אחות שעבדה בבית-החולים ע"ש "שיבא" נתקפה התקף כאבי גב בעת הרמת חולה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבי גב אצל אחיות: .1ההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע מג/395-0) שדחה את עתירת המערערת להכיר בהתקף כאבי גב שפקד אותה ("הגב נתפש") ביום 25.1.1982 כתאונת עבודה. .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) המערערת עבדה כאחות מעשית בבית-החולים ע"ש "שיבא" משנת 1969; ב) ב- 22.2.1974נתקפה התקף כאבי גב בעת הרמת חולה. המקרה הוכר כתאונת עבודה; ג) ב- 25.1.1982עזרה לשתי אחיות להרים חולה ממיטתה כדי להעבירה לכסא נוח. החולה שכבה על מיטה נמוכה (בגובה הברכיים) והמערערת התכופפה ואחזה בה. לפתע הרגישה שהגב "נתפש" לה, חשה כאב, עזבה את החולה ונפלה על הרצפה כשגבה לקיר. .3בהחלטתו מיום 2.9.1984מינת בית-הדין קמא את ד"ר לוין כמומחה-יועץ רפואי, על מנת שיחווה את דעתו בשאלות שמקומן יכירנו במסגרת סעיף 39סיפא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן-החוק), שאלות הנוגעות לסיווגה של המערערת (כסיכון אישי או נייטראלי) ולדבר השפעתם היחסית על בוא התאונה, של העבודה - מזה ושל הנתונים האישיים של המערערת - מזה. .4בית-הדין ראה ליישם סעיף 39סיפה לחוק מפני שסבר, כי לא פעל גורם חיצוני הנראה לעין ולכן גם לא קבע בית-הדין כעובדה, שהמערערת הרימה את החולה, אלא רק התכופפה ואחזה בה (סעיף 2(ג) דלעיל). .5בחוות-דעתו קבע ד"ר לוין, שהגורם המכריע לבוא ההתקף היה הרקע הקודם: התאונה משנת 1974והגורם הקונסטיטוציוני. .6בית-הדין האזורי פסק, שלא ארעה תאונת עבודה ב- 25.1.1982, אך המערערת זכאית לדמי פגיעה בעבודה "על ימי אי-כושר לעבודה שנגרמו לה ביום 25.1.1982כתוצאה מהתאונה מפברואר 1974". .7עיקר טענותיו של בא-כוח המערערת היו, כי הפעולה, שבמהלכה נפגעה מרשתו, היתה מעבר להתכפפות; היא אחזה בחולה, עזב אותה בשל התנגדותה של החולה, ונפלה על הרצפה. הפעולה - העברת חולה ממיטה נמוכה לכסא נוח - אמור היתה להעשות על-ידי שלוש: המערערת ושתי אחיות צעירות. המערערת ביקשה להזמינן להעיד, הן סרבו. נותרה עדותה של הנפגעת בלבד, והיא תארה כיצד נדחתה על-ידי החולה, הופלה ארצה, הועברה מייד לחדר מיון, שם אובחנו חבלה בעמוד השדרה המתני ובירך ימין (ח/1, כ/1). .8בא-כוח המוסד טוען, כי בית-הדין קמא התרשם שהתה התכופפות בלבד. הגב "נתפש" קודם, ועקב כך נפלה. אפשר לומר, שאין זו כלל תאונה, כי אם מעשה שביוםיום. בנסיבות המקרה מוצדק היה לפעול לפי הסיפה של סעיף 39לחוק. המומחה הרפואי קבע, שההשפעה הרבה ביותר היתה של התאונה משנת 1974והמצב הקונסטיטוציוני. .Iiפסק-הדין .1בתיאור המקרה, כפי שיצא מפיה של המערערת בהזדמנויות שונות, לא חלו שינויי גרסה או הבדלי גרסה. ביום המקרה (25.1.1982) נרשם, שהמקרה ארע בעת "העברת חולה" (ת/1). בטופס התביעה לדמי פגיעה (9.2.1982): בזמן