חומרת העבירה כעילת מעצר

האם חומרת העבירה מהווה עילת מעצר עד תום ההליכים ? בשאלה העקרונית, אם נימוק של חומרת העבירה בלבד יש בו כדי להצדיק לצוות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים, יש ניואנסים שונים והדגשות שונות בפסיקתו של בית-משפט זה. אך אינני רואה צורך לסקור כאן את הגישות השונות, כפי שניתן להצביע עליהן בפסיקה, משום שהן הגישות המחמירות והן הגישות המקילות קשורות, בדרך כלל, בשיקולים נוספים של נסיבות, זמן ביצוע העבירה, אישיות הנאשם, היבט ציבורי וכדומה שיקולים, שעשויים להשפיע על ההחלטה. יש שעבירה מסוימת הופכת בזמן נתון מכת מדינה, ואז, בהכרח, משתנה גם הצורך לשרש את העבירה. חומרת העבירה בלבד אינה יכולה להצדיק מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. בצד הדברים החד-משמעיים שנאמרו שם ביחס לאי-שלילת חירותו של אדם בטרם נגזר דינו, תהא העבירה חמורה ככל שתהיה, אנו קוראים בעמ' 369: "אך כבר יצאה הלכה מלפני בית-משפט זה, כי יש שניתן לעצור חשוד או נאשם בעבירה של מעילה באמון, כאשר זו מופלגת בהיקפה, בחומרתה ובנסיבותיה, אף כאשר לא מצוי חשש של שיבוש הליכי המשפט או סכנה לשלום הציבור. הנימוק לכך הוא, 'שמן הצורך להביא בחשבון את האפקט הציבורי של שחרור נאשם בעל מעמד כזה כעורר. שיקול כזה גופו מחייב, כאשר הראיות לכאורה שבידי המדינה מוכיחות שיטה של לקיחת שוחד שנתמשכה במשך עת רבה והכניסה לנאשם לא פחות מ000, 280ל"י, כי יתהלך נאשם כזה חפשי עד לבירור דינו'". ומסקנת כבוד השופט אלון במקרה ההוא הייתה, כי יש להצדיק החלטה לעצור את העורר דשם עד תום ההליכים המשפטיים; ובדומה לכך גם אמרה השופטת בן-פורת (כתוארה אז) בב"ש 421/81 [3], בעמ' 166: "לאור השיקולים דלעיל, כאשר חומרת העבירה משמשת את העיקרי שבהם, ומספיק גם כשיקול בלעדי, אני מחליטה לקבל את ערר המדינה ומורה בזה לעצור את המשיב עד סיום ההליכים נגדו..." (וראה גם:בב"ש 204/77 ; ב"ש 290/76 ; ב"ש 1044/82, בעמ' 83; ב"ש 123/84).מעצר