אחרת באותו רחוב. בעדותה הסבירה - "הגעתי לחנות בשעה תשע ואמרתי לו [למר ברקוביץ א.ד.] שאני לא עובדת אצלו והבריאות חשובה לי ואני הולכת לעבוד במקום אחר, אצל אופיר פז ואז יצאתי מהחנות." על ההתרחשויות נשוא ענייננו העיד מטעם התובעת מר אופיר פז, מעסיקה של התובעת דהיום, אשר מחזיק חנות תכשיטים במרחק 40-50 מ' מחנותה של הנתבעת: "יש בחורה שקוראים לה מרינה שעבדה אצלי לפני התובעת, היא הפסיקה לעבוד אצלי בערך 8 חודשים לפני שהתובעת התחילה לעבוד אצלי. מרינה קראה לי אליה ב- 14/9, היא יושבת במקום סמוך, ואמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי. כשהגעתי ראיתי את מרינה ואת התובעת כשהיא במצב שהיא בוכה ונסערת. לא הצעתי לה לעבוד אצלי. היא שאלה אותי, מרינה, אם אני מכיר את התובעת ואמרתי לה שאני לא מכיר אותה. אז מרינה אמרה לי שהיא עבדה אצל ברקוביץ ועכשיו היא לא רוצה לעבוד שם ואני לא יודע מה קרה ביניהם, הם רבו והיא רוצה להתחיל לעבוד אצלי ואז אמרתי לה מתי את רוצה לעבוד אצלי, היא אמרה עכשיו או מחר בבוקר. אמרתי לה "טוב" מחר ב- 9:00 בבוקר את יכולה להתחיל. תחשבי עוד בלילה אם את בטוחה, אז אין לי בעיה." ובהמשך עדותו - "כשמיקי (מר ברקוביץ א.ד.) התקשר אלי ושאל אותי האם עובדת שלו עובדת אצלי, אישרתי זאת ואמרתי לו שאני לא לקחתי אותה מאחורי גבך היא חיפשה עבודה ואני צריך עובדת ובאופן טבעי לקחתי אותה ואז מיקי אמר לי אם אתה רוצה מלחמה תקבל מלחמה..." עוד העיד מטעם התובעת בעל חנות התכשיטים הצמודה לנתבעת, מר הרצל שרף, מר שרף לא העיד אמנם על תוכן חילופי הדברים שהתקיימו בחנות הנתבעת ביום 14/9/08 אחר הצהרים, ואולם בעדותו הוא תאר קולות של צעקות ובכי שניתן היה לשמוע אף מחוץ לחנות הנתבעת. מטעם הנתבעת העידו מר ברקוביץ וכן גב' צביה וייס, עובדת הנתבעת, אשר נכחה במקום בזמן האירוע. מר ברקוביץ אישר כי בעת שהגיעה הנתבעת, הוא עמד בפתח החנות כיוון שעישן, וכן אישר כי התפתח דין ודברים בקשר לעובדה כי התובעת חזרה מהפסקת הצהריים מיוזעת, ואף אישר כי אמר לה "אלנה למה לא נחת בהפסקת הצהריים הרי הלכת לפני 13:30", לדבריו, בהמשך הדברים כאילו נדלק ניצוץ, התובעת לקחה את התיק, הודיעה בצעקות שהיא הולכת שהיא לא רוצה לעבוד יותר והלכה. לדבריו הוא היה בטוח שהתובעת תרגע ותחזור לעבודה, והופתע מאוד שהתובעת הודיעה לו למחרת היום שהיא הולכת לעבוד אצל אופיר פז. עדותה של הגב' וייס, בעקרו של דבר, תמכה בעדותו של מר ברקוביץ. לפי עדותו של מר ברקוביץ, התובעת ביקשה לסיים את עבודתה בנתבעת חצי שנה קודם לכן, ואף פנתה אליו בענין, באמצעות עו"ד, במכתב מיום 25/3/08 שכותרתו "הודעת התפטרות בדין פיטורים" (נספח א לתצהירו). לדבריו התובעת גמרה אומר בדעתה לסיים את עבודתה ולעבור לעבוד במקום אחר תוך קבלת פיצויי פיטורים, ולכן נהגה כפי שנהגה. ואולם יאמר מיד, כי בסמוך לאחר משלוח המכתב הנ"ל שכותרתו היתה "הודעת התפטרות", נשלח מכתב נוסף מטעם הנתבעת, שהבהיר כי אין מדובר בהודעת התפטרות אלא בדרישות שונות לעניין תשלום דמי מחלה והפרשות למבטחים (ר' ת/ 1). לדברי מר ברקוביץ, לאחר ששמע מהתובעת כי החלה לעבוד בתכשיטי פז, יצר הוא קשר טלפוני עם מר אופיר פז ושאל אותו מדוע הוא עושה דבר כזה ("לוקח" לו עובדת), בעקבות השיחה הטלפונית השניים נפגשו למחרת, ביום 15/9/08, ואופיר פז הציע כי על מנת להמנע ממלחמות, הוא יחזיר את העובדת בחזרה לנתבעת, ועל כך הגיב מר ברקוביץ: "מאחר שהיא ירקה לבאר שהיא שתתה ממנה אני לא מעוניין