טיפול גמילה מסמים לנאשם בעבירה פלילית

מה הדין בסוגיית טיפול גמילה מסמים לנאשם בעבירה פלילית ? סעיף 48(א)(7) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- קובע כי בין התנאים שרשאי בית משפט לדרוש לשם שחרור בערובה: "חובה לקבל טיפול למשתמשים בסמים, ובלבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן." ואולם הפסיקה מורה כי השימוש בכח הנתון לביהמ"ש עפ"י סעיף זה הוא בבחינת חריג. כך כב' השופט מצא בבש"פ 5840/97 יהודה זקן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 97(3), בפסקה 5 להחלטה: "הסניגורית ביקשה ללמוד מן התיקון, כי מקום בו מוכח לבית המשפט כי העצור מועמד לטיפול בתכנית גמילה מוכרת, ייטה בית המשפט לשחררו כדי לאפשר לו להיזקק לגמילה, שהשלמתה המוצלחת אינה רק מעניינו של העצור אלא גם מעניינו של הציבור. עמדה זו אין בידי לקבל. כשלעצמי, הנני נכון להניח, כי במצב החוקי החדש, שחרור אדם ממעצר במטרה לאפשר לו להיזקק לטיפול גמילתי, שוב לא ייחשב כמהלך כה חריג כבעבר, עם זאת יש לזכור, כי גם על פי הדין החדש, שחרור בערובה למטרת גמילה אינו אלא צורה אפשרית של חלופת מעצר. ועד שבית המשפט יקבל כי המקרה, על כלל נסיבותיו, מצדיק ליתן לעצור הזדמנות לקחת חלק בתכנית הגמילה המבוקשת על ידיו, מוטל עליו תחילה להשתכנע, כי שחרורו בתנאי החלופה המוצעת אינו כרוך בסיכונים מהותיים לשלומו ובטחונו של הציבור." כב' השופט זמיר בבש"פ 3572/98 מוטי ג'ורנו נ' מדינת ישראל תקדין עליון 98(2) 1186: "חלופת המעצר השניה, כלומר, שהות במוסד לגמילה מסמים, הינה בעייתית. ראשית, היא בעייתית מבחינה עקרונית. גמילה מסם מחייבת רצון מוחלט ונחוש לעבור את התהליך המורכב של גמילה. נאשמים שהוחלט לעוצרם עד תום ההליכים מביעים לא פעם רצון להתחיל תהליך של גמילה. במקרים כאלה קיימת אפשרות שהנאשם, יותר מאשר הוא מבקש להיגמל מן הסם, הוא מבקש להשתחרר מן המעצר, ולו רק למוסד גמילה. אם זהו הרצון, הסיכוי הוא שהליך הגמילה ייכשל. לפיכך בדרך כלל אין בית המשפט נוטה לשחרר מן המעצר נאשם, כאשר המסוכנות של הנאשם מצדיקה החזקתו במעצר, כדי לאפשר לו להתחיל הליך של גמילה מסם. בבש"פ 3701/95 נינה (מלי) ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אמרתי לעניין זה כך: "הלכה היא שבדרך כלל אין בית המשפט משחרר נאשם מן המעצר, לפני שנגזר דינו, כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה מסם". והשופט מצא אמר בבש"פ 5840/97 יהודה זקן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כך: "לפנים נקבע, לא פעם, שככלל, העיתוי הראוי לגמילה מסמים של נאשם הנתון במעצר הוא לאחר סיום משפטו ובמסגרת ריצוי המאסר שייגזר עליו, וכי רק בהתקיים נסיבות מיוחדות ובמקרים יוצאי-דופן עשוי בית המשפט לחרוג מכלל זה ולאפשר לנאשם הנתון במעצר להשתחרר ממעצרו כדי להיזקק לטיפול גמילתי במסגרת אחרת". אכן, לפי סעיף7) 48 ) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, רשאי בית המשפט לשחרר נאשם בערובה כשהוא מטיל על הנאשם "חובה לקבל טיפול למשתמשים בסמים, ובלבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן". אולם נראה שגם כיום, כמו קודם לכן, צריך טעם מיוחד לשחרר נאשם מן המעצר כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה מסמים. מכל מקום, גם לפי סעיף זה, אין מקום לשחרר נאשם מן המעצר לצורך טיפול של גמילה, אלא אם הטיפול אושר על ידי קצין מבחן." משפט פליליגמילה מסמיםסמים