קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיקת תביעת אישה בבית משפט לענייני משפחה בגלל תביעת הבעל בבית הדין הרבני: .1זה ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניני משפחה (כב' השופט גלובינסקי, להלן "ההחלטה"), למחוק שתי תביעות שהגישה המערערת (להלן "האשה") נגד המשיב (להלן "הבעל"), האחת למזונות והשניה בעניני רכוש. ההחלטה התבססה על כך שהבעל הגיש תביעה לגרושין בביה"ד הרבני (להלן "ביה"ד") שקדמה לתביעות האשה, ובה כרך את נושאי המזונות והרכוש. סבורני שצדק כב' השופט קמא ולהלן אנמק את הדברים. בני הזוג נישאו ב-1993, לאחר שחיו זמן מה יחדו ללא נישואין. לשניהם היו אלה נישואין שניים, ולכל אחד מהם היו ילד או ילדים מנישואיו הקודמים. הילדים גרו עם בני הזוג יחדו. .2ביום 15.6.95הגיש הבעל תביעה לגרושין לביה"ד, ובה כרך את ענין המזונות של האשה ואת ענין הרכוש. עשרה ימים לאחר מכן, ב25.6.95-, הגיש הבעל לביה"ד בקשה לבטל את הדיון שנקבע "ע"מ לנסות שלום בית ולפטור את הבעיות מחוץ לכותלי בית הדין". על הבקשה מופיע הרישום: "להעתר למבוקש למשך 6חדשים מהיום". תביעות האשה הוגשו לביהמ"ש למשפחה בימים 21.9.97ו24.9.97-. ביום 30.10.97הגיש הבעל לביה"ד בקשה "לקביעת מועד דיון בתיק גרושין תוך כריכת רכוש ומזונות" (להלן "הבקשה מ30.10.97-"). ביה"ד קבע מועד, הצדדים זומנו לדיון והתקיים דיון ראשון בינואר .1998בבקשה מ30.10.97- כתב הבעל שביקש את בטול הדיון ב25.6.95- "לאור בקשותיה של אשתי... כיון שהיא שכנעה אותי שרצונה שלום בית. כיום התברר לי שלמעשה אשתי הוליכה אותי שולל וכוונותיה לא היו כנות". .3ביום 11.11.97נכתבה ע"י המזכיר הראשי של ביה"ד "הודעה בדבר סגירת תיק" בלשון זו: "הריני להודיעך כי בהתאם להחלטת בית הדין מיום כ"ד אב תשנ"ז (27.8.97) נסגר תיק זה". ההחלטה עצמה של ביה"ד לא הוצגה בבימ"ש או בבימ"ש זה, וגם לא ברור למי נמענה ההודעה ולפי בקשת מי ניתנה ע"י המזכיר הראשי (יושם לב להפרשי המועדים 27.8.97ו-11.11.97). בין הבקשה לדחיית הדיון ב- 25.6.95לבין הבקשה לחידוש הדיון מ-30.10.97, לא נתקיימו דיונים בביה"ד. .4האשה טוענת שמשנסגר התיק בביה"ד, ולא נתקיימו בו כלל דיונים עד הבקשה מ-30.10.97, נפתח הפתח לאשה להגיש את תביעותיה לביהמ"ש למשפחה. כן טוענת האשה, אמנם בשפה רפה, שתביעת הגרושין והכריכה לא היו כנות. עוד טענה האשה שהתביעה שנתבררה בינואר 1998בביה"ד, לאחר שהוגשה הבקשה מ-30.10.97, היתה תביעה "חדשה", שכן הבעל שילם אגרה פעם נוספת לביה"ד. הבעל טוען שה"סגירה" של התיק אינה "ביטול" של התביעה לגרושין, וכי חוסר הפעולה בביה"ד במשך זמן ניכר נבע מהנסיונות לשלום בית (שהיו מלווים בעזרת אנשי מקצוע אחדים, שבמפתיע ו"מאחורי גבו" של הבעל הפרה אותם האשה ע"י הגשת תביעותיה), וכי הדיון בינואר 1998התקיים בתביעת הגרושין הראשונה שהגיש הבעל (ולא בתביעה חדשה, למרות ששולמה אגרה נוספת, עפ"י מנהגו של ביה"ד ולמורת רוח הבעל). כמו כן טוען הבעל שתביעתו לגרושין הוגשה בכנות והוא הדין לגבי הכריכה. .5אפתח בכנות. מתוך החומר המצוי בתיקים של ביהמ"ש למשפחה עולה בברור שהתביעה לגרושין הוגשה בכנות. כמו כן נכון לקבוע שהכריכה היתה כדין (דבר שעליו לא היתה מחלוקת) וכן שהכריכה היתה כנה. המחלוקת סבה בעיקר על שאלת הכנות בהגשת התביעה. ומנין שהתביעה הוגשה בכנות? מהדברים הבאים: בני הזוג נישאו ב- .1993האשה בתביעותיה