קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על הדחת קטין לסמים מסוכנים: 1. בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בגין כתב אישום המיחס לו אחזקת 98.65 גרם הרואין, עבירה על ס' 7 (א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים נ"ח התשל"ג1973-. עוד מיחס כתב האישום למשיב עבירת הדחת קטין לסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 21 (א) (י) לפקודה הנ"ל. 2. העובדות המפורטות בכתב האישום הן אלו: [א] ב 23.8.98 בשעה 21.55 בקבוץ שמרת שם שהה המשיב עם אשתו וילדיו שעות מספר. הוא מסר לבתו בת ה 10- שקית שהתברר כי הכילה כ11- גרם הרואין. השקית נמצאה בתחתוניה של הבת. [ב] לאחר מכן מסר המשיב לבנו בן ה18- שקית שהתברר כי הכילה 87,68 גרם הרואין וזה הטמין את השקית מתחת למדרגות שבקירבת החדר. 3. עילת המעצר שהמבקשת טוענת לה היא זו שבס' 21 (א) (ב) (ד) לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים התשנ"ו 1996) היינו חזקת המסוכנות של המשיב לציבור. 4. הסניגור המלומד, עו"ד פלאח טוען נגד קיומן של ראיות לכאורה, לחלופין טוען הוא כי מאחר והחשש המובע בבקשה שהמשיב ימשיך להשתמש בבני משפחתו כדי להפיץ את הסם, הרי שניתן לסלק חשש זה ע"י חלופת מעצר שהוא מציע, היינו שהמשיב יורחק ממשפחתו ויעצר במעצר בית מלא בבית אביו בעכו. לפי האמור בתצהירי האב והאח המוכנים לערוב לקיום תנאי המעצר שביהמ"ש יורה עליהם, האב פנסיונר והאח אינו עובד כיום. 5. עיינתי בחומר הראיות ואני מוצא כי אכן יש ויש בו ראיות לכאורה די והותר. אפרט את עיקריהם. לפי דו"ח החיפוש שערכה העדה טלי עבדו, היא מצאה כי מתחתוניה של הבת נפלה שקית שבבדיקת מז"פ התברר כי הכילה 10.97 גרם הרואין. קיים דו"ח של העד מוטי זרוק שתיצפת על זירת הארוע קודם לכן וראה את המשיב מוסר לאותה בת דבר מה והיא מכניסה אותו לתחתוניה. קיים דו"ח תפיסה של העד מאיר סויסה מאותו יום לפיו תפס שקית נילון מתחת למדרגות. השקית הכילה לפי דו"ח מז"פ 87.68 גרם הוראין. מוטי זרוק שתיצפת כאמור על זירת הארוע, ראה את המשיב מוסר לבנו שקית לבנה והבן ניצפה מניח את השקית במקום בו נמצאה. 6. גירסת המשיב היא כי הגיע לקבוץ שמרת כדי לבלות שם שעות מספר עם משפחתו כפי שעשה כבר פעמיים בעבר. לא היה לו כל קשר לסם שנמצא. דו"ח התצפיתן אינו יכול להיות אמת, שכן לדבריו ראה ממקום עומדו הן את מקום החניה כאשר למקום הגיע רכב ובו שני אנשים שבאו אל המשיב, הן את דלת חדר מס' 9, שם שהה המשיב והן את המדרגות. הסניגור טוען כי אין בסמוך לזירת הארוע שום "עמדה" ממנה ניתן לראות את שלושת המקומות האלו. עוד טוען הסניגור המלומד כי אין הגיון בעדות התצפיתן, שכן אם אכן רצה האב להשתמש בילדיו, למה יעשה זאת מחוץ לחדר בו שהה במקום שניתן לראותו? עוד קובל הסניגור המלומד על כך שהמשטרה לא חקרה את שני האנשים שהגיעו לזירה מיד עם הגיעם והם אותרו רק בשלב מאוחר יותר, לפי פרטי הרכב בו הגיעו, במסוף. טענת הסניגור היא כי לפי בדיקה במסוף לא ניתן כלל לאתר את זהות שני האנשים, שכן במסוף נרשמים הפרטים של הבעלים בלבד. 7. התשובה לטענות אלו של הסניגור היא שבשלב הדיון בבקשה מעין זו, אין ביהמ"ש בודק את מהימנות העדויות. שעתה של בדיקה זו יגיע בעת שמיעת התיק לגופו, אז יוכל הסניגור להעלות בפני העדים את טענותיו ולפי התשובות שאלו יתנו יחליט ביהמ"ש אם העדות מהימנה, אם לאו. 8. גם טענת הסניגור כי איש לא ראה את המשיב מחזיק בסם אינה נכונה, הרי התצפיתן ראה את האב-המשיב נותן את השקית לבת, הוא ראה שזו מכניסה אותה לתחתוניה ובתחתונים נמצאה שקית אחת. לו האב-המשיב היה נותן לבת שקית שלא מכילה סם, מדוע לא נמצאה אצל הילדה שקית זו?! 9. בנוסף לראיות הישירות דלעיל קיימות ראיות נסיבתיות, כוונתי לכ6000- ש"ח ו1,000- דולר שנמצאו ברשות אשת הנאשם. האשה אמנם נתנה הסברים למקורות הכסף, הסברים מפוקפקים למדי, אך מדוע זה תקח עימה האשה את הכסף הרב הזה כאשר היא יוצא לבלות שעות מספר בחדר בקבוץ. אם מגניבה היא חוששת, הרי הכל יודעים היכן מובטח כסף בפני גניבה, בבנק! 10. יצוין כי למשיב הרשעות קודמות בתחום עבירות רכוש, אבל בשלבי חקירה נמצאים גם שני תיקים על החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית מתאריכים 22.9.97 ו 24.12.97-. 11. בנסיבות אלו דוחה אני את טענת הסניגור בדבר העדר ראיות לכאורה. 12. אשר להצעה בדבר חלופת מעצר, גם זו אינה מקובלת עלי. כבר נפסק וחזר ונפסק כי הסכנה לציבור הנובעת מהפצת הסם אינה נמנעת במידה מספקת ע"י מעצר בית (ראה למשל בש"פ 97/3211 בענין חלאילה תקדין עליון כרך 97 (2) ע' 561 מפי כב' השופט זמיר). בבש"פ 98/2179, בענין אלמקייס (תקדין עליון כרך 98 (2) ע' 216, אמר כב' השופט זמיר כי חזקת המסוכנות בעבירה של אחזקת הרואין בכמות מסחרית היא חזקה ורק נסיבות יוצאות דופן עשויות להצדיק חלופת מעצר. גם בתיק זה המדובר היה בכמעט 100 גרם הרואין. אמנם במקרה זה מדובר היה בבעל הרשעות גם בתחום הסמים, אך בבש"פ 96/2567 (תקדין עליון כרך 96 (2) ע' 30) בענין תשובה דחה כב' השופט זמיר ערר על מעצר עד תום ההליכים בגין אחזקת כמות דומה למרות העדר עבר פלילי בכלל. 13. הטעם היחיד שהצדיק בעיני שקילת חלופת מעצר הוא טענת הסניגור בדבר מחלותיו השונות של המשיב (ראה תעודות רפואיות שהוצגו). לאחר שקילת טעם זה, הגעתי למסקנה שטובת הציבור עדיפה והמשיב יאלץ להסתפק בעזרה הרפואית שהוא יכול לקבל במסגרת המעצר. 14. אשר על כן, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו כמבוקש. מעצרקטיניםסמים