טענת קיזוז בתביעה על פי שטר חוב

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת קיזוז בתביעה על פי שטר חוב: בתוקף סמכותי על-פי תקנה 410לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984(להלן התקנות) אני מחליטה לדון בבקשה לרשות ערעור המונחת לפני כבערעור. המבקשת, שהיא יבואן של מוצרי חשמל, התקשרה בשנת 1980בהסכם עם המשיבים, בו התחייבה למכור להם את מוצרי חברת "סניו". להבטחת התשלום עבור סחורה שתסופק מסרו המשיבים למבקשת שני שטרי חוב, שסכומם הכולל הוא עשרה מיליון שקל. במשך שנים מספר הלך הכול למישרין, ויחסי המסחר בין הצדדים היו תקינים. במאי 1984, על סמך חוב מצטבר של המשיבים, הפנתה אליהם המבקשת דרישה לפרוע את שטרי הביטחון הנ"ל אך נתקלה בסירוב. נוכח סירובם הגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המשיבים בסדר דין מקוצר, על-פי שני השטרות. המשיבים מצדם ביקשו רשות להתגונן על סמך טענות קיזוז, הנובעות מיחסי המסחר בין הצדדים, כדי מלוא סכום השטרות. בית המשפט קמא הכיר בחלק מטענות הקיזוז והעניק למשיבים רשות להתגונן. על כך סב הערעור, המונח עתה לפניי. .2השאלה הדורשת הכרעה היא, אם ניתן להתגונן בטענת קיזוז כדי להדוף תביעה על-פי שטר; ואם כן - כלום אין להגביל את ההכרה בטענת הגנה כזאת רק למקרים, בהם הקיזוז מתייחס לסכום קצוב, או להתנותה בתנאים אחרים. המטרה הדומינאנטית של דיני השטרות היא, כידוע, להקנות לשטר מעמד, המתקרב לזה של כסף מזומן. להשגת מטרה זו, שהיא כאמור נשמת אפם של דיני השטרות, נקבעו כמה וכמה הלכות, מהן נוגעת לענייננו ההלכה, שכרגיל אין להתגונן מפני תביעה על-פי שטר בטענה שהתמורה נכשלה בחלקה, ולפיכך רואים את המחזיק בשטר כאוחז בעד ערך, אף אם מגיעה לו תמורה מינימאלית: ע"א 288/63 [1], בעמ' 2889; ע"א 358/80 [2], בעמ' .835הדגשתי את המלה "כרגיל", שכן מכירים בכישלון חלקי של תמורה כטענת הגנה, בתור חריג לכלל, אם מדובר בסכום קצוב או בסכום שניתן להגיע אליו בפעולה חשבונית פשוטה: ע"א 193/60 [3], בעמ' .860 טענת כישלון חלקי של התמורה היא, למעשה, טענת קיזוז (הנובעת מעיסקת היסוד). נמצא, שלפי דיני השטרות אין, ככלל, מקום להתגונן בטענת קיזוז, וגם מטעם המשיבים כלל לא נטען אחרת. השאלה הצריכה לפנים היא, כלום השתנה המצב המשפטי בעקבות ההוראה הכלולה בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע לאמור: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובי כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים" (ההדגשות שלי - מ' ב"פ). שאלה זו אין עדיין הלכה פסוקה, ואילו דרשה הפעם הכרעה, הייתי מעניקה רשות ערעור תוך העברת הדיון לפני מותב. אולם מטעמים שיתבארו סבורתני, שגם בהנחה שיש להוראה תחולה גם על תביעה שטרית, דין הערעור להתקבל. להלן טעמיי: אין ספק, ששטר מקפל בתוכו חיוב כספי, אם כי מסוג מיוחד, המאופיין על-ידי תכונת הסחרות ועל-ידי העובדה, שעל חיוב זה חלים בעת ובעונה אחת הן דיני החוזים והן דיני הקניין: א' ברק מהותו של שטר (הדפוס האקדמי) 37; י' זוסמן, דיני שטרות (דף-חן, מהדורה 6, תשמ"ג) 19- .20תכונות אלה, המייחדות את השטר מחיוב כספי רגיל, מונחות ביסוד הכלל, כי השטר הוא עילה בפני עצמה, מנותקת ונפרדת מעיסקת היסוד שעל רקעה הוצא. ניתוק זה בולט לעין, בעיקר, כאשר התביעה על-פיו מוגשת לא נגד צד קרוב אלא נגד צד רחוק וכאשר בין התובע לבין