בבימ"ש קמא מפרטת באריכות את המשבר שפקד את בני הזוג, שהחל זמן קצר אחרי הנישואין (האשה תולה את "הסירחון" בבעל, והבעל עונה ואומר: לא כי, האשמה תלויה בצוארה של האשה). האשה תארה את הסיכסוכים הקשים שהתעוררו בין הילדים שלה ושל הבעל. האשה טענה גם שהבעל החל לחזור בתשובה, ושאף זה גרם לקשיים ביחסים שביניהם. אין מחלוקת שבני הזוג פנו לאנשי מקצוע שיסייעו להם בתיקון הקלקולים, וזאת החלו לעשות סמוך לאחר בקשתו של הבעל ב- 25.6.95(שביה"ד יבטל את הדיון שנקבע בתביעתו לגרושין). בני הזוג פנו בזה אחר זה למטפלים מקצועיים אחדים, וכפי הנראה הייעוץ נמשך עד אשר הגישה האשה את תביעותיה. הצורך הרב בייעוץ וטפול אלה, מלמד שהיה משבר קשה בחוג המשפחה, ולכן מובן מדוע רצה הבעל להקיץ קץ על חיי הנישואין בהגישו את תביעתו. לדברי הבעל בחקירתו הנגדית (לענין בקשתו למחוק את תביעות האשה מחוסר סמכות) נכנסה האשה להיסטריה כשנודע לה דבר התביעה לגרושין וביקשה לנסות שלום בית והבעל נעתר לה, והגיש את הבקשה לבטול הדיון. דברים אלה לא הוכחשו בעדות מטעם האשה. אפילו בינואר 1998, הביעה האשה בביה"ד את רצונה בשלום בית, למרות שלדבריה ניסה הבעל לדורסה, והתנתה את שלום הבית בשיפור דרכיו של הבעל. גם דבריה אלה מלמדים על השבר, ומסבירים את רצון הבעל בגרושין (השוה ע"א 14/75, פד כט (1) 810, 811, שם נאמר שעצם הגשת תביעה לשלום בית ע"י אשה, מעידה שלא שרר שלום בית ויכולה ללמד לכאורה שתביעת הבעל לגרושין כנה). אין גם לחשוש שהבעל נחפז להגיש תביעת גרושין, שמא תקדמנו האשה בתביעות מצדה בביהמ"ש, שהרי האשה כנראה לא התכוונה כלל לתבוע בימים ההם. עובדה היא שתביעותיה הוגשו רק כעבור שנתיים ומחצה מתביעת הגרושין. "התמונה" הנ"ל מלמדת שהתביעה לגרושין הוגשה בכנות. על הכריכה כדין כאמור אין מחלוקת. גם לא נשמעו טענות של ממש מצד האשה בדבר כנות הכריכה, שהיא כפורחת עולה לכאורה מרצונו של אדם סביר והגון, שתביעותיו תתבררנה בפורום אחד. .6המחלוקת המרכזית בעניננו נוגעת למשמעות המושג "סגירת התיק" בביה"ד, ומה טיבו של "עובר" זה. לטענת האשה הסגירה, בצרוף העדר דיונים במשך כשנתיים וחצי, מלמדים שתביעת הגרושין בוטלה ע"י ביה"ד ובטלה ועברה מן העולם מצד עצמה. הבעל חולק ואומר: לא "מת" החייתי בבקשה מיום 30.10.97, אלא תביעה "רדומה", שהורדמה עפ"י רצון האשה ובהסכמת הבעל לנסות לקיים שלום בית. אכן, כפי שקבע בימ"ש קמא, הלכה היא ש"סגירת תיק" בביה"ד אין פרושה בטול התביעה אלא הרדמתה, הקפאתה, באפן זמני (ע"א 275/72, בן נעים, פד כו (2) 818, 820, וע"א 756/85, יעקב, פד מ (2) 637, 639). ראוי לציין שלעתים משתמש ביה"ד בלשון "סגירה" וראוי לפרש לשון זו כ"מחיקה" או כ"בטול", וזאת אם עפ"י הקשר הדברים זהו משמעו של המושג "סגירה" שבו נקט ביה"ד, כגון כאשר בעל דין ביקש לחזור בו מתביעתו ולבטלה, וביה"ד החליט לסגור את התיק (ע"א 438/78, פטריץ, פד לג (1) 145, וכן ע"א 203/72, פלדמן, פד כז (1) 29, 33, וכן ע"א 64/501/64, וינשטוק, פד יט (1) 533, בעמ' -6535). .7ב"כ האשה הסתמכה על פסקי דין אחדים של ביהמ"ש העליון, שלדעתה משתמעת מהם הלכה שונה לענין המשמעות של המונח "סגירת התיק". ואולם פסקי הדין שאוזכרו שונים מעניננו, ואתיחס אליהם בקצירת האומר. א) ע"א 135/80, בכור, פד לו (2) .358פס"ד זה אינו מלמד על עניננו, שכן שם מדובר בתביעה של קטין למזונות ופסה"ד עוסק ב"כלל ההמשכיות". ועוד. שם החליט ביה"ד "שלא ידון עוד בתביעת המזונות וסוגרים התיקים", נקוד על המלים "לא ידון עוד". ב) ע"א 272/93, ברזילי (לא פורסם). פס"ד זה אינו יכול ללמד על עניננו, כי ממנו לא ברור מי הוא זה ואיזה הוא בן הזוג שהגיש את תביעת הגרושין, וקרוב הדבר להשתמע שהאשה היא שהגישה אותה. שם היה מדובר במשמורת של קטינים, וכידוע משמורת היא ענין הכרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגרושין, ועל כן אין נפקה מינה אם האיש או האשה הגיש את תביעת הגרושין. ג) ע"א 438/78, פטריץ לוי, פד לג (1) .145במקרה ההוא האשה היא היא שתבעה מזונות בביה"ד ואח"כ ביקשה לבטל את תביעתה. .8ב"כ האשה טענה שתקנה ע"ט לתקנות סדר הדין בבתיה"ד הרבניים מסייעת לה. דומני שאיפכא מסתברא. תקנה ע"ט (1) מדברת על "הזנחת תביעה", והיא קובעת שביה"ד רשאי להחליט על "ביטול התביעה" מחמת הזנחתה. והנה, ביה"ד בעניננו לא השתמש בסמכותו לבטל את התביעה, אלא הורה רק על "סגירת" התיק. אגב, לפי תקנה ע"ט הבטול נעשה לאחר שניתנה לצדדים הודעה והזדמנות לנמק מדוע לא תימחק התביעה. תקנה ע"ט (2) אומרת שביה"ד "רשאי להחליט על בטול התביעה גם ללא הזמנת הצדדים, אם ראה צורך בכך". ביה"ד לא שלח הודעה לצדדים, ואף לא כתב בהחלטת הסגירה ש"ראה צורך" לסגור ללא הודעה. .9ב"כ האשה טענה שתשלום האגרה הנוספת בביה"ד מוכיחה שביה"ד ראה את התביעה הראשונה כמבוטלת. אין להסיק מסקנה זו בהכרח. איננו יודעים את נוהלי ביה"ד בענין האגרות, וצודק ב"כ הבעל שהדיון בינואר 1998התקיים בתיק הראשון, כפי שעולה ממספרו של התיק. .10גם טענת האשה שע"י השארת התיק פתוח תוך שימוש במונח "סגירה", מוסרים לביה"ד "מסר ועידוד" "להתחמקות מהכרעות, להנצחת סמכות ולסחבת בדיונים" כלשון ב"כ האשה (ראה סעיף 9בסיכומיה בבימ"ש קמא) אינה מדויקת. בל נשכח שמדובר בתביעה לגרושין, שכרוכים בה גורלות של בני משפחה - בוגרים וקטינים - ומטבע הדברים צצים ועולים מדי פעם התקוה והסיכוי לאחוי הקרעים, וראוי שיתאפשר לצדדים לנסות את כוחם, שמא הנסוי יעלה יפה. לפיכך ברור הוא שנכון שביה"ד יאפשר לצדדים, המבקשים בכנות לנסות את כוחם בשלום בית, לעשות זאת, מבלי שאימת הבטול של התביעה תפול על איש מהם. ראוי גם לזכור שבעניננו דוקא האשה היתה זו שלחצה על הבעל לעשות מאמצים לשלום בית, ואפילו בדיון בביה"ד בינואר 1998עדיין טענה האשה שהיא חפצה בשלום בית. ועוד. אם אכן התביעה לגרושין נשארה תלויה בביה"ד למורת רוחה של האשה, מי מנע ממנה לעשות מעשה ולפנות לביה"ד ולבקש קיום דיון בה או לבטלה? אגב, זהו גם מנהגם של בתי המשפט האזרחיים הדנים בעניני משפחה, שלעתים דוחים את הדיון ללא קביעת מועד, כדי לאפשר לצדדים לנסות את כוחם להשכין שלום. לפיכך אין זה מוצדק להציג את הדברים באור שלילי, כאילו הסגירה הזמנית של התיק היא בהכרח כלי שמטרתו בלתי הוגנת, ודוקא הנסיבות במקרה דנן מוכיחות איפכא. .11ב"כ הבעל טען רבות בנוגע לעובדה שהאשה לא הציגה החלטה של ביה"ד בדבר סגירת התיק, כי אם מכתב של מזכיר בית הדין. אכן תמה הוא שהאשה לא דאגה להציג את ההחלטה עצמה, מה גם שהמכתב נכתב ב-11.11.97, והוא מדבר על סגירה באוגוסט .97ואולם, אי משום האי לא איריא, ומטעם זה בלבד הייתי פוסל את טענות האשה. .12סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב סך 000, 4ש"ח שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום. מחיקת תביעה / הליךבית דין רבני