קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על התחזות לאדם אחר: 1. המבקשת עותרת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בהליך הפלילי נשוא ת.פ. 1490/99. 2. כתב האישום, הכולל שמונה אישומים, הוגש לבית משפט זה בתאריך 19.2.99, ולפיו מייחסת המבקשת למשיב ביצוע 161 עבירות של התחזות כאדם אחר, 157 עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, 157 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, 5 עבירות של נסיון להונאה בכרטיס חיוב, 7 עבירות של התחזות כחייל, 7 עבירות גניבה, 7 עבירות גניבת כרטיס חיוב, 3 עבירות של שיבוש מהלכי משפט, ועבירה אחת של השמדת ראיות. מהאישומים עולה, שהמשיב נהג לעצור טרמפים כשהוא לבוש מדי צה"ל, עונד דרגות רס"ן, ובכותפתו כומתה אדומה, במהלך הנסיעה היה גונב את ארנקו של הנהג, ולאחר מכן עושה שימוש בכרטיסי האשראי הגנובים, תוך שהוא מציג את עצמו לפני המוכרים כבעל הכרטיס. במקרים מסויימים אף זייף תעודת קצין של הנהג שהסיע אותו, והדביק את תמונתו מעל תמונתו של בעל התעודה. היקפן הכספי הכולל של הרכישות שביצע המשיב בכרטיסי האשראי הגנובים, הינו למעלה מ- 50,000 ש"ח. 3. המבקשת טוענת, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, וכי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים), שכן קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור אם ישוחרר, נוכח העובדה שהוא ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו, בהיותו אסיר ברשיון, לאחר ששוחרר ממאסר בגין עבירות דומות, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של 18 חודשים בר הפעלה, ובהתחשב בכך שביצע את העבירות בשיטתיות בכל רחבי הארץ. כמו כן טוענת המבקשת, כי אין לתת אמון במשיב לאור עברו הפלילי ולאור טיבן של העבירות ונסיבות ביצוען, כאשר לא היסס המשיב לגמול לנהגים שעשו איתו חסד והסכימו להסיעו, בגניבה ובשימוש בכרטיסי אשראי שהיו בארנקים שגנב. 4. הסניגוריה הודתה, בקיומן של ראיות לכאורה לגבי אישומים 1, 2 , ו - 8. אשר לאישומים 3 - 7, ישנה מחלוקת ביחס לזיהוי הנאשם, למעט שני זיהויים שהיו וודאיים, לגירסת הסניגוריה, ואשר לטענתה, אין מספיק בהם כדי להוות ראיות לכאורה. את ההשלכות מכך השאיר הסניגור לשיקול דעת בית המשפט. לגבי עילת מעצר, טוען הסניגור, כי לא קיימת עילת מעצר, שכן מדובר בשימוש בכרטיסי אשראי, אשר אין הבדל אם נגנבו או שהגיעו בדרך כלשהי למשיב, והיקף השימושים לא מספיק דיו כדי להקים עילת מעצר. לבקשת הסניגוריה, קיבל בית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית מהפסיכיאטר המחוזי לגבי מצבו של המשיב, לרבות כשרותו לעמוד לדין, וכן הוגש תסקיר מעצר משירות המבחן. 5. לאחר שבחנתי ועיינתי בחומר החקירה, המצטרף לראיות, לגביהן אין מחלוקת, כאמור לעיל, נחה דעתי, כי יש בחומר זה ראיות לכאורה לביסוס ההאשמות המיוחסות למשיב בכתב האישום. שיטת הביצוע, בה הודה המשיב באישומים 1 ו - 2, דומה מאוד למקרים נשוא האישומים 7-3. בכל המקרים העידו המתלוננים על קצין צה"ל לבוש מדי ב', עונד דרגות רס"ן, כשבכותפתו כומתה אדומה, שעלה לרכבם בטרמפ, וגנב את ארנקם או תכולת ארנקם, כאשר יום לאחר כל מקרה בוצעו בכל כרטיסי האשראי שנגנבו שימושים רבים מאוד. החלק הארי שבשימושים בוצע בדוכני מפעל הפיס בירושלים. באישום מס' 3, המתלונן זיהה את המשיב במסדר זיהוי חי, אולם לשאלת הסניגור, אשר נכח במסדר הזיהוי, השיב, כי יש בלבו ספק, נוכח העובדה שהמשיב נסע ברכבו בעת החשיכה, ומטבע