העברת חולה תוך כדי התנגדות החולה לא היתה מודעת לכך". בחדר מיום (16.2.1982): "מזה חודשיים (צ"ל שבועיים) הרימה שוב חולה ומאז התגברו הכאבים. בתעודה רפואית (30.4.1982): "בעת הרמת חולה נפגעה". בכתב התביעה (16.12.1982): "תוך כדי הרמת חולה" וכך בתצהיר שהוגש כעדות ראשית. .2הגרסה "הגרועה" ביותר באה בחקירה הנגדית (22.6.1983): "ביום 25.1.1982הרמתי חולה יחד עם שתי אחיות... לקחתי ביד אחת את החולה (יחד עם שתי אחיות) ובשניה החזקתי בכסא. החולה שכבה על מיטה נמוכה, התכופפתי ואחזתי בחולה ולפתע הרגשתי שהגב נתפש לי". .3בית-הדין האזורי קבע את העובדות, לפי דברים אחרונים אלה, בהחלטתו מיום 2.9.1984(הדברים מובאים בסעיף 2(ג) שבהליך). לא נאמר במלה או בחצי מלה, שההתבטאות "התכופפתי ואחזתי" נתקבלה בעדיפות מפני שהיתה נכונה יותר, קולעת יותר או אמינה יותר, מכל התבטאויותיה האחרות של המערערת, בהן דובר על "העברת חולה" ובמיוחד על "הרמת חולה". בית-הדין גם לא אמר, שהתרשם מהופעתה של המערערת לפניו, שהדיבור "התכופפתי ואחזתי" (ע' 6, שורה 17לפרוטוקול) סותר את מלות הפתיחה "ביום 25.1.1982הרמתי חולה" (ע' 6, שורה 9). .4אין זה אחד מהמקרים הרגילים, השבלוניים, בהם ערכאת ערעור נמצאת במצב "נחות" לעומת הערכאה הראשונה ששמעה את העדים, התרשמה מכנות דבריהם, ממהימנותם וידעה את מי להעדיף על פני מי. החלטתו של בית-הדין קמא ניתנה כ- 15חודש אחרי שמיעת העדות, הווי אומר על סמך החומר שבתיק. אף אנו יכולים לנקוט עמדה על סמך החומר שבתיק. .5מעיון בחומר הראיות שהוזכר בסעיפים 1ו- 2דלעיל דעתנו היא, שהמסקנה הנכונה היא, שהתאונה ארעה תוך כדי הרמת החולה. מסקנה זו מתחייבת לא רק מהתבטאויותיה של המערערת, אלא גם מהגיון הדברים: המערערת הוזעקה על-ידי שתי אחיות צעירות (חיילות) לעזור להן להעביר חולה ממיטה נמוכה (גובה הברכיים) לכסא נוח. היא נחלצה לעזרתן ("התנדבה"), התכופפה, אחזה את הכסא ביד אחת וביד שניה את החולה, בה החזיקו כבר שתי האחיות הצעירות. באותו שבריר של שניה, בו-זמנית, חסל סידור "התכופפות" והחל סידור "הרמה". .6נסיון החיים מלמד, שקשה לבן-אנוש לתאר במדויק תאונה שהיה עד לה. ככל שיתבקש לספר ולשחזר את אשר ראוי עיניו ושמעו אזניו, ולדייק בפרטי פרטים, לעולם לא תחזור גרסתו על עצמה כמעתיק סטראופוני. מתקשים החושים ומתקשה ההכרה לקלוט בהתהוותו אירוע פתאומי, בלתי-צפוי, בלתי-מתוכנן. התהוות שכל כולה הרף-עין, וקשה עוד יותר לדווח במדויק עליה. ואם בעד ראיה כך, בקרבן לתאונה מקל וחומר. .7במקרה דנן הגענו כאמור למסקנה, שיש לקבל את גרסת המערערת, היינו שהתאונה ארעה תוך כדי הרמת חולה. משלא הוכח "ההיפך" (סעיף 39רישה לחוק) היינו שהתאונה לא ארעה "עקב" העבודה, פועלת חזקת הסיבתיות לטובת "המבוטח". .8הערעור מתקבל. המוסד ישלם למערערת, בשתי ערכאות, הצאות משפט בסך 200ש"ח בצרוף מע"מ.עמוד השדרהאחיותכאבי גב / בעיות גב