קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - שחרור ממעצר: מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996. כנגד הנאשמים (להלן: "המשיב 1" ו"המשיב 2" בהתאמה. ויחדיו "המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס להם, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מוחמירות לפי סעיפים 333+ 335 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק. בהתאם לנטען בכתב האישום, המשיבים שהינם אחים ובבעלותם מסעדה שמיקומה בסכנין, תקפו ביום 1.3.11, בצוותא חדא את X (להלן: "המתלונן") וגרמו לו בכך שבר בשורש כף היד וכן המטומה מתחת לעינו. כנטען, המתלונן עמד בכביש ליד המסעדה שבבעלות המשיבים, בשלב כלשהו הגיע למקום המשיב 1 והתפתח בינו לבין המתלונן וויכוח בעניין חניית הרכב. עקב כך, תקף המשיב 1 את המתלונן בכך שנתן לו אגרוף לפניו. בתכוף לאחר מכן, הגיע למקום המשיב 2 ושניהם תקפו המתלונן בידיהם. בשלב מסויים ביקש המשיב 1 מהמשיב 2 שיביא מקל, והלא עשה כדברי המשיב 1, הביא מקל והכה באמצעותו את המתלונן בידו. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. המבקשת מפנה לעיקרי טיעון שהגישה בעניינם של המשיבים בהם היא מפרטת הראיות הקיימות בתיק, מהן עדויות המתלונן ועדויותיהם של עדי תביעה אחרים המאששים את הודעתו. בנוסף, המבקשת מפנה לגרסת המשיבים, בה המשיב קושר עצמו ואת הנאשם לאירועים. המבקשת טענה בנוסף, ובהתחשב במעשים המיוחסים למשיבים, כי קמה לחובתם של המשיבים עילת מעצר של מסוכנות. זאת ועוד, כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, בהתחשב בעובדה כי העדים הינם מסכנין וכי מצד משפחת המשיבים נעשו פניות למתלונן בבקשה לביטול התלונה. ב"כ המשיבים, מסכימם מהבחינה העיקרונית לקיום ראיות לכאורה הקושרות המשיבים למקום האירוע, כך גם מסכים הוא לקיום האירוע ולהימצאות אירוע קטטה, אם כי לגישתו עולה מחומר הראיות כי המתלונן חסם הדרך בכביש, צעק, קילל ואיים כשלגישתם הוא בא למסעדה על מנת לעשות פרובקציות. כמו כן כי לא היה שימוש במקל בעת התגרה, דבר שלגישת ב"כ המשיבים עולה מהדו"ח הרפואי, בו המתלונן לא מציין כי הוא הותקף באמצעות מקל. כך גם הטענה היא כי השבר ביד נגרם ביד המתלונן עקב כך כי המתלונן תקף המשיבים. מעבר לאלו, ב"כ המשיבים מוסיף כי אין במעשים ללמד על מסוכנות רבה המחייבת מעצר מאחורי סורג ובריח, כך גם באשר אופיים של המשיבים, המדובר במשיבים ללא עבר פלילי, המנהלים אורח חיים נורמטיבי ועובדים באורח קבוע לפרנסתם. משכך מוצע לשחרר המשיבים בבית הוריהם בסכנין או בבית דודתם בעראבה. לעניין זה, המבקשת התנגדה לשחרור המשיבים לבית הוריהם, עקב כך שאבי המשיבים פעל להניא המתלונן מלהגיש תלונתו במשטרה, ועל כן הוא לא יכול לשמש כמפקח ראוי, והחלופה לא תהיה מספקת. דיון ומסקנות ראיות לכאורה לאחר שעיינתי בראיות המונחות שבפני, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים. אמנם, ומטבע הדברים בעבירות מסוג זה, קיימות סתירות באשר להתנהלותו של האירוע, הן מחמת הימצאותן של"הודעות צד", לומר הודעות שלבעליהן אינטרס מובהק בהטיית המציאות העובדתית כפי שהתרחשה, והצגתה לטובת הצד שהוא נמנה עימו, והן עקב כך כי בעלי ההודעות היו ממוקמים במקומות שונים וזווית ראייתם הינה שונה. אמנם יש שוני בין הגרסאות שניתנו בהודעות המשטרתיות השונות, ברם אין בשוני זה להצביע על סתירה מהותית ביניהן, המדובר הוא בשוני, שטבעי שימצא בתגרה בה מעורבים מספר אנשים, כאשר כל אחד נמצא בזוויות אחרת ורואה התמונה במשקפיו הסובייקטיבים. וכן כאמור לעיל כי לחלק מהעדים אינטרס בהצגת תמונה מסויימת. מכל מקום, בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד. ראו לעניין זה: "על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל (, 20.1.11) (להלן: עניין ציון); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל (, 1.12.09))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11). פסקה 9 להחלטה]. המשיב 1, טען כי המתלונן הוא זה שתקף אותו, ונתן לו מכה ביד בתוך המסעדה, עת שהרקע למריבה היה אי רצונו של המתלונן לשלם [הודעות מסומנות 3]. כך גם המשיב 2 טען כי תחילת האירוע הייתה במסעדה עקב כך שהמתלונן לא רצה לשלם על מה שאכל, ולאחר מכן התפתחה מסכת דחיפות הדדיות מחוץ למסעדה. באשר לשבר ביד המתלונן הוא לא היה יכול לתת הסבר והניח כי המתלונן שבר לעצמו את היד [הודעתו מיום 6.3.11 מסומן 4א]. יש לציין את עדותו של עבד בשיר, ממנה עולה כי הדברים נתחמו בקללות ובדחיפות [ראו הודעות מסומנות 7]. וכן אציין את הודעתו של חדר אבו סאלח, ששהה אותה עת במסעדת המשיבים, וטען כי ראה את המתלונן מתפרע בסביבה, ותוקף את המשיב 1 [ראו הודעה מסומנת 6]. נכון הוא שעל בית המשפט לקחת במכלול שיקוליו את כל המסכת הראייתי הנפרשת בפניו, ובכללן גם הראיות והטענות הנטענות על-ידי הנאשם, וכאמור: "הלכה ידועה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי, טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית [ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 (1996) וראו גם: בש"פ 6458/08 פלוני נ' מדינת ישראל (, 31.7.08)]." [בש"פ 10234/08 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 14.12.08) פסקה 26]. ברם, לא מצאתי בטענות הנאשמים להשתלשלות האיורעים, משום הפרכה לראיות התביעה המופיעות בפניי. הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. רא לעניין זה: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 (1996); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006); בש"פ 8303/07 ראמי בדראן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007); בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08). ואכן לצורך הימצאות הראיות במסגרת הדיון בשלבי המעצר מצאתי די והותר להימצאותם של ראיות לכאורה להוכחת גרסת התביעה, וביכורה על גרסת המשיבים. אין ספק כי המתלונן אכן נפצע בליל אותו יום, ונגרם לו שבר בידו וזאת בעקבות תגרה בה היה מעורב, בדו"ח הרפואי שניתן בעניינו צויין כי המתלונן הותקף על-ידי 3 אחים ונחבל ממקל בשורש כף יעד ימין ונגרם לו שבר [וראו לעניין זה: דו"ח רפואי מסומן ד ו-ג]. דבר המחזק הטענה לפיה המתלונן אכן נפצע ממקל. כך גם עולה מהודעתו של, ראשיד חיאדרה מיום 8.3.11 אשר הסיע המתלונן לתחנת המשטרה ואישר, כי המתלונן אמר לו, בתכוף לאחר התגרה, כי הוא קיבל מכה עם מקל בידו, דבר שיש בו להמעיט מערכה של טענת ב"כ המשיבים לפיה המתלונן לא קיבל מכה עם מקל [מסומן 11]. בהודעות המתלונן הוא סיפר כי עמד מחוץ למסעדה עם חברו, לואי. בתכוף לאחר מכן הגיע למקום המשיב 1 ברכבו, חתך לחניה של המסעדה ועצר הרכב. הוא יצא מהרכב וצעק על המתלונן, לאחר מכן חצה את הכביש ונתן למתלונן אגרוף לפנים שלו, מתחת לעין שמאל. לאחר מכן הגיע למקום המשיב 2 ותפס אותו עם הידיים. בהמשך המשיב 1 צעק למשיב 2 שיביא מקל מהרכב, והמשיב 2 נתן לו מכה ביד עם מקל סנוקר. לאחר מכן הגיע אח אחר (חלקו שולי והוא לא מואשם בכתב האישום) ותקף את המתלונן עם ידיו בחזה [הודעות המתלונן מסומנות 2]. תיאור דומה לדברי המתלונן, ניתן לראות בהודעותיו של לואי שחאדה, המתאר כי המשיב 1 הגיע עם הרכב והחל לצעוק על המתלונן, וכי בהמשך המשיב 1 נתן למתלונן אגרוף בפניו, ושמע את המשיב 1 מבקש מהמשיב 2 שיביא מקל. העד לאירוע הדגיש כי ראה בבירור הימצאותו של מקל [ראו הודעתו מיום 7.3.1 מסומן 8א]. כך גם ניתן לראות את מעורבות המשיבים בהודעתו של נידאל טרביה, עד שככל העולה מהודעתו, אין לו קשר מיוחד למי מהצדדים, וככזה אין לו אינטרס מיוחד במתן עדות הסותרת המציאות. כך הוא טען כי באותה עת הוא ישב במסעדה, וראה את המשיב 1 צועק למשיב 2 להביא מקל. אם כי יש לציין כי הוא לא ראה את כל השתלשלות האירוע או אם נעשה שימוש במקל. ברם יש בכך להצביע על העובדה כי אכן היה מקל, ולא כפי שהמשיבים מציגים [ראו הודעתו מיום 8.3.11 מסומן 10]. לאחר סקירת ראיות אלה, ובהתחשב בטענות הסניגורים, ובטיב הראיות המצויות בפניי לפיהן המדובר בראיות של עדים בעלי אינטרס, הגעתי לכלל מסקנה כי די בראיות אלו לקיים ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיבים בהתאם לאמור בכתב האישום. מסוכנות וחלופת מעצר בענייננו כתב האישום מצביע על מסכת אירועים שיש בה להצביע על מסוכנותם של המשיבים. כמתואר בכתב האישום, המדובר הוא, לכאורה, במעשי תקיפה בנסיבות מחמירות, לפיה חברו המשיבים יחדיו, ותקפו בצוותא חדא את המתלונן, הן בידיהם ואגרופיהם והן באמצעות מקל. מסוכנות המשיבים מתחדדת, הן בהתחשב בעובדה כי היה ביצוע בצוותא לעבירה, ותקפו יחדיו אדם בודד, והן בשימוש שעשו במקל, שימוש שהביא בסופו של דבר לשבר ביד המתלונן. כן יש לתת הדעת לסיבת התגרה, אשר לכאורה עולה, כי הסיבה הינה מחלוקת סביב חניית הרכב, סיבה פעוטה שאין בה להסביר את התלהטות הרוחות ומעשי התקיפה שבוצעו על-ידי המשיבים, דבר שיש בו להצביע על דפוס התנהגות בריוני, הרואה באלימות דרך קלה ומועדפת לפתרון מחלוקות. הקלות בה המשיבים החליטו לתקוף אדם, ומידת האלימות שהופעלה, מצביעה על מסוכנות המשיבים ומקימה עילת מעצר. עם זאת, מבלי להקל ראש במעשים שבוצעו על-ידי המשיבים, והחומרה העולה מהם, בייחוד לנוכח דפוס התנהגותם הבריוני. הרי שמצוות המחוקק, ועקרון המידתיות מחייבים את בית המשפט לבדוק, גם במקרים חמורים שעולה מהם מסוכנות, האם ניתן להפיג המסוכנות באמצעות חלופת מעצר. כך נפסק: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" [בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06)]. על אלו יש להוסיף כי על שאלת מסוכנות המשיבים, להיבחן בנוסף ע"פ נסיבותיהם האישיות. כך נפסק לא אחת: "בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" [בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04); כן ראו:בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.6.05);בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(4) 720]. במקרה דנן, המדובר במשיבים, שככל שידעתי מגעת מנהלים אורח חיים נורמטיבי, ועובדים למחייתם בצורה קבועה. כעולה יש בבעלותם מסעדה וכמה עסקים נוספים, שהם אחראים על ניהולם. וכן יש להתחשב בעובדה כי המעשים לא בוצעו עקב תכנון מקדים, ונבעו מהתפתחות בלתי רציונאלית ובמצב של שליטה לקויה, ויש מקום להניח כי באו בעקבות קינטור הצד שכנגד. אמנם אין בכך להביא לפטור מאחריות פלילית או להצדיק המעשים, וככלל יש לחדד בפני הציבור בכלל והמשיבים בפרט, כי ישנן השלכות למעשי האלימות, אם כי על השלכות אלו, ככל שהם מתייחסים למשיבים לבוא בשלב גזר הדין. כן יש להתחשב בעובדה כי המשיבים לא ביצעו המעשים בשימוש באמצעים שיש בהם מטבעם ומטיבם להביא לפציעה חמורה, כגון סכין או אקדח, דבר שיש בו ללמד על הימצאותם של כוחות מרסנים ועל גיבושם של גבולות ברורים בהתנהגות המשיבים. לנוכח האמור, מצאתי לנכון לבחון חלופת המעצר המוצעת על-ידי המשיבים, בפיקוחם של הוריהם. אוסיף בעניין זה, שאין אני רואה בעובדה, שאבי המשיבים ניסה לפייס דעתו של המתלונן כסיבה השוללת בעליל את יכולתו של אבי המשיבים לשמש כמפקח על המשיבים. הימצאותו של מוסד "הסולחה" הינו מקובל במגזר הערבי, וטומן בחיקו יתרונות רבים, ואין לראות בכל משא ומתן שכזה, בהכרח, כניסיון לשיבוש הליכי משפט. מעבר לכך, עולה כי המתלונן נמלך בדעתו להגיש התלונה, ועליה הוא מתעקש, מכאן כי אין חשש ממשי שהוא יחזור בו מהודעתו בעתיד, ומכל מקום אין אני רואה בכך סיבה להשפיע על טיב חלופת המעצר המוצעת בבית הורי המשיבים. אשר על כן, בכפוף לאישור החלופה והמפקחים המוצעים שיוצעו ניתן יהיה להסדיר את שחרור המשיבים ממעצר ועל אלו ניתן להוסיף פיקוח על-ידי איזוק אלקטרוני, אשר יכול לשמש כ"חיזוק" לפיקוח האנושי, וכן כפיקוח בלתי תלוי בתפקודם של המפקחים. חרף זאת, ועל מנת להימנע מדחייות מיותרות, על ב"כ המשיבים להציע לדיון הבא, חלופת מעצר נוספות ולזמן המפקחים הפוטנציאלים האחרים, למקרה וחלופת הפיקוח המוצעת, בבית הורי המשיבים, תמצא לא ראויה. אוסיף בעניין זה, כי אין חלופת המעצר אלא מרחב של איזונים בין סיכונים. כך שלא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר,[ראו לעניין זה: בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם 7.9.09). פסקה 10 להחלטת השופט מלצר; בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09) פסקה ח' להחלטת כב' השופט רובינשטיין]. המשיבים ישוחררו ממעצר וישהו בחלופה שתאושר במסגרת של חלופת מעצר בית מלא וכל עת ישהו עימם אחד המפקחים שיאושרו. כל מפקח/ת שיאושרו י/תחתום על התחייבות עצמית בגובה שייקבע ע"י בית המשפט על פי התרשמותו מהמפקחים, וזאת להבטחת התחייבותו לפקח על המשיבים ולדווח אם יצאו המשיבים את הבית ללא אישור. על המשיבים להימנע, בכל צורה ליצור קשר עם המתלונן או עם עדי התביעה האחרים, או לבוא במגע כלשהו עמם. עוד יובהר למשיבים, כי אם ייפרו תנאי מתנאי השחרור, הם ייעצרו לאלתר. אני קובע דיון לצורך בחינת חלופה שתוצע למחר, 17/5/11, שעה 09:00. יש לדאוג בדחיפות לזימון המשיבים באמצעוןת שב"ס וכן להודיע החלטה לב"כ הצדדים. בדיון שניקבע למחר תוצג בפני בית המשפט החלופה המוצעת ולאחר מכן תינתן החלטה משלימה, בכפוף להתרשמות בית המשפט מסדרי הפיקוח והמפקחים המוצעים. תנאי השחרור, לרבות כל הבטוחות ואמצעי הפיקוח, ייקבעו מחר. מעצרמשפט פליליאלימותחבלה חמורהשחרור ממעצר