הנאשם החל להאיץ הרכב במטרה להימלט מניידת המשטרה. כמתואר, המשיב נסע במהירות, תוך זיגזוג בנתיבי הכביש ועוקף רכבים תוך נסיעה על שולי הכביש, באופן המסכן את בטיחותם של כלי רכב אחרים שנסעו בכביש. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על בריחה מניידת משטרה: מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 ( להלן: "חוק המעצרים"). כנגד הנאשם (להלן: "המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"); חובת פוליסה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970; רישיון רכב, עבירה לפי סעיף 2 לפקודה; דרך מחולקת, עבירה לפי תקנה 36 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), וסעיפים 68 ו-62 לפקודה; אי ציות לרמזור אדום, עבירה לפי תקנה 22(א)+(ב) לתקנות, וסעיפים 68 ו-62 (8) לפקודה; תאונת דרכים שתוצאתה נזק לרכב אחר, עבירה לפי תקמה 245(א) לתקנות וסעיפים 68 ו-62 לפקודה; חובתו של עובר דרך, עבירה לפי תקנה 21 לתקנות וסעיפים 68 ו-62 לפקודה. כנטען בכתב האישום, ביום 17.2.11 נהג המשיב ברכב מסוג יונדאי, בכביש מס' 4 בסמוך לצומת שמרת ללא רישיון רכב ופוליסת ביטוח בתוקף, ואף לא החזיק ברישיון נהיגה. בזמן הנהיגה הבחין במשיב, פקד המשטרה שחר ורדי (להלן: "הקצין"). הקצין החל לנסוע אחר המשיב כשהוא נוהג בניידת משטרתית (להלן: "הניידת"), וזאת עקב תלונה שהגישה אשת המשיב לפיה יש חשד כי המשיב חטף את בנו, ויש חשש לילד. לאחר שהקצין ראה שהמשיב מבחין בו, הוא סימן לו לעצור בצד הדרך. המשיב, שהבחין בקצין, החל לאט מהירות נסיעתו ופנה לשול הימני של הכביש, כשבעקבותיו הניידת. המשיב המשיך בנסיעה איטית על השול, אך משלא עצר, שב הקצין ונהג בניידת במקביל למשיב והורה לו בשנית לעצור. בתכוף לאחר מכן, החל המשיב להאיץ הרכב במטרה להימלט מהניידת. כמתואר, המשיב נסע במהירות, תוך זיגזוג בנתיבי הכביש ועוקף רכבים תוך נסיעה על שולי הכביש, באופן המסכן את בטיחותם של כלי רכב אחרים שנסעו בכביש. המשיב המשיך בנסיעתו הפרועה, עד שהגיע למחסום משטרתי שהוצב מבעד מועד, בצומת עכו מזרח, ועמד בו השוטר אריאל צידקי אשר סימן למשיב לעצור. חרף זאת המשיב, התחיל לעקוף המחסום תוך נסיעה על השול הימני של הכביש, ואף נסע לעברו של השוטר צידקי עד שהשוטר נאלץ לקפוץ ממקומו. המשיב המשיך ופנה בצומת עכו מזרח מערבה לכיוון רח' בן עמי, והמשיך בנסיעתו הפרועה תוך סיכון בטיחותם של כלי רכב אחרים, עד שהגיע לצומת, בסמוך לחנות "הום סנטר", שם עבר המשיב הצומת בנהיגה רציפה, בניגוד לאור אדום שבכיוון נסיעתו, ותוך סיכון להולכי רגל שהחלו לחצות הכביש. כמתואר בכתב האישום, המשיב המשיך בנסיעתו הפרועה ברחובי עכו, תוך כדי זיגזוגים בין נתיבי הכביש ואף נסיעה בניגוד לנתיב נסיעתו תוך כדי אילוץ רכבים אחרים לסטות מהכביש, עד שהגיע לצומת שדרות מנוף, שם שהה רכב טיוטה נהוג בידי הגב' דהן-אלוש, שכנטען המשיב התנגש בו והמשיך בבריחתו. לאחר אלו, המשיב המשיך בנסיעתו הפרועה ברחובי עכו, עת שכוחות משטרה אחריו ומבקשים ממנו לעצור, עבר שני רמזורים אדומים, זיגזג בכביש, תוך נסיעה על מדרכת הכביש ושוליו. המשיב, המשיך בנסיעתו, עד שהגיע למחסום משטרתי נוסף שהוצב מבעד מועד דרומית לצומת רגבה, אם כי המשיב גם כאן, החליט לעקוף המחסום כשהוא נוסע על השול הימני של הכביש. באותה עת עמד על השול הימני השוטר יאיר גולדווסר, שסימן למשיב לעצור רכבו, ברם המשיב המשיך בנסיעתו הרציפה, לעבר גולדווסר שנאלץ לזוז לכיוון הכביש, ואף נאלץ לירות לעבר גלגל הרכב. בהמשך לאמור, נטען כי המשיב המשיך בנסיעתו הפרועה עת שהמשטרה מזנבת אחריו, עד שהגיע למתחם הקניות שבצומת רגבה, שם הצליחו ניידות המשטרה לחסום דרך המשיב להתקדם, ומשהמשיב החל לנסוע אחרונית, חסם אותו ג'יפ משטרתי והצמידו למדרכה. אף על פי כן, המשיב הצליח להשתחרר והמשיך בנסיעתו, עד שהגיע לחניית המועצה האזורית מטה אשר, שם נעצר הרכב והשוטרים הצליחו להשתלט על המשיב ולעצרו. בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים למשיב, כך גם לא על קיומה של עילת מעצר, אם כי נסובה היא סביב הימצאותה של חלופת מעצר ראויה בנסיבותיו של המשיב. המבקשת מתנגדת לשחרור המשיב לחלופת מעצר או לשליחתו לבחינת תסקיר, לגישתה נסיבות המקרה מצביעות על המסוכנות הרבה הנובעת מהמשיב. המבקשת מדגישה כי התנהלות המשיב במהלך האירוע נמשכה לאורך זמן, ולוותה בסיכון ממשי לחיי אדם המשתמשים בנתיב התחבורה, וכן סיכון ממשי לחיי השוטרים שניסו לעצרו, כל זאת עת שהמשיב אינו שועה לכריזות השוטרים, דברים שיש בהם להצביע בנוסף להצביע על חוסר מורא מהחוק. לנוכח אלו, לגישת המבקשת, ובהתחשב במסוכנות הנלמדת ממעשי המשיב, וכן עברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות, הפרעה לשוטר ונהיגה בזמן פסילה, שוללים קיומה של חלופת מעצר ראויה שתוכל לאיין את מסוכנותו. ומכאן היא עותרת לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו וכן לפסול אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו. על אף שבא כוח המשיב, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר, הוא ערער על התמונה הכללית המצטיירת מכתב האישום. לטענתו, כתב האישום תיאר בצורה מוגזמת ומנופחת את התנהלות המשיב ומסוכנותו, וזאת על מנת להצדיק את מרדף השוטרים שבוצע בניגוד להנחיות, ובייחוד לנוכח הירי שבוצע לעבר המשיב במהלך המרדף. לגישת ב"כ המשיב, המשיב פעל כפי שפעל עקב פחד ותסכול, וזאת לנוכח העובדה כי לא היה לו טסט וביטוח ברכב, וכי הוא פעל מתוך דחף רגעי, עת ששיקול דעתו היה לקוי, והמשיב מצר על כך. בהתייחסותו של ב"כ המשיב לעבירות הקודמות של המשיב, הוא מציין כי המדובר בארבע עבירות ישנות שהאחרונה בהן משנת 2003, ואולם מאז, המשיב התחתן ונולד לו ילד, עובד באופן קבוע למחייתו, ובבעלותו מאפיה. לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיב, לשחרר מרשו לחלופת מעצר בעכו ובפיקוחם של אחיו. דיון ומסקנות ראיות לכאורה כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיב במסגרת כתב האישום, כך גם אני סבור, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתו של המשיב, כמיוחס לו בכתב האישום. כך ניתן למנות את עדויות השוטרים, שניהלו המרדף אחר המשיב והמתארים את נתיב בריחתו של המשיב. [ראו לעניין זה הודעתו של השוטר שחר ורדי מיום 20.2.11 מסומן 9; ושאר הודעות ודוחות השוטרים שהשתתפו באירוע]. וכן ראו עדותו של המשיב, בה הוא מודה כי נהג ברכב ללא רישיון וכי נמלט מהשוטרים, למרות שידע כי הם מבקשים לעוצרו. [ראו לעניין זה הודעתו מיום 23.2.11 מסומן 20 וכן מיום 20.2.11 מסומן 11]. אסתפק בסקירה זו של הראיות, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, הודאתו של המשיב במעשים, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. זוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן. ראו: בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08); בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08); בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07); בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07). עילת מעצר אין ספק, וכך גם הצדדים מסכימים, לקיומה של עילת מעצר בעניינו של המשיב. מסוכנות המשיב, התגלתה לאורך ביצוע כל המרדף, מרדף שארך על מאות רבות של מטרים [ראו מסלול המרדף מסומן "נג"], והיא גוללה בהודעות השוטרים, כמתואר בכתב האישום. המשיב, נהג ברכב בצורה מהירה ופרועה, עת שאין בידו רישיון בר תוקף כך גם ללא ביטוח וטסט על הרכב. נהיגתו הפרועה של המשיב לוותה, בחציית כמה וכמה צמתים ברמזור אדום, חציית מעברי חצייה עת שאנשים מבקשים לעבור, זיגזוגים בכביש, נסיעה בנתיב נגדי, חציית קוו הפרדה רציף, כל זאת תוך סיכון ממשי לחיי המשתמשים בכביש, עד שנראה כי המשיב לא נסע אך מתוך מניע להימלט מהשוטרים, עת שנהיגתו מלווה באדישות לחיי אדם, אלא, שנהיגתו הפרועה מציירת התמונה לפיה המשיב שם לו למטרה של ממש לפגוע במשתמשים בכביש, וכשרק בנס, סיכון זה לא התממש. סיכון זה צורם, עת שהמשיב נהג כפי שנהג, כשבנו הקטן, כבן 5 שנים, היה עמו ברכב, וסכנה ממשית נשקפה לחייו, ובלי שהמשיב נותן דעתו לסיכונים הטמונים במעשיו. אין ספק כי לנוכח עזות רוחו של המשיב, ופריצת כל גבול וכל סטנדרט נהיגה בטיחותית, כי מתקיימת מסוכנותו רבה מהמשיב. מעבר לאלו, עולה לכאורה, כי המשיב נהג ברכבו כפי שנהג, על אף שהשוטרים ביקשו ממנו חזור ושוב לעצור רכבו, הן באמצעות כרזות ובאמצעות מחסומים משטרתיים, והן בכיתור רכבו באמצעות ניידות משטרה. ברם המשיב מיאן מלציית להוראות המשטרה והמשיך בניסונותיו להימלט מהשוטרים. כך גם עולה כי במהלך נסיעתו, המשיב סיכן באופן ממשי את חיי השוטרים שעמדו על הכביש והורו לו לעצור, עת שהמשיב לא שעה להוראותיהם והמשיך בנהיגתו לעברם, עד שאילצם לקפוץ מהכביש ולהתחמק מפגיעת המכונית בהם. התנהגות המשיב מצביעה על זלזול ברשויות אכיפת החוק, חוסר מורא ומוכנות ליטול סיכונים בלתי סבירים, סיכון חיי אנשים, בלי לבחול באמצעים ודרכים כדי לממש את רצונו להימלט מהמשטרה. התנהגות זו, ללא ספק מקימה עילת מעצר ומצביעה על המסוכנות הרבה העולה מהמשיב, ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו ב-בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' סלים אלסטד (טרם פורסם, 27.11.06): "עצם ההתעלמות מאנשי משטרה שמנסים כברת דרך ארוכה לעצור את המשיב בדרכים חוקיות, מצביעה בפני עצמה על מסוכנות. לא סתם מסוכנות אלא מסוכנות שיש לה השלכה רבתי לעניין האפשרות לבטוח במשיב, כאשר על הפרק עומדת האפשרות לשחרורו בחלופת מעצר. מי שאיננו נרתע משוטר העומד בפניו ומסמן לו פיזית בצורה הברורה ביותר לעצור וכי מדוע יירתע מהוראה ערטילאית של בית המשפט המכתיבה לו תנאים כאלה ואחרים". מסוכנות זו של המשיב, מקבלת מימד נוסף, עת שהמשיב, נהג כפי שנהג, אך מתוך רצון לברוח מהמשטרה, כאשר על פניו, רצון זה בא לעולם, על מנת שהמשיב לא יתפס כשהוא נוהג ברכבו ללא רישוי וביטוח. היעדר פרופורציה בין התנהגותו הפרועה של המשיב, לבין הסיבה להתנהגותו, מדגישה את מסוכנות המשיב, ומרחיקה את האפשרות לשקול בעניינו חלופת מעצר. וכך הדברים הובהרו וסוכמו ב-בש"פ 7701/10 בילאל שתיווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.10.10): "המדיניות השיפוטית הינה כי התנהלותו של אדם המסכן חיי אחרים תוך ניסיון הימלטותו מעידה על כך שנובע ממנו סיכון של ממש לשלום הציבור ולביטחונו ולפיכך קיים אינטרס ציבורי להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו." ראו בהקשר זה את: בש"פ 7986/09 אחמד שאהין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.10.09); בש"פ 4518/09 סמיר אלחמידי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.6.09); בש"פ 987/09 ליאור נחמיהייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.2.09); בש"פ 