הפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, במקרים חריגים ומיוחדים, כאשר מתעורר ספק לגבי המסקנה הרפואית המתבקשת בנסיבות העניין, קנתה לה שבת ובתי המשפט נוהגים לעשות כן מעת לעת, אף אם במשורה כמתחייב מנסיבות הנושא. ככלות הכל, דעה שנייה ונוספת (second opinion) אינה דבר נדיר בעולם הרפואה וגם בתי המשפט זכאים, מעת לעת, לקבל הערכה נוספת כל אימת שמתעורר ספק בנוגע למצבו של תובע פלוני. ברי, כי אין בכך כדי להביע חוסר אמון במומחה הנוכחי או להעיד על פגיעה במיומנותו. כל שמתבקשת היא אך דעה נוספת, לסלק כאמור את הספקות ואי הבהירויות קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מינוי מומחה רפואי נוסף: המבקש, התובע ב-ת"א 1425/98, עותר בבקשה זו למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטרי. הטעם לבקשה נעוץ בכך, שהמומחה מטעם בית המשפט הגיש לאחרונה חוות-דעת, כאשר לדעת המבקש הנכויות הכלולות בה אינן מתיישבות עם הממצאים שהמומחה עצמו קבע, עם המסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו, עם קביעות המוסדות המטפלים ועם הכרעות של גורמים אחרים (הוועדה הרפואית במל"ל ומומחה אחר, אשר נתן חוות-דעת עבור חברת ביטוח מסוימת, בהליך שבין התובע לבינה). השורה התחתונה היא, שהלה אינו שבע נחת כלל וכלל עם מסקנות המומחה. אכן, הואיל ובתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, מנועים הצדדים מלהציג ראיות של מומחים מטעמם, זולת "ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו" (סעיף 6א(ב)(1) לחוק האמור), יש ליתן משקל למגבלה זו, כל אימת שמתעורר ספק בעל משמעות לגבי חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהד' שניה - תש"ן) 283 בסימן 447). לפיכך, במקרים נדירים מורה בית המשפט על פסילת חוות-דעתו של המומחה מטעמו ומינוי אחר תחתיו, זאת מעבר לסיבות הכלולות בתקנה 17(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ו1986-. כך גם לגבי מינוי של מומחה נוסף באותו התחום, כל אימת שמתעורר צורך לשמוע דעה נוספת, עת לא ניתן להסתפק במסקנות המומחה הממונה הראשון (א' ריבלין תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהד' שניה - תשנ"ו) 357-356; ת"א (י-ם) 138/88 דומב נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 717(יא) 18 - פסק דינו של כב' השופט ו' זילר, כתוארו אז). לנושא הנ"ל, של שמיעת עדות נוספת באותו התחום הרפואי, התייחס בית משפט זה גם ב-ע"א (י-ם) 4133/97 (מויאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, תקדין מחוזי, כרך 98(1) תשנ"ח/תשנ"ט1998-, 1879). בסימן 6 לפסק הדין נקבע שם, כהאי לישנא: "הפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, במקרים חריגים ומיוחדים, כאשר מתעורר ספק לגבי המסקנה הרפואית המתבקשת בנסיבות העניין, קנתה לה שבת ובתי המשפט נוהגים לעשות כן מעת לעת, אף אם במשורה כמתחייב מנסיבות הנושא (...). ככלות הכל, דעה שנייה ונוספת (second opinion) אינה דבר נדיר בעולם הרפואה וגם בתי המשפט זכאים, מעת לעת, לקבל הערכה נוספת כל אימת שמתעורר ספק בנוגע למצבו של תובע פלוני. ברי, כי אין בכך כדי להביע חוסר אמון במומחה הנוכחי או להעיד על פגיעה במיומנותו. כל שמתבקשת היא אך דעה נוספת, לסלק כאמור את הספקות ואי הבהירויות". דא-עקא, שלמסקנה האמורה ניתן להגיע רק לאחר בחינה מקפת של חוות-דעת המומחה דנן. זו הוגשה לתיק בית המשפט ביום 31.5.99, דהיינו: לפני זמן קצר ביותר. פשיטא, שטרם מוצה הליך שאלות ההבהרה ואף לא הגיע שלב החקירה הנגדית. רק לאחר שהמומחה יעומת עם הנטען כלפיו יתאפשר, לאור תשובותיו, לבחון האם המקרה שלפנינו מצוי במתחם החריג והיוצא מן הכלל, עד כדי ההצדקה למנות מומחה רפואי נוסף באותו התחום. השלב עתה מוקדם לכך. בתגובתו לתשובת המשיבות, מתייחס בא-כוחו המלומד של המבקש לנושא חקירת המומחה, אולם לדבריו "אין כל סיכוי שהמומחה יעמוד בשלב כלשהו ויאמר, טעיתי" (סעיף 2 לתגובה). אין בידינו לקבל טיעון זה, כשלעצמו. ראשית, כבר היו דברים מעולם, שמומחים עמדו על דוכן העדים ואישרו את טעותם; שנית, החקירה הנגדית מיועדת, כאמור, לא רק כדי שהחוקר יקבל את התשובות שבהן הוא מעוניין, אלא - ובכך נעוץ העיקר לענייננו - לאפשר למומחה להבהיר את דרך פעולתו. רק על יסוד תשובותיו והטענות שמנגד, יתאפשר להכריע כראוי את גורל הבקשה (השוו: ת"א (ב"ש) חמד נ' "כלל" - חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו(4), 295). לאור האמור, הבקשה נדחית. הוצאות בקשה זו ישקלו בתום ההליך, לאחר שכבר יוודע אם בסופם של דברים מונה מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטרי, אם לאו. מומחהרפואהמינוי מומחהמומחה רפואי