סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 עוסק בחובת ההשבה וקובע כי: "(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה." כדי לבסס חובת השבה בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט יש להוכיח התגבשותם של שלושה יסודות: הראשון, התעשרות - דהיינו קבלת נכס, שירות או טובת הנאה; היסוד השני הנדרש להוכחה הוא כי ההתעשרות באה על חשבון הזוכה; ולבסוף נדרש להוכיח כי ההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה שלא על-פי זכות שבדין (רע"א 502/04 Buffalo Boots נ' גלי - רשת חנויות נעליים, פ"ד נח(5) 487 (2004) להלן: "עניין גלי"). באשר ליסוד השלישי נקבע בפסיקה כי במקרה שבו התנהגות הזוכה אינה מהווה עוולה ואינה פוגעת בקניין הרוחני, ביחסי אמון או בסוד מסחרי, יש להוכיח קיומו של "יסוד נוסף" לשם ביסוס היסוד השלישי שעניינו "שלא על-פי זכות שבדין" (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998), להלן: "עניין א.ש.י.ר."). לשון אחר, "חיקוי או העתקה של מוצר "כשלעצמם" - בהעדר קניין רוחני במוצר על פי הדינים הסטטוטוריים, ובלא שההעתקה תהווה עוולה או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי - אינה מעניקה זכות להשבה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט" (עניין א.ש.י.ר.; ראו גם עניין גלי). בין מבחני העזר לצורך קביעת התגבשותו של "היסוד הנוסף" ניתן לציין את המבחנים הבאים: על הרעיון המועתק להיות חדשני וייחודי; ככל שהמאמץ והמשאבים שהושקעו במוצר המועתק רבים יותר, כך יהא היצרן ראוי יותר להיכנס תחת כנפי החוק; על הזוכה להיות מודע לכך שהוא מעתיק מוצר פרי רעיון של אחר (עניין א.ש.י.ר.). לבסוף, על מנת ליתן סעד על יסוד עילה זו, על התובע להוכיח את גובה התעשרות הנתבע, או למצער לספק נתונים שיהוו בסיס לעריכת אמדנה של גובה ההתעשרות (עניין דדון; ע"א 7905/98 Aerocon C.C נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387. חובת השבה / זכות השבהעשיית עושר ולא במשפט