הדברים הוא (המתלונן) התרכז בנהיגה. העובדה שהשימושים בכרטיס האשראי של המתלונן באישום מס' 3 בוצעו למחרת גניבת הכרטיס, רובם בדוכני מפעל הפיס בירושלים, כמו בכל המקרים האחרים, מהווה חיזוק לכך שהמשיב הוא זה שעשה את השימושים בכרטיס האשראי של המתלונן באישום זה. המשיב, במשטרה, ניסה להרחיק עצמו מכל גניבה או שימוש בכרטיס האשראי. לגבי האישומים 4 - 7, שוב ישנן עדויות המתלוננים, אשר כולם העידו, כי המשיב עצר טרמפ כשהוא לבוש מדי צה"ל, עונד דרגות רס"ן ובכותפתו כומתה אדומה. במהלך הנסיעה גנב את ארנק המתלוננים וביצע למחרת היום רכישות שונות בבתי עסק שונים, בכל האישומים האלה מרבית הרכישות היו במפעל הפיס בירושלים, ובנוסף בחנויות שונות, בין השאר, באישום מס' 4 בחנות "ג'ונגל" בירושלים, באישום מס' 5 בחנות "חפצים יפים", באישום מס' 6 שוב בחנות "חפצים יפים" בירושלים, ובאישום מס' 7 בחנות "ג'ונגל" בירושלים ו"חפצים יפים" בירושלים. בעלת החנות "חפצים יפים", גב' ליאנה ליברזון, נתנה תיאור מפורט בהודעותיה במשטרה לגבי האדם אשר נכנס לחנותה וביצע רכישות רבות. בהודעה שנגבתה ממנה ביום 16.2.99 היא מאשרת שהשתתפה במסדר זיהוי חי, וכי זיהתה את האדם עליו מסרה עדות בנוגע לקניות שערך בחנותה. היא זיהתה בבירור צלקת על המצח מצד שמאל, כמו צורה של האות ו' [הודעה מיום 16.2.99]. בידי בעלת החנות נתפסו קבלות ושוברי עסקה בגין אותם שימושים, התואמים את השימושים שנערכו בכרטיסי האשראי הגנובים. בחיפושים שנערכו בביתו של המשיב נתפסו מוצרים שבעלת החנות זיהתה בוודאות כמוצרים שנמכרו למשיב בחנותה. בחומר הראיות ישנה גם הודעה של בעל חנות אחרת, חנות "מוקד מכשירי כתיבה" ברח' המלך ג'ורג' בירושלים, מר גדעון קליין, אשר זיהה אף הוא חפצים שהמשיב רכש בחנותו, הגם שלא זיהה את המשיב במסדר הזיהוי [הודעה מיום 11.2.99]. כמו כן, נתפסו בביתו של המשיב שקיות שהכילו מזון לכלבים מחנות בשם "ג'ונגל". בחנות זו נערכו רכישות בארבעה כרטיסי אשראי גנובים. בהודעותיו במשטרה, הכחיש המשיב רכישות במפעל הפיס, הכחיש שיצא מביתו בשניים מבין התאריכים בהן התבצעו העבירות המופיעות בכתב האישום, טען שאת הסחורה שמצאה המשטרה בביתו קנה מעבריינים מוכרים בבית שמש, טענתו נבדקה והתגלה, שמשטרת בית שמש אמנם ערכה חיפוש בביתו, אך החזירה לו את כל אותם פריטים שלא היו קשורים לאותם עבריינים, וקשורים לרכישות נשוא תיק זה. מכלול הראיות משמש תשתית, לכאורה, טובה, ומקים סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. הסניגוריה לא עשתה מאמץ כלשהו לאתר פגמים וליקויים בראיות אלה, למעט הסתייגותה לגבי זיהוי הנאשם בכל הנוגע לאישומים 3 - 7, כאשר גם מתוכם מודה היא בזיהוי וודאי בשני מקרים. 6. גם לפי חוק המעצרים, כפי שתוקן, יש בעבירות רכוש מן הסוג המיוחס למשיב, בנסיבות ובהיקף בהן בוצעו, כדי להצביע על היותו מסוכן לציבור. נוכח שיטת ביצוע העבירות, ריבוי העבירות ונסיבות ביצוען, העובדה שהמשיב ביצע את העבירות מיד עם שחרורו ממאסר בגין עבירות דומות, כשהוא אסיר ברשיון, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, אי ההרתעה מלהמשיך בדרכו, כל אלה מעידים על כך, שמדובר באדם חסר מעצורים, שאינו נרתע מלפגוע גם באנשים הקרובים לו, אדם המסוכן לציבור וליחידיו. על כן, יש יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את בטחון הציבור, ועל כן קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. המשיב לא סתר את החזקה ששחרורו יסכן את בטחון הציבור, ולא הוכיח אחרת. 7. הסניגