ב"כ המבקשת טען כי חשיפת חוות הדעת בטרם עדות התובע, תגרום לכך שהתובע, "יתאים את גירסתו" בלשון ב"כ המבקשת, למפורט בחוות הדעת. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפת חוות דעת רפואית לאחר עדות: 1א. התובע, המשיב 1 כאן, נפגע לטענתו ביום 25.6.94 ב"תאונת דרכים" לטענתו והינו כ"נפגע" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). ב. בפני בקשת המבקשת - הנתבעת "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, להתיר לה שלא למסור לב"כ משיב 1, התובע בתיק זה, חוות דעת של ד"ר ג'טלני מטעמה הנוגעת לתיאור רפואי המלמד, על פי טענת המבקשת, על אורח הפגיעה וזאת עד לאחר שמיעת עדות התובע או לפחות מתן עדותו הראשית בתצהיר. לטענת ב"כ המבקשת, גירסת התובע אינה סבירה מבחינה רפואית לפיכך טרח וקיבל חוות דעת ממומחה מטעמו, חוות דעת המלמדת על סיפור התרחשות התאונה על פי אורח הפגיעה, לטעמו על פי קביעת המומחה מטעמו. טוען ב"כ המבקשת, כי חשיפת חוות הדעת בטרם עדות התובע, תגרום לכך שהתובע, "יתאים את גירסתו" בלשון ב"כ המבקשת, למפורט בחוות הדעת. 2. ב"כ המשיב מתנגד בתוקף לבקשה. לטענת ב"כ המשיב, אנו בגדר סע' 6א' לחוק ולפיכך אין המבקשת יכולה להמציא חוות דעת. צודק היה ב"כ המשיב בטענתו, אם מדובר היה בחוות דעת ל"ענין שברפואה", אין זו הבקשה שבפני, המקרא על ידי ב"כ המשיב לענין הבקשה אינו כהלכתו, אין אנו במסגרת סע' 6א' לחוק ולא במסגרת תקנה 2א' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז - 1986 (להלן: "התקנות"). פסקי הדין המצויינים בבקשת ב"כ המשיב, אינם ענין לכאן. כמבואר, אין אנו דנים כלל במינוי מומחה על פי סע' 6א' לחוק או תקנה 2א' לתקנות. 3א. צודק ב"כ המבקשת כי על חוות הדעת נשוא בקשתו לא חלות התקנות. אין עסקינן בחוות דעת בדבר נכות או שיקום, או ענין אחר שברפואה, אלא בראיה בשאלת החבות. אין כאן "ענין שברפואה" - ראה כב' השופט אור, רע"א 90 / 504, פד"י מ"ד (2), 200, שם בעמ' 205. חוות הדעת נוגעת לעצם עובדות התרחשות התאונה הנטענת ולא אחרת. ראה בהרחבה בענין זה, בת.א 93 / 336, צלטנר עמ' 2364. ב. הגשת חוות דעת הינה "זכות יסוד" שאין לשלול אותה ללא ציווי מפורש של המחוקק (ראה רע"א 96 / 7431, דינים עליון, עמ' 412). ג. בקשת ב"כ המבקשת הינה בגדר תקנות סדרי הדין (עדות מומחים) התשט"ו - 1954 (להלן: "תקנות המומחים"). צודק ב"כ המשיב, כי בקשת ב"כ המבקשת הוגשה באיחור, אך לבית המשפט סמכות מטעמי צדק להתיר הגשה באיחור וכעולה מסע' 4 לתקנות המומחים. אין מקום לטענה כי שעה שחוות הדעת לא היתה בגדר גילוי המסמכים אין לקבלה, חוות הדעת היתה צריכה להיות מוגשת 20 יום לפני שמיעת הראיות. חוות הדעת הרי לא באה לעולם בעת גילוי המסמכים על ידי המבקשת. 4א. השאלה לדיון הינה היום, האם להתיר, לאחר קביעתי כי אין עסקינן בחוות דעת על פי החוק, המבוקש על ידי המבקשת, לאמור: לא להציג לתובע - משיב 1 את חוות הדעת בטרם עדותו של התובע. ב. על כפות המאזניים מחד, בקשה לגיטימית של ב"כ המבקשת שלא לפגוע בהגנת המבקשת כנתבעת ומאידך, עקרון הגג המנחה והתקף גם כאן לפיו יש לגלות מסמכים - ראה זוסמן המנוח, "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, שם בעמ' 425. עקרון זה, מתנגש לא פעם באינטרס נטען, לגיטימי, נשוא טענת "חסיון" (ראה למשל, עו"ד-לקוח, סע' 48א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] - 1973, סע' 90 לחוק לשכת עורכי הדין 1961, חסיון לטובת המדינה, סע' 44-46 לפקודה, רופא-לקוח, סע' 50-49 לפקודה ועוד). ראה בהרחבה, ת.א 95 / 4600 שלום נצרת, מיום 24.12.96. וראה כאן, ת.א 97 / 476 מחוזי נצרת, מצפה הימים (1983) בע"מ - חזן מיום 4.5.98. ג. לא בכדי קבע המחוקק שיש לגלות מסמכים לשיטתנו המשפטית, וגם כמדיניות משפטית ראויה גילוי חובה ככלל ו"חסיון", היוצא מן הכלל. המחוקק קבע בצורה ברורה, כי יש לגלות חוות דעת 20 יום בטרם שמיעת הראיות וכוונתו הברורה והראויה עמו. ראה תקנות סדרי הדין (עדות מומחים) התשט"ו - 1954. ד. אין המקרה בפני זהה לנשוא דוח"ות חקירה של נתבע בהליך משפטי. כאן יש לתובע זכות מוקנית שאינה פחותה מזו של הנתבעת - המבקשת להמציא חוות דעת נגדית סותרת גם באשר לפן העובדתי הנוגע לעובדות התרחשות נשוא הנטען על ידי המבקשת - הנתבעת ועל ידי רופא מטעמו. אין הדבר דומה כלל לדוח"ות חקירה, אותם מבקשת נתבעת שלא לגלות בטרם עדות תובע. ראה בהרחבה בענין זה, ת.א 95 / 4600 הנ"ל. ה. יצויין כי לגופו של ענין, גם החשש הנטען במקרה הנדון, כי התובע "יתאם גירסה" על פי חוות הדעת אותה מבקש ב"כ המבקשת שלא לגלות בשלב זה, לאו חשש ממשי הוא, שכן התובע מסר את גירסתו העובדתית בכתב התביעה ומעבר לכך, קיים תיק משטרה בו נמסרה הודעת התובע לפרטיה. (ת"ד 94 / 640, לת"ן העמקים, תיק בית משפט 96 / 61692752 תעבורה נצרת). יושם אל לב, אין אנו עדיין במסגרת סע' 42 א' לפקודת הראיות, פסק הדין של בית משפט לתעבורה טרם הוגש כראיה, אין בפני ממילא בקשה להגשת ראיות לסתור וזאת, מעבר לסע' 6 לטיעוני ב"כ התובע - משיב על המשתמע הימנו. ו. אין המקרה בפני ואין חוות דעתו של המומחה בפני, שונה לענין המבוקש מחוות דעתו של כל מומחה אחר, כמו בענין נזקי רכוש, נזק חקלאי וכל כיוב' והעתרות לבקשה, משמעותה פריצת המעגל הראוי של גילוי מסמכים נאות וקיום מצוות המחוקק על פי תקנות סדרי הדין (מומחים) ופגיעה בתובע, כבעל דין. המאבק הלגיטימי בטריטוריה נשוא המחלוקת בין הצדדים לענין גילוי הגירסה העובדתית הנכונה של צד זה או אחר, צריכה להיות מאוזנת והוגנת ולא כזו המקנה יתרון לתובע או לנתבע. 5. לא למותר לציין, כי בית המשפט הוא הקובע בסופו של דבר את המהימנות. במקרה הנדון, ירידה לחקר האמת כפי שמצווה בית המשפט לעשות לאחר שמיעת ראיות, אינה נפגעת בעצם נשוא המבוקש על ידי ב"כ המבקשת, והצגת חוות הדעת כראיה באשר לעובדות. פגיעה בתובע בעכוב חוות הדעת עד לאחר עדותו - לא תותר. 6. לא נעלם מעיני, כי המבקשת בכל מקרה איחרה בהגשת חוות הדעת על פי תקנות סדרי הדין (עדות מומחים) התשט"ו - 1954, אלא שמעבר לעובדה שלבית המשפט סמכות למען עשיית משפט צדק לסטות מהמועדים (סע' 4), נראה לי כי במקרה הנדון ראויה היתה הבקשה לדיון ולא לדחיה על הסף בשל איחור במועדים. 7. סוף דבר, לאור מכלול האמור לעיל, שעה שלא ראיתי פגיעה ממשית בנתבעת ושעה שאין לנתבעת יותר ממה שצריך שיהא לתובע וכמפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה, ככל שהינה נוגעת לאי המצאת חוות הדעת למשיבים. ב"כ המבקשת יהא רשאי להגיש את חוות הדעת של המומחה מטעמו באשר לעובדות הארוע וימציא עותק הימנה לאלתר לב"כ המשיבים ב"כ המשיבים רשאים יהיו להמציא חוות דעת מטעמם לענין העובדות, היה וימצאו לכך מקום, תוך 45 יום מהיום. עדותרפואהדיוןחוות דעת