לשון הרע משפט עברי

להלן סקירה בנושא לשון הרע במשפט העברי:

החוק העברי הקדום לא סבל הפצת לשון הרע. בספר ויקרא, פרק יט, באים בזה אחר זה ציווים אלה:ו "לא תלך רכיל בעמיך" (בפסוק טז'); "הוכח תוכיח את עמיתיך" (בפסוק יז'). הראשון משני ציווים אלה נעשה במשפט העברי יסוד האיסור של הוצאת לשון הרע, והשני-יסוד החופש של ביקורת ציבורית. אין צורך בבית זה להרבות את הדיבור על כך, שביקורת חריפה ידועה ומותרת בישראל מראשית תולדות האומה. האיסור של פרסום לשון הרע לא מנע ביקורת חופשית כי חופש הביקורת אינו מצריך חופש ההשמצה."

"על העקרונות אין חולקין; מחלוקת, במידה שישנה, קיימת רק לגבי איזון שני העקרונות, לגבי התוואת הגבול ביניהם. בהצעת חוק לשון הרע, שיש לי הכבוד להגיש אותה בשם הממשלה, עשינו נסיון למצוא גבולות צודקים."

דבר ידוע הוא כי חכמי ההלכה ראו בחומרה רבה את המספר לשון הרע, ורבות נכתב על האיסור ההלכתי האמור. וגדולה מזו, אמרו חכמים, שגם כאשר מותר היה לספר לשון הרע, לצד ההיתר היה איסור שלא להגזים בסיפור "ושלא יגדיל העוולה יותר ממה שהיא" (ספר "חפץ חיים" לר' ישראל מאיר הכהן וראה גם ע"א 7/79 הוצאת ספרים "החיים" נ' רשות השידור ואח' , בעמ' 369). יחד עם זאת היה מקום נרחב להעברת ביקורת כנגד רשויות השלטון מבלי שהדבר נחשב כאיסור לשון הרע. הינה כי כן, בספר מלכים א' מסופר על ירבעם בן נבט אשר "הרים יד במלך". שם מפרש רש"י כי המשמעות של "הרמת יד במלך" הייתה "שהוכיחו בדברים" ועל כך אפילו זכה להגיע למלכות.

כב' השופט אלון (כתוארו אז) מביא במסגרת ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה , בעמ' 294, דוגמא מובהקת להטחת ביקורת קשה כלפי השלטון בדברי בנביאי ישראל ובנבואותיהם, ואין ספק כי במשך הדורות, אחד מהיסודות עליהם היה מושתת השלטון, היה הביקורת הנוקבת והמאזנת שזכו לקבל ממבקריו.

מנגד, השלטון זכה לחסינות מסוימת, בין שדובר על השלטון המרכזי ובין שדובר על השלטון המקומי של נבחרי הקהל, וחכמי ההלכה אף השוו את מעמד הקהל למעמד בית-דין באופן שגם ביססו את סמכות חקיקתו של הקהל על אותם עקרונות שמשמשים יסוד לסמכות חקיקתם של כחמי ההלכה (ראה מ' אלון, המשפט העברי, תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, בעמ' 569 והלאה וכן בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה ואח', בעמ' 782 וכן מ' אלון, "סמכות ועוצמה בקהילה היהודית", שנתון המשפט העברי).