הנתבע כלל לא נקשרה עיסקת יסוד. ניתוק זה שריר וקיים גם בתביעה בי צדדים קרובים, כגון בין הנפרע לעושה השטר (ראה א' רוזן-צבי, "טענת קיזוז נגד זכות שטרית" עיוני משפט ז (תשל"ט-תש"ם) 653, 656ואילך), אם כי, ככלל, אין הנפרע נחזה כ"אוחז כשורה" על כל היתרונות שמעמד זה מעניק לו: זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 259- .260כדי לתבוע על-פי שטר די לו לתובע שהוא אוחז בשטר בעד ערך, וכפי שכבר נאמר לעיל, נשאר הוא כרגיל במעמד זה, כל עוד לא סולקה התמורה במלואה והשטר פקע (פרט לחריג המבואר). ניתן איפוא לסכם ולומר, שהשטר הוא מעין "עיסקה" בפני עצמה עם כללים משלה, חרף הקשר הראשוני ההדוק בינו לבין "עיסקת היסוד". לפיכך, אף אם אניח, כי ההוראה בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) שצוטט לעיל חלה גם על תביעה שטרית, יש להפעיל את הסיפא של הוראה זו, לפיו החיובים הכספיים ניתנים לקיזוז, כאשר הם אינם נובעים מעיסקה אחת, רק "אם הם חיובים קצובים". הכרה בחיובים לא קצובים כהגנה נגד תביעה שטרית פירושה לא רק מהפכה בגישה מושרשת היטב אלא סיכול הרעיון העיקרי, המונח ביסדם של דיני השטרות. טול מקרה, בו הפר התובע את ההסכם (שעל יסודו קיבל את השטר) הפרה יסודית, ועקב כך גרם לנתבע, לפי טענתו של זה, נזק גדול כמה מונים מסכום השטר, בו אוחז התובע בתמורה לסחורה שסיפק לנתבע. כדי שנסיבות אלה יהוו כישלון תמורה מלא - ועל-כן הגנה מוכרת - היה על הנתבע לבטל את החוזה: המ' (י-ם) 459/58[4], בעמ' 191; 932, at[5] (1950) . .james lamont, ltd. V. Hylands, ltdמשלא עשה כן, אין הוא יכול להישמע בטענת קיזוז (או תביעה נגדית) של נזקיו כנגד חיובו השטרי: המ' (י-ם) 459/58 [4] הנ"ל ופס"ד . James lamont, ltd[5] הנ"ל. הוא הדין בחיובים כספיים הדדיים. אם הנתבע מעלה טענת קיזוז כנגד תביעה שטרית - היינו "שלא מתוך עסקה אחת" במובן סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) - על החיוב הכספי להיות "קצוב", שאם לא כן - לא תוכל טענתו להוות בסיס להענקת רשות להתגונן. רק בדרך זו ניתן אולי לתמוך בפירוש, לפיו יש לסעיף 53(א) הנ"ל תחולה גם על תביעה על-פי שטר. אם פירוש ה יתקבל, ייתכן (דרך משל) שתורשה גם טענת קיזוז, שצמחה לא מ"עיסקת היסוד" שעל בסיסה ניתן השטר אלא מעיסקה שונה לחלוטין. עיקר העיקרים הוא לקיים את מעמדו של השטר, המתקרב למעמדו של כסף מזומן, אך אם ניתן לשמור על מעמדו זה, ייעשה אולי צדק עם הנתבע, אם העלאתה של טענת קיזוז תורחב בדרך האמורה. ברם, כל זה אינו לענייננו, ואני נמנעת מנקיטת עמדה בשאלה, אם ההוראה בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) אמנם חלה גם על תביעה שטרית, ולו גם במסגרת הצרה של הסיפא. אף-על-פי-כן יצאתי מתוך הנחה, שיש לסיפא זה תחולה, בהיותי ערה לכך שהחלטתי ניתנת מפי דן יחיד, ועל-כן מוטב שלא אפסוק בשאלה עקרונית זו. המשיבים ביקשו במקרה זה להתגונן בחיובים למיניהם, המשתרעים על פני שנים ואשר אינם בגדר "חיובים קצובים", המתאימים לקיזוז לפי סעיף 53(א) סיפא הנ"ל, קל וחומר להגנה מפני תביעה על-פי שטר. אשר על-כן אני מחליטה לקבל את הערעור ולבטל את הרשות להתגונן שהוענקה למשיבים. אני מייבת את המשיבים, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות המבקשת בסך 000,000, 1שקל, שיישא הפרשי הצמדה מהיום עד לסילוק בפועל. שטר חובטענת קיזוזקיזוזחובשטר