לקבל אותה בחזרה". ביום 7/10/08 הגישה התובעת את כתב התביעה מטעמה, וזמן קצר לאחר מכן התקיימה פגישה בינה לבין מר ברקוביץ במהלכה נמסרו לתובעת שיקים על חשבון שכר עבודתה בחודשים אוגוסט - ספטמבר. התובעת מאשרת כי באותה פגישה עלתה האפשרות כי תשוב לעבודה. לדבריה - "אמרתי לו שאם אני חוזרת ואתה תעשה שוב את מה שעשית לי, מה אני אעשה אז. הוא הציע לי לחזור, אבל זה אחרי שקיבל מכתב מהעו"ד שלי והבין שהוא צריך לשלם משכורת, 4 חודשים הוא לא שילם משכורת" ... וכן - "אחרי מוצ"ש מיקי התקשר אלי עוד בערך 3 פעמים וביקש שאני אחזור לעבוד וזה אחרי שהוא הבין שהוא צריך לשלם." על רקע העובדות שפורטו לעיל, טוענת התובעת בסיכומיה שלוש טענות חלופיות. הטענה הראשונה היא כי פוטרה מעבודתה באירוע שהתרחש ביום 14/9/08 אחר הצהריים, עת גירש אותה מר ברקוביץ מהחנות ואסר עליה לחזור לעבודה אצלו. לחילופין, טוענת התובעת כי פוטרה למחרת, בעת שמר ברקוביץ אמר למר אופיר פז כי התובעת ירקה לבאר ממנה שתתה, ולכן אין הוא מוכן לקבלה חזרה לעבודה, לחילופי חילופין טוענת התובעת כי יש לראותה כמי שהתפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצוי פיטורים. עמדתי היא כי בנסיבות העניין, התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים. מהעדויות שהובאו בפני ניתן היה להתרשם כי בתקופת עבודתה הארוכה של התובעת בנתבעת (כמעט 10 שנים) ידעו היחסים בין הצדדים עליות ומורדות ואולם בחודשים שקדמו לסיום עבודתה, הגיעו הדברים לידי כך שהתובעת נדרשה לפנות לעו"ד, על מנת לממש את זכויותיה לדמי מחלה ולהפרשות ל"מבטחים", ונראה כי הגם שהצדדים הגיעו ביניהם להסכמות כאלה ואחרות לעניין דמי המחלה וההפרשות למבטחים, נותרו בין הצדדים משקעים אשר העיבו על המשך יחסי העבודה. מטבע הדברים, כאשר המערכת היחסים מעורערת, די בהערה מינורית כדי להצית תבערה ולהביא לסערת רגשות. אני מקבלת את גרסת התובעת אשר לפיה חילופי הדברים בין הצדדים ביום 14/9/08 הפכו לכדי ויכוח קולני וסוער אשר הביא את הנתבעת לידי סערת רגשות, כפי שאף עולה מעדויותיהם של עדי הנתבעת. ואולם, טענתה של התובעת כי באותו אירוע הודיע לה מר ברקוביץ כי היא מפוטרת איננה מתיישבת עם העדויות שהובאו בפני בית הדין מטעם הנתבעת (מר ברקוביץ וגב' וייס) ואף לא עם עדויות שהובאו מטעם התובעת, באשר התמונה שהתקבלה ממכלול העדויות היא כי היתה זו דווקא התובעת שקיבלה את ההחלטה על סיום עבודתה בנתבעת. כך, גם מעדותו של מר אופיר פז, שהעיד מטעם הנתבעת עולה כי ההחלטה בדבר סיום יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבעת היתה החלטה של התובעת (ראה לעיל). גם מעדותה של התובעת לגבי השיחה שקיימה עם מר ברקוביץ ביום 15/9/08 בבוקר, נראה כי באותה שיחה הודיעה לו התובעת על סיום עבודתה בנתבעת ומהמעבר לעבודה אצל אופיר פז, ולא להפך. אשר להצעה שהשמיע מר פז באזני מר ברקוביץ כי הנתבעת תחזור לעבוד אצלו, ותשובתו של מר ברקוביץ למר פז, אציין כי ברור שמר פז לא פעל בעניין זה כשלוח מטעם התובעת, אלא יזם את המהלך על דעת עצמו, לשם ישור ההדורים עם מר ברקוביץ, ואין המדובר בסיטואציה שבה עובד שהודיע על התפטרותו בעידנא דריתחא מבקש לחזור בו מההתפטרות. מה גם שכפי שהעידה התובעת בעצמה, גם כאשר מר ברקוביץ פנה אליה מספר פעמים וביקש כי תשוב לעבודה - היא סרבה. בסיכומי התובעת הועלתה לראשונה הטענה כי התובעת התפטרה מעבודתה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים. הלכה ידועה היא כי עובד איננו יכול לטעון כי פוטר ולחילופין כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים שכן מדובר בטענות עובדתיות סותרות. משבחרה התובעת לבסס את תביעה על עילה של פיטורים תוך שהיא טוענת בתצהירה כי נאמר לה שהיא מפוטרת, אין היא יכולה במקביל לטעון כי התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, לא כל שכן כאשר הטענה עולה לראשונה בשלב הסיכומים. לנוכח האמור, דין טענתה של התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ולדמי הודעה מוקדמת - להדחות. עם זאת, מאחר שמהעדויות שהובאו בפני בית הדין ניתן להתרשם כי יחסי העבודה בחנות בתקופת העבודה האחרונה של התובעת היו מעורערים, בין היתר על רקע משקעי העבר, ושיאם בהתפרצות שאירעה ביום 14/9/08 ובשים לב לאופי העבודה של כל המעורבים בעניין, בתוך חלל קטן יחסית ואינטימי, אני סבורה כי במכלול נסיבות העניין, לא היה מקום לחייב את התובעת במתן הודעה מוקדמת להתפטרות, ולפיכך, אינני מורה על קיזוז דמי הודעה מוקדמת מהסכומים שיפורטו להלן. פיצויי הלנת שכר אין חולק כי שכר העבודה בגין חודשים אוגוסט ומחצית ספטמבר שולם לתובעת רק במהלך חודש אוקטוב, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, גם אם ניתן היה לקבל את טענת הנתבעת כי סברה בתום לב כי בנסיבות העניין היא רשאית לקזז מן השכר דמי הודעה מוקדמת הרי, שהזכות איננה יכולה לעמוד אלא לעניין שכר חודש אחד ואין בה כדי להצדיק עיכוב תשלום שכר בגין חודש וחצי. לנוכח האמור אני מורה כי בגין הלנת שכר מחצית חודש אוגוסט למשך כ- 60 ימים, תשלום הנתבעת לתובעת פיצוי בגין הלנת שכר בסך 2000 ₪. פדיון חופשה אין חולק כי בתקופה הרלוונטית לתביעה הנתבעת לא נהגה לנהל פנקס חופשה לעובדיה. על רקע האמור, מר ברקוביץ טען כי בכל שנה נהגה התובעת לשהות בחופשה למשך 14-21 ימים ואולם טענה זו לא נתמכה ברישומים כלשהם. התובעת טענה כי ניצלה לכל היותר 2-3 ימי חופשה בשנה, ולפיכך בשים לב לוויתקה בעבודה ועל פי החשבון שערכה, עומדים לזכותה 40 ימי חופשה צבורה. על יסוד האמור לעיל, מאחר שהנטל להוכיח ניצול ימי חופשה הוא על המעביד, ומאחר שחישוביה של התובעת לעניין מניין ימי החופשה לא נסתרו, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך 7,448 ₪ בגין פדיון חופשה. תשלומים למבטחים בתביעתה טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום בסך 2,341 ₪ בשל הפרשי תשלומים למבטחים בגין תקופת עבודתה (אילו בתצהירה צויין כי סכום החוב למבטחים עומד על סך 4,710 ₪). הנתבעת המציאה לבית הדין העתק מהמחאה ע"ס 6,879 ₪ לפקודת מבטחים, בגין תקופת עבודתה האחרונה של התובעת. וכן קבלה ממבטחים, בגין תשלום ע"ס 6,879. בסיכומיה טוענת התובעת כי לא הוצג אישור של מבטחים בדבר העברת הסכום הנ"ל, על חשבון התובעת. ובכך היא מתעלמת מהקבלה שהוצגה. נראה כי בעניין זה אין מחלוקת עקרונית בין הצדדים, באשר הנתבעת איננה חולקת על חובתה להשלים את העברת כל התשלומים ל"מבטחים" בגין תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת, כמפורט בכתב התביעה. כללו של דבר, בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים : בגין הלנת שכר - 2,000 ₪ בגין פדיון חופשה - 7,448 ₪ בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סכום בסך 3000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. לא ישולמו הסכומים במועד, יתווספו אליהם הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום. התפטרות