בית המשפט ציין כי מתוך כתב התביעה ניתן להסיק קיומה של "הודאת בעל דין" מצד התובעים על כך שהם אינם יודעים מה הם עושים, כמה הם חייבים ולמי הם חייבים. הדבר מגיע לשיאו בסעיף הסעד שם המבקשים תובעים שבית המשפט יחייב את הנתבעים לשלם להם כספים שהם אינם יודעים את שיעורם, ולכן שומה על בית המשפט לקבוע כמה כסף חייבים הנתבעים או מי מהם לתובעים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כתב תביעה לא ברור: בכתב תביעה מגובב עובדות ומתאפיין בין השאר באי בהירות הנובעת גם מכך שעניין אחד מובלע במשנהו עד שאין לדעת לעתים מה שייך למה, מהי עובדה ומהי מסקנה ולמה מפנה הכתוב, עותרים התובעים למה שמכונה בכותרת "פסק-דין הצהרתי ותביעת חשבונות". בסעיף הסעד (סעיף 33 לתביעה) משנים התובעים את טעמם והם מבקשים סעד המצהיר: 1. "כי התובעים פרעו את חובם לנתבעים...". 2. כי התובעים זכאים שהמשכנתא המפורטת בתביעה "תוסר". 3. כי התובעת זכאית שהערת אזהרה הרשומה על הנכס המשועבד האמור תוסר אף היא. בנוסף לסעד הצהרתי הם מבקשים שבית המשפט "יחייב את הנתבעים להחזיר לתובעים את עודפי הכספים שנגבו מהם כפי שיקבע בית המשפט...". לבסוף מבקשים התובעים שבית המשפט יוציא "צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים להמשיך בכל הליך שהוא נגד התובעים בפני כל גוף שיפוטי או מעין שיפוטי עד להכרעה בתביעה זו". מתוך כתב התביעה ניתן להסיק קיומה של "הודאת בעל דין" מצד התובעים על כך שהם אינם יודעים מה הם עושים, כמה הם חייבים ולמי הם חייבים. הדבר מגיע לשיאו בסעיף הסעד שם המבקשים תובעים שבית המשפט יחייב את הנתבעים לשלם להם כספים שהם אינם יודעים את שיעורם, ולכן שומה על בית המשפט לקבוע כמה כסף חייבים הנתבעים או מי מהם לתובעים. לתפישת עולם זו של התובעים, המתאפיינת בהטלת מטלה על בית המשפט להחליט מי וכמה חייבים להם, ולעשות סדר באי הסדר שהם יצרו, ניתן לשייך גם את "עתירת הביניים" השזורה בתוך מלל טענות כתב התביעה, לפיה על בית המשפט לשמש גם כ"גוי של שבת" של התובעים. הם טוענים בתביעתם שגם הם גם הנתבעים (כולם או מקצתם) הם יהודים חרדים, שחזקה עליהם המצווה שלא ליתן ולא ליטול נשך וריבית. כיוון שכך הם עשו עסקות "עוקפות ריבית" שיש בהן, מבחינת התוכן, לא רק יסוד של ריבית אלא יסוד חזק מאוד של נשך וריבית ועושק. התובעים רוצים למלט עצמם מריבית שהיא לטענתם ריבית רצחנית, ואולם אינם מוכנים "להזדהם" בעיסוק בריבית, ולכן הם מטילים על בית המשפט את הנטל, בבחינת "גוי של שבת", לקבוע את הריבית, ולעשות את ההתחשבנות ולקבוע מי מהנתבעים וכמה חייבים להם. הסעד המבוקש של צו מניעה האוסר על אדם להיזקק לבית המשפט איננו זר לנוף האמור של הטענות הנטענות והסעדים המבוקשים בתביעה זו. חרף כל זה, ניתן להסיק "בגדול" מקריאת כתב התביעה בן 14 העמודים, שעיקר התביעה מתייחס למסכת מרמה המיוחסת (בחוסר בהירות) לנתבעים או מי מהם. מסכת המרמה מתבטאת, לפי הנטען בתביעה, בניצול מספר בטוחות (כגון משכנתאות, הערות אזהרה, שט"ח) שניתנו להבטחת חוב אחד לשם יצירת רישומים מהם נובע קיומם של מספר חובות. התוצאה הסופית היא שעקב רישומים אלו "הוכפל" ו"שוכפל" החוב האחד, והוא גדל מספר מונים. התובעים ממשיכים וטוענים שהם נתבעו בהליכים נפרדים שונים לפרוע חובות "משוכפלים" אלו שכלל אינם קיימים במציאות. הם אכן חויבו בהליכים אלו לשלם חובות "משוכפלים" אלו, ויש עוד הליכים קיימים או צפויים בהם הם ימשיכו וייתבעו על חוב לא להם. עוד נטען על-ידי התובעים שכחלק ממסכת המרמה השתמשו הנתבעים בחוזי מכר מקרקעין עליהם הם חתמו ורשמו את המקרקעין נשוא החוזים על שמם, זאת כשחוזי המכר לא היו אלא חוזים למראית עין, שהיוו חלק מהקונסטרוקציה "עוקפת הריבית" אותה בנו התובעים והנתבעים. עקיפת הריבית היתה פועל יוצא של אי נכונות הצדדים לכלול בעסקות שביניהם ריבית מפורשת, זאת לעומת נכונותם לכלול בהם ריבית חבויה בשעורי נשך. הנתבעים כמובן מכחישים את כל טענות התובעים. די בעיון במסכת האמורה של סיפורי התביעה כדי להבין שהיו הליכים קודמים, ויש עדיין הליכים תלויים ועומדים, בהם נדונים "קטעים" מהחובות שהתובעים חייבים לנתבעים או מי מהם, או לחילופין בהם נתבעים "חובות מדומים" שאינם אלא "שכפול" של החוב המקורי. יתירה מכך, כחלק מהליכים אלו גם נדרש ביצוע בעין של הסכמי מכר המקרקעין בין ישירות בין על דרך של מימוש משכנתא. לא היה זה אפוא בלתי צפוי שהנתבעים יעלו טענת השתק פלוגתא או השתק עילה או LIS ALIBI PENDENS. אכן בישיבת קדם משפט מיום 14.5.98 הועלו טענות אלו ואזי ניתן צו לפיו על הצדדים לסכם טענותיהם בשאלות אלו: א. האם קיים מעשה בית-דין גבי התביעה כולה או מקצתה. ב. האם יש הליכים אחרים תלויים ועומדים בהם נדונים עילות התביעה כולן או מקצתן, ובאם זהו המצב, האם יש למחוק או לעכב את הדיון בעילות אלו. ג. האם התביעה כולה או מקצתה מקימה עילת תביעה המזכה בקבלת הסעד המבוקש. ד. האם יעניק בית המשפט סעד הצהרתי, מקום שההצהרה מבוקשת באופן מלאכותי במקום סעד אפקטיבי מלא. הצדדים הגישו סיכומיהם בעניין זה, ובחינת טענותיהם העלתה שלא ניתן לדון בטענות אלו כל עוד לא תיפול הכרעה בשאלה אם בכלל יכולה לעמוד התביעה כולה או מקצתה על רגליה, ומצד שני כל עוד לא יחשפו הנתבעים את העילות המדויקות שעמדו במחלוקת בהליכים האחרים אליהם הם מפנים, כולל הליכי הבוררות, וכל עוד לא יתנו בעניין זה את כל הנתונים הרלבנטיים הנחוצים. אינני רוצה להחליט בגורל התביעה בטרם אפשרתי לצדדים לטעון את טענותיהם, ואולם אעיז ואהרהר בנושאים הבאים עוד בטרם אשמע טענות, שמא יהיה בהרהורים אלו כדי להקל על הצדדים, ובשלב זה בעיקר על התובעים, לשקול את צעדיהם, ואלו הם "ההרהורים": א. כלום עומדת לתובע זכות לעתור לבית המשפט, שהוא (היינו בית המשפט) יקבע את מערכת החיובים הכספיים שבינו לבין זולתו, מבלי שהוא עצמו טורח לגבש עמדה ולהציג עובדות לביסוס עמדה זו. ב. כלום יכול תובע לבקש הצהרה שהיא במהותה ביטול פסק-דין שנתן טריבונל אחר בטענה הסתמית שנעשה מעשה מרמה בפני אותו טריבונל ולכן אין לראות את פסק הדין של אותו טריבונל כמחייב. ג. האם אין חובת פרוט מדויק של אקט המרמה המדויק, כתנאי מוקדם לעצם היכולת לתבוע ביטול פסק-דין קודם בהליך מאוחר. ד. האם עניין שהועלה בפני אותו טריבונל אחר, נדון בו, והוכרע בו, יכול להידון שנית במסגרת הליך ביטול (ישיר או עקיף) בהסתמך על אותן טענות ועובדות שנטענו או היו ידועות לתובע כבר בהליך הראשון. ה. האם ניתן לכרוך במסכת עובדתית הנטענת כלפי כל הנתבעים, עניינים שאינם נוגעים כלל לחלק מהנתבעים, ולבסס על כך עילת תביעה נגד כולם. ו. האם ניתן למנוע מאדם נגישות לבית המשפט לשם הגשת תביעות. ז. האם אין זו חובת תובע הטוען בתביעתו שהוא רומה לפרט במדויק אחת לאחת את מעשי המרמה, תוך מתן פרטים מלאים ויחוס כל מעשה מרמה ספציפי לנתבע או לנתבעים ספציפיים. ח. האם אין זו חובת תובע לאבחן, כשהוא תובע מספר נתבעים, מה הוא תובע, ממי, ובשל איזה עובדות במדויק. ט. האם ניתן לתבוע הצהרה על סילוק מלא של חובות כלפי הנתבעים כולם או מקצתם מבלי לפרט במדויק מה היו החובות, מה היו תנאי סילוקם, כיצד סולקו ומתי. הטענות שהועלו בקדם המשפט בין על מעשה בית-דין בין הטענות האחרות, נקראו אמנם מקדמיות, ואולם הסיכומים שהוגשו מראים כי יש הכרח לקבוע עוד קודם לכן אם התביעה כולה או מקצתה היא בת קיימא בכלל. רק לאחר מכן ניתן יהיה לבחון, אם תוותר התביעה כולה או מקצתה, מה נטען נגדה. אני מבקש להבהיר ש"ההרהורים" שנרשמו על-ידי לעיל אינם בהכרח כל "ההרהורים" שניתן להעלותם בכל הנוגע לתביעה הנ"ל. מאידך גיסא, אין להסיק מהעלאתם על הכתב של "הרהורים" אלו שאני נוקט עמדה גבי מהימנות גרסאות המרמה שהועלו על-ידי התובעים. אעיר רק בעניין זה בבחינת למעלה מהצריך את שתי ההערות הבלתי מחייבות האלו: א. לא מובן מדוע לא נטענו (אם לא נטענו) מעשי המרמה הנוגעים לחוזים למראית עין ולמעשי "שכפול" החוב בהליכים שנתקיימו או שעדיין מתקיימים. לכאורה היתה זו הגנה הכרחית שם, שהרי מהותו של שכפול החוב הוא תביעת כסף על חוב שכבר נפרע, וטענת פרעתי היא מחויבת המציאות. ב. אפילו בהנחה שיש סיבה שבדין או שבהגיון לאי העלאת הטענות הרלבנטיות בהליכים האחרים, טוב יעשו התובעים אם ישקלו אם התביעה שהוגשה על-ידם משרתת את מטרתם, או שמא היא נדבך נוסף המתאפיין באי הסדר ובאי הסדירות של הצגת עמדות התובעים, אם עמדות כספיות אם אחרות, זאת אפילו בהנחה ש"בגדול" יש ממש בטענותיהם. כתב תביעהמסמכיםניסוח לא ברור