קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על גניבת עגלת תינוק: בקשת מעצר עד תום ההליכים: 1. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום שבו נטען כי ביום 02/02/99 סמוך לשעה 17:00 ברחוב טשרניחובסקי בירושלים, גנב המשיב מס' 2 עגלת תינוק כאשר המשיבים 1 ו- 3 מסייעים לו לביצוע הגניבה. בכתב האישום נטען כי המשיבים הגיעו למקום ברכב טרנזיט בו נהג המשיב מס' 1 ובו המתינו המשיבים 1 ו- 3 למשיב 2, שעה שזה הלך והביא את עגלת התינוק. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב מס' 3 דחף את השוטר יניב שבתאי ונתן לו מכה ביד שלא כדין ובלא הסכמתו. המשיב מס' 3 גם הדף את השוטרים שבתאי וזריזי, התפרע והשתולל בכוונה להכשילם בביצוע תפקידם. כן נטען כי באותן נסיבות החזיקו המשיבים לום ברזל המשמש לפריצה לבניין ללא הסבר וכן כי שהו בישראל שלא כדין.371 העבירות המיוחסות למשיבים הינן כלהלן: לכל המשיבים מיוחסת העבירה של החזקת כלי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: "החוק") ועבירה של שהיה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-. למשיב מס' 2 מיוחסת עבירה של גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק. למשיבים 1 ו- 3 מיוחסת עבירה של סיוע לגניבה, עבירה לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 31 לחוק ולמשיב מס' 3 עבירה של תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק ועבירה של הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק. 2. ראיות לכאורה: אין מחלוקת לגבי קיומן של כל עובדות כתב האישום, פרט לעובדה שהמשיבים ביצעו את עבירת הגניבה. לעניין זה טוענים המשיבים כי העגלה נלקחה מסמוך לפח האשפה, ולטענתם הם מתפרנסים למעשה מאיסוף חפצים שהושלכו לאשפה או מקניית חפצים משומשים. לתימוכין בגירסה זו מציינים הסניגורים את העובדה שבידי אחד המשיבים נמצא גם מכשיר רדיו, אלא שלאחר בדיקה הוברר כי המדובר במכשיר רדיו ישן מאוד שלא נמצאו לו בעלים. עוד נטען, כי המשיבים אמרו מיד לאחר מעצרם כי הם באו לקנות "ענתיקות". כנגד זאת, אומר השוטר אורן זריזי בדו"ח הפעולה שלו כי הוא וחבריו החלו במעקב אחר שלושת המשיבים עוד מבית צפאפה והם נסעו בעקבות מכונית המשיבים עד אשר הגיעו לרחוב טשרניחובסקי בסמוך לבית מס' 10. שניים מהמשיבים ירדו מן המכונית, אחד מהם, שלבש חולצה צהובה (הוא המשיב מס' 2), נכנס לכניסה של הבניין, קשר העין עמו נותק והוא נראה יורד לקומה התחתונה ולאחר מכן יצא אותו משיב כשהוא הולך במהירות לעבר מכונית הטרנזיט ואוחז בידיו עגלת תינוק. לאחר מכן הלך אותו משיב שלבש חולצה צהובה לכיוון בניין 12 ולאחריו הגיע משיב נוסף שנכנס לבניין ויצא עם מכשיר חשמלי בידיו (מכשיר הרדיו שהוזכר לעיל). לאחר שכולם חזרו למכונית הטרנזיט נעצרו המשיבים, ואז בא בדו"ח הפעולה תיאור לגבי מעשיו של המשיב מס' 3, כפי שאלה פורטו בכתב האישום. השוטר רוני חמיטיאן אומר בדו"ח הפעולה שלו כי גם הוא ראה את המשיב מס' 2 כשהוא נכנס לבניין 12 ולאחר מכן צפה במשיב הנוסף שירד ממכונית הטרנזיט לכיוון בניין 12 וחזר עם מכשיר החשמל. המתלונן ישי לינדמן אומר בהודעתו כי הוא מתגורר בבניין מס' 10 ברחוב טשרניחובסקי בקומת הקרקע. עגלת התינוק שבה מדובר שייכת לו, ולדבריו: "העגלה הייתה בקומה התחתונה סמוך לדלת ביתי, לא קשורה ולא נעולה". בסופו של הדיון הסכימו הצדדים כי ב"כ התביעה תמציא תרשים בדבר מיקום האשפה ביחס לחדר המדרגות. תרשים כזה (המסומן א') אכן הוגש וממנו עולה כי עגלת האשפה נמצאת ברחוב, מחוץ לבנין ובמרחק מחדר המדרגות ואין קשר בין השניים. המסקנה מן האמור לעיל הינה כי קיימות ראיות לכאורה גם לעניין עבירת הגניבה. אין המדובר בעגלה שהושלכה לאשפה, אלא העגלה הונחה בסמוך לדלת הדירה ובתוך חדר המדרגות, והמשיב מס' 2 נטל (לכאורה) עגלה זו ללא צידוק כדין. 3. עילת מעצר: לטענת ב"כ המאשימה, קמה עילת המעצר מהחשש שהמשיבים, שכולם תושבי הרשות, ימלטו מהדין. נוסף על כך נטען כי עצם כניסתם של המשיבים לישראל וביצוע העבירות, כאשר למשיבים עבר פלילי כפי שיפורט להלן, מקים עילת מעצר גם מכוח המסוכנות. למעשה, אם בוחנים את נימוקי המבקשת, עולה כי עילת המעצר נסמכת על הסכנה של הימלטות המשיבים מן הדין לאור מקום מגורי המשיבים, שכן באשר לעבירות הרכוש המיוחסות למשיבים, כבר נפסק כי עבירות מסוג זה אינן מקימות כשלעצמן עילת מעצר אלא יש להצביע על סיכון מהסיכונים המקימים עילת מעצר מכוח הוראותיו של סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-. ראה: בש"פ 806/97 (כב' השופט י' קדמי) וב"ש 2175/98 (כב' השופט צ' כהן). 4. בנימוקיה פירטה ב"כ המבקשת את עברם הפלילי של המשיבים: למשיב מס' 1 קיימות 13 הרשעות המשתרעות על פני השנים 1981-1995. עיקרן, עבירות שנדונו לפני בית משפט השלום בחברון בעבירות רכוש, לרבות עבירות רכוש שהורשע בהן בשנת 1986 בבית משפט השלום בירושלים (משיב זה הינו כבן 36). למשיב מס' 2 קיימות 3 הרשעות בין השנים 1995-1998, כאשר ההרשעה השלישית הינה בגין עבירת רכוש ועבירה של כניסה לישראל שלא כדין והעבירה השנייה משנת 1997 והינה בגין התחזות לאחר במטרה להונות. כנגד משיב זה תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי שהם ברי הפעלה בגין העבירה של כניסה לישראל. וכן מאסר על תנאי בן 5 חודשים הקשור גם לעבירת הגניבה נשוא הרשעתו השלישית (תפ 1506/97). וכן קיימים כנגד נאשם זה 3 תיקים פתוחים, גם הם בגין עבירות גניבה וכניסה לישראל שלא כדין. לגבי המשיב מס' 3: למשיב זה הרשעות רבות בהן הורשע בבית משפט השלום בבית לחם, אולם הוא נדון בתפ 3596/95 בבית המשפט השלום בירושלים בגין עבירות של כניסה לישראל ובריחה ממשמורת חוקית, ונדון למאסר בפועל לתקופה של 3 שנים. כן תלויים גם כנגד נאשם זה שלושה תיקים פתוחים, ביניהם העבירה של בריחה ממשמורת חוקית. התוצאה העולה מכל האמור לעיל הינה כי נתוניהם האישיים של המשיבים בצירוף מקום מגוריהם מוליכים למסקנה כי קמה עילת מעצר הן מכוח מסוכנותם וכן גם מכוח הסכנה שימלטו מן הדין. כפי שפורט, למשיבים עבירות רכוש רבות, כנגד חלקם תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, כנגד משיבים 2 ו- 3 תלויים ועומדים תיקים נוספים, וכל אלה לא היה בהם די כדי להרתיע אותם להיכנס שוב שלא כדין לתחומי מדינת ישראל ולבצע (לכאורה) את העבירות המיוחסות להם. משקלם המצטבר של הנתונים מוליך לכך שגם לא ניתן להורות בנסיבות עניין זה על חלופת מעצר, שכן המדובר במשיבים העושים דין לעצמם ולא יהיה בכוחה של חלופה להשיג את מטרת המעצר. לפיכך, אני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים הפליליים בתפ 1399/99.מעצרגניבה