בית המשפט ציין כי לאור הפגיעה המתוארת בחדר המיון בסמוך לתאונת הדרכים, אין המדובר בפגיעה קשה שהצדיקה תעודות מחלה של אי כושר לעבוד למשך 24 חודשים שהיא תקופה ממושכת ביותר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים קלה - אישורי מחלה לתקופה ארוכה מדי: 1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 3/7/97. התובע היה מעורב בתאונת שרשרת ורכבו נפגע בחלקו הקדמי והאחורי. 2. התובע יליד 17/8/65, מקצועו - נהג מונית, והוא בעל רישיון נהיגה למונית משנת 1988. 3. התובע העיד בתצהירו כי עקב התאונה נפגע בחלקי גוף שונים, ראש צוואר וגב בפרט ונלקח לבית החולים ביקור חולים. 4. התובע לא אושפז בבית החולים ושוחרר לביתו להמשך מעקב וטיפול. 5. התובע העיד כי המשיך לסבול מכאבי ראש, סחרחורות, כאבי גב וצוואר, חוסר ריכוז. 6. התובע העיד כי עקב מכאוביו וסבלו, קיבל תעודת מחלה לתקופה של 24 חודשים כאשר בתקופה זו לא עבד. בתקופה זו קיבל טיפולי פזיוטרפיה ותרופת לשיכוך הכאבים. התובע העיד כי הוא ממשיך לסבול מתופעת אלו עד היום. 7. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים לבדיקת התובע. ד"ר יצחקי בתחום האורטופדיה וד"ר ורדי בתחום הנוירולוגיה. 8. ד"ר יצחקי ערך חוות דעת וקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה. ד"ר יצחקי קבע כי התובע סבל מנכויות זמניות של 100% ל-3 חודשים, 50% לחודש נוסף, ו-25% לחודש נוסף. 9. ד"ר ורדי, ערך לתובע בדיקות מקיפות ביותר, וקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה. ד"ר ורדי נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. לאחר חקירתו הוגשה בקשה על ידי התובע למנות מומחה נוסף. בקשה זו נדחתה על ידי, ובהחלטתי נימקתי זאת באופן מפורט את הסיבות לכך שלא ראיתי מקום להחליף את ד"ר ורדי וכי יש לקבל את מסקנותיו. אינני רואה טעם לחזור על הנמקות אלה. 10. לעניין תעודות אי הכושר הזמני - התובע צרף תעודות אלה לתצהירו. שני המומחים שמונו, לא ראו מקום לקבוע תקופות אי כושר כה ארוכות. 11. ד"ר יצחקי, קבע כאמור תקופות אי כושר זמנית שמסתמכת ב-5 חודשים ואילו ד"ר ורדי לא ראה מקום לקבוע תקופות אי כושר כלשהן. 12. כידוע, עניין קביעת הנכויות מסור לידי המומחים שממנה בית המשפט, וצד אינו רשאי להציג חוות דעת רפואית מטעמו. אינני סבור כי צריך להיות הבדל בין אם מדובר בנכות לצמיתות או בנכות זמנית. בשני המקרים מדובר בחוות דעת מקצועית. יחד עם זאת, יש לזכור, כי כאשר מדובר בנכויות זמניות, אין מדובר במסקנה של המומחה הנובעת מבדיקה שהוא עורך עתה, אלא מדובר בהערכה של המומחה, לגבי מצב רפואי שהיה בעבר בסמוך לפגיעה. לפיכך, המומחה, מין הסתם, בהעריכו את הנכות הזמנית, מסתמך על המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, המשקפים את חומרת הפגיעה, ובכלל זה תעודות המחלה. 13. נראה, כי ד"ר יצחקי אכן הפעיל שיקול דעת זה וקבע נכויות זמניות כפי שקבע. 14. תעודות המחלה הזמניות עמדו לפני שני המומחים ואלה אמרו את דברם. 15. אינני סבור כי יש מקום שלא לקבל את קביעתו של ד"ר יצחקי. גם אני כשלעצמי סבור כי לאור הפגיעה המתוארת בחדר המיון בסמוך לתאונה, אין המדובר בפגיעה קשה שהצדיקה תעודות מחלה של אי כושר לעבוד למשך 24 חודשים שהיא תקופה ממושכת ביותר. 16. קביעתו של ד"ר יצחקי, נראית על פניה סבירה ביותר ומתיישבת עם המסמכים הרפואיים האחרים. 17. לאור האמור, יש להעדיף את קביעתו של ד"ר יצחקי על פני תעודות המחלה. 18. בסיס שכרו של התובע - התובע טען בתצהירו כי השתכר מנהיגת המונית סך של 9,500 ש"ח לחודש. עדות התובע היא "עדות יחיד" בעניין זה. דווקא מהמסמכים שהגיש התובע עולה תמונה שונה. התובע השתכר בשנת 1996, החל מיום 1/7/96 סכום של 15,163 ש"ח, היינו 2,527 ש"ח לחודש, משוערך להיום 3,200 ש"ח. חודשיים לפני התאונה לא עבד התובע מאחר ומכר לדבריו את ה"זכות הציבורית". החל מחודשיים לאחר התאונה, על פי דו"ח שהגיש התובע, הרוויח התובע מחזור של 23,598 ש"ח וזאת לתקופה מיום 1/10/97 ועד 31/12/98. ביום 1/1/98 ועד 30/9/98 היה לתובע מחזור של 70,139 ש"ח. (כזכור על פי תעודות אי הכושר לא עבד התובע בתקופות אלה). מהדוחו"ת עולה כי בתקופות אלה היו לתובע הוצאות שונות המלמדות כי התובע עבד והתפרנס מנהיגה במונית. דברים אלה נתמכים גם בדוחו"ת המע"מ שהגיש התובע. מהדוחו"ת עולה כי הרווח החודשי היה זעום ביותר. יחד עם זאת, התובע העיד כי בתקופות אלה לא נהג בעצמו אלא העסיק נהג שכיר ועל כן רווחיו היו קטנים יותר. 19. התובע, טען באופן סתמי בתצהירו כי היה יכול להשתכר 9,500 ש"ח לחודש, ביודעו כי טענה זו אינה עולה מהדוחו"ת שהגיש. כדי לתמוך בדבריו הגיש תחשיבי מס הכנסה לעניין ההכנסות של בעלי מוניות. יחד עם זאת, מהראיות עלה כי התובע לא עבד תמיד באופן מלא ורצוף. גם לפני התאונה מכר את זכותו הציבורית, וגם לאחר התאונה לא הזדרז לחזור לעבודה. 20. לפיכך, יש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי שכרו הוא 9,500 ש"ח לחודש, או כי יש לערוך את חישוב ההפסדים על בסיס זה. התובע לא הביא נתונים מטעמו, מהם עולה כי יש לדחות או לא לקבל את הנתונים העולים מהדוחו"ת שהוא עצמו ערך והגיש לרשויות המס. 21. בנסיבות אלה, ועל סמך ההנחה כי אילולא התאונה היתה עולה הכנסתו של התובע, ובהתחשב בטענתו כי לאחר התאונה העסיק נהג שכיר, יש להעמיד את בסיס שכרו על סך של 5,000 ש"ח נכון להיום. 22. לאור האמור להלן פירוט ראשי הנזק: א. כאב וסבל - לתובע לא נקבעה נכות לצמיתות, נקבעו 5 חודשים של נכויות זמניות מתוכם 3 חודשים בהם נקבעה נכות מלאה. לאור האמור, אני פוסק לתובע סך של 15,000 ש"ח. ב. עזרה וסעוד - התובע העיד כי בני משפחתו סעדו אותו. התובע לא העיד איש מבני משפחתו. יחד עם זאת, לאור הפגיעה והעובדה כי ד"ר יצחקי קבע נכויות זמנויות, כאמור לעיל, יש לקבל את עדותו של התובע. התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה של 6,000 ש"ח. ג. הפסד השתכרות לעבר - על בסיס שכר של 5,000 ש"ח לחודש, יש לפסוק לתובע פיצוי בהתאם לתקופות אי הכושר הזמני שקבע ד"ר יצחקי, מתוך הנחה כי באותם חודשים לא היה כשיר לעבודה כנהג מונית. התובע זכאי לפיצוי של 25,000 ש"ח. ד. הוצאות- התובע לא המציא קבלה או ראיה כלשהי. יחד עם זאת, ברור כי נגרמו לתובע הוצאות עבור נסיעות לטיפולים ובדיקות שונות. על דרך האומדן אני קובע סך של 1,000 ש"ח. 23. לאור כל האמור, סכום הפיצוי המגיע לתובע הוא סך של 47,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד בשעור 13% ומע"מ והוצאות המשפט. מסכום זה יש להפחית את הסכום שקיבל התובע כתשלום תכוף בסך של 39,500 ש"ח וכשהוא משוערך להיום. רפואהתאונת דרכיםדמי מחלה