9368/08 מרק פולסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.08); בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (טרם פורסם, 9.8.2006) . חלופת מעצר מבלי להקל ראש, במעשים שבוצעו על-ידי המשיב, והחומרה הרבה העולה מהם, הרי שמצוות המחוקק, ועקרון המידתיות מחייבים את בית המשפט לבדוק, גם במקרים חמורים שעולה מהם מסוכנות, האם ניתן להפיג המסוכנות באמצעות חלופת מעצר. כך נפסק: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" [בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06)]. כך גם נאמר כי הכלל הוא, גם כאשר מדובר בעבירות חמורות, הוא לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל. כך נפסק:   "כבר נאמר לא אחת "כי אין חומרת העבירה כשלעצמה מהוה עילת מעצר, אלא אינדיקציה למסוכנות הנשקלת בין שאר גורמים" (ראו בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות דשם; בש"פ 8482/00 חמזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 7200/97 מדינת ישראל נ' אבו דרסי (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן). על פי כל אלה אין המעצר מקדמה על חשבון העונש, ומטרתו מניעתית. בבש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף (לא פורסם) נאמר "אכן, דילמת ההתיחסות לעבירות חמורות מלווה את בתי המשפט תדיר בעסקם במעצרים. האינסטינקט האנושי ממקד את הדברים בחומרת העבירה; קרי, אם ניטלו חיי אדם בעבירה חמורה, ראוי לו - על פי תחושה זו - שייעצר ויורחק מבני אדם ומסיכון הבריות בעבירה נוספת... ואולם... המחוקק לא בחר להשית את חומרת העבירה כעילת מעצר"; (ראו גם בש"פ 699/04 נעיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); ד"ר חיה זנדברג "חומרת העבירה כעילת מעצר - האמנם סוף הדרך", משפטים ל"א (תש"ס) 323 וספרה פירוש לחוק המעצרים (תשס"א-2001), 19-11; בש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)". (בש"פ 4135/08 אמיר דראוושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.5.08).   ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.9.06); בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.6.04). המשיב, כבן 35, עובד באורח קבוע למחייתו, ויש בבעלותו מאפיה. למשיב עבר פלילי כך גם עבר תעבורתי. עם זאת, ככל שהדברים עניינם בעברו הפלילי של המשיב, ובייחוד עבירות שניתן ללמוד מהם על אופי רע, הרי שהעבירה האחרונה המיוחסת למשיב הינה מ-2003. ואולם טיב המעשים במקרה זה שבפני, ובעיקר רצף המעשים שסיכנו חיי שוטרים והתעלמו מהוראותיהם, כל אלו מצביעים על מסוכנות במדרג הגבוהה ועל העדר אפשרות ליתן אמון באפשרות של פיקוח יעיל על המשיב, יהיו סדרי הפיקוח והמפקחים טובים ככל שיהיו. בהתאם, בשים לב לכל נתוני האירוע, כפי שפורטו, בשים לב לעובדה כי כל שחרור לחלופה מטיל גם על המשטרה חובת פיקוח על הנאשם המצוי בחלופת מעצר, ובשים לב להלכות הפסוקות בעניין מעשים מסוג זה, סבור אני כי אין מקום לסכן את שלום הציבור ככלל ואת שלום השוטרים בפרט בדרך של שחרור המשיב לחלופת מעצר, טובה ככל שתהיה. אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת"פ 52519-02-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. בנוסף, וללא כל קשר, אני מורה על פסילת רישיונו עד לתום ההליכים ונאסר עליו בכל מקרה, לנהוג ברכב מנועי וזאת עד לתום ההליכים, ואם ישוחרר במהלך תקופה זו ממעצרו. ככל שיש צורך בהוצאת פקודת מעצר ולא ניתן לעשות כך עקב תקלות במערכת "נט המשפט", תשמש ההחלטה כפקודה.מעצרמשטרהבריחה משוטר