יחד עם זאת, הדין הבסיסי שנקבע בפוסקי ההלכה היה כי "המבייש בדברים אינו בר תשלומים" (שולחן ערוך, חושן משפט ), שכן תשלומי "בושת" נקבעו כראש נזק אגב החובל בחברו, לאמור המזיקו נזק גוף. אולם בהמשך אותו סעיף פוסק השולחן ערוך כי "יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן לגדור כפי מה שיראו ויש אומרים שמנדין אותו עד שיפייס המבוייש". דברים ברוח זו נמצא גם בפסקי הרא"ש על מסכת בבא קמא המביא את דברי רב שרירא גאון כהאי לישנא "ומסתברא דיותר בשת בדברים מבשת של חבלה, דאין דבר גדול כלשון הרע ודבה שאדם מוציא על חברו". יתר-על-כן, היו שפסקו מפורשות שבצד הסנקציה החברתית של נידוי, ניתנו גם עונשים ממשיים – גופניים וממוניים גם יחד וכדברי הרשב"א "דינא דגמרא ידוע (הדין של הגמרא ידוע), הקורא לחברו ממזר סופג את הארבעים (ארבעים מלקות) והכל לפי מה שהוא אדם, אם רגיל בכך ראוי לקנסו ביותר אף לפי כבוד הגדולים שבקש לפגום… והמחרף יחוש לעצמו ויסגף עצמו בתעניות ובמלקויות, גם ממון יתן ויתכפר לו, אולי יש תקוה, כי מאוד יש עון גדול ועונש לשלוח יד בקדושים אשר בארץ (תלמידי חכמים)" (שו"ת הרשב"א ). גם הרמב"ם פסק כי "המבייש את חברו בדברים או שרקק על בגדיו, פטור מהתשלומים ויש לבית דין לגדור בדבר בכל מקום ובכל זמן כפי שיראו, ואם בייש תלמיד חכם, חייב לשלם לו בושת שלמה אע"פ שלא ביישו אלא בדברים, כבר נפסק הדין שכל המבייש תלמיד חכם אפילו בדברים, קונסין אותו וגובין ממנו משקל שלשים וחמישה דינר מן הזהב שהוא משקל תשע סלעים פחות רביע" (רמב"ם, היד החזקה, חובל ומזיק ). וכתב המגיד משנה במקום בפירושו על הרמב"ם, כי "נהגו בו הגאונים ז"ל ולא חילקו בין תלמיד חכם לחבירו" (ראה גם שו"ת תרומת הדשן וכן שם בחלק פסקים וכתבים , אשר פסק שאין מקום למתן פיצוי כספי בגין הוצאת שם רע).

ניתן אפוא לסכם את הדין במשפט עברי באופן הבא. ראשית, חכמים ייחסו חומרה רבה ומיוחדת לאיסור לשון הרע. שנית, על-אף החומרה האמורה, הסנקציה שהתלוותה לאיסור לא הייתה בהכרח ממונית, אולם יש שפסקו שהניזוק היה זכאי לקבלת פיצוי מהמביישו. שלישית, ככל שכבודו של הניזוק נפגע יותר, כדוגמת תלמיד חכם, כן גדלה הסנקציה הכספית. רביעית, הותרה ביקורת נוקבת וקשה כנגד השלטון וגדולי הרוח וחכמי ההלכה לא ראו בכך הוצאת לשון הרע, אלא להפך, קיבלו זאת כחלק בלתי נפרד ממצוות "הוכח תוכיח את עמיתך".

עם כל זאת יושם על לב, כי על-אף שהותרה ביקורת על רשויות השלטון כחלק בלתי נפרד מחופש הביטוי וכביקורת ציבורית לגיטימית והכרחית, לא הותר להוציא לשון הרע ולהטיח דברי בלע וטענות שווא כנגד השלטון. ברור מאליו, כי גם במשפט העברי שני היסודות של איסור הוצאת לשון הרע מחד והתרת ביקורת ציבורית נוקבת מאידך, יוכלו לדור זה עם זה בכפיפה אחת. יתר-על-כן, כפי שראינו לעיתים הותר להוציא לשון הרע, אולם במקרה שכזה לא נמצאה הבחנה בין המוציא את דיבתו של השלטון לרעה לבין דיבתו לרעה של היחיד. נדמה אפוא, כי ההבחנה בין השלטון לבין היחיד בעניין זה לא קיימת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פשרה במשפט העברי

  2. לשון הרע משפט עברי

  3. פסק גירושין במשפט העברי

  4. עקרון הקטנת הנזק במשפט העברי

  5. עיכוב ביצוע גזר דין במשפט העברי

  6. "מראית עין" / מניעת חשד: במשפט העברי

  7. מה נחשב לשון הרע ?

  8. פרסום לשון הרע

  9. לשון הרע מרומזת

  10. הגנת אמת הפרסום בלשון הרע

  11. הבעת דעה לשון הרע

  12. לשון הרע נגד מורה

  13. לשון הרע - הכוונה של המפרסם

  14. לשון הרע בכתב ההגנה

  15. לשון הרע נגד דוקטור

  16. לשון הרע משפט עברי

  17. לשון הרע מכתב התראה

  18. לשון הרע בפקס לעבודה

  19. לשון הרע נגד העירייה

  20. לשון הרע נגד עורך דין

  21. הסכמה או אי התנגדות לפרסום

  22. פרסום לשון הרע כנגד איש ציבור

  23. פסיקה בנושא לשון הרע

  24. לשון הרע נגד חבר מושב

  25. עניין ציבורי לשון הרע

  26. לשון הרע דואר אלקטרוני

  27. תביעת לשון הרע נגד גוגל

  28. לשון הרע ברשת ב' ברדיו

  29. האם קללה מהווה לשון הרע

  30. הגנה מפני תביעת לשון הרע

  31. לשון הרע במכתב מעורך דין

  32. פרסום ביקורת או לשון הרע

  33. סמכות בית המשפט לפסוק 50,000 ש"ח

  34. סדר דין בתביעות לשון הרע

  35. תביעת לשון הרע נגד ליברמן

  36. לשון הרע בתוכנית טלוויזיה

  37. לשון הרע במהלך עדות בוועדה

  38. גובה הפיצויים על לשון הרע

  39. לשון הרע במהלך דיון משפטי

  40. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  41. תלונה נגד עורך דין לשון הרע

  42. תביעת לשון הרע נגד הפרקליטות

  43. גובה הפיצויים בגין לשון הרע

  44. תביעת לשון הרע על מכתב משמיץ

  45. לפי מה קובעים אם יש לשון הרע

  46. הגנת "העניין הציבורי" בפרסום לשון הרע

  47. לשון הרע - דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם

  48. תביעת לשון הרע נגד בנק לאומי

  49. סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע

  50. הקטנת פיצויים בתביעת לשון הרע

  51. לשון הרע נגד נושא משרה ציבורית

  52. לשון הרע - טור רכילות במקומון

  53. פיצויים מוגברים בגין לשון הרע

  54. פרסום לשון הרע בלי לציין שמות

  55. בדיקת האמת לפני פרסום לשון הרע

  56. לשון הרע כתבה בידיעות אחרונות

  57. האשמה בגניבה בעבודה - לשון הרע

  58. האשמה בשחיתות - תביעת לשון הרע

  59. תביעת לשון הרע נגד מאמן כדורסל

  60. דחיית תביעת לשון הרע בהעדר עילה

  61. הפצת שמועות על רומן - לשון הרע

  62. האם תלונה במשטרה מהווה לשון הרע

  63. מייל לרשימת תפוצה מהווה לשון הרע

  64. תביעת לשון הרע נגד נהג אוטובוס אגד

  65. פרסום אודות חקירת משטרה - לשון הרע

  66. סירוב לפרסם התנצלות בתביעת לשון הרע

  67. לשון הרע במכתב מחוץ לאולם בית המשפט

  68. תביעת מעביד נגד עובדים בגין לשון הרע

  69. תביעת לשון הרע בגין חשד לגניבה מחנות

  70. האם ''תגובה לביקורת'' מהווה לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בהתכתבות בין עורכי דין

  72. לשון הרע נגד עורך דין ע"י עורך דין אחר

  73. תביעת לשון הרע נגד עובד - סמכות עניינית

  74. האם חוות דעת שלילית על עובד מהווה לשון הרע

  75. בית המשפט בוחן אם קללות וגידופים מהווים לשון הרע

  76. תביעת לשון הרע על תלונה במשטרה שהוגשה מתוך טעות

  77. המשפט האנגלי - תביעת לשון הרע ע''י רשות שלטונית

  78. בתביעת לשון הרע חובה לפרט את המילים המדויקות בהן השתמשו

  79. לשון הרע: הבעת דעה יכולה לחול לא רק על נקיטת עמדה ערכית אלא גם על הסקת מסקנות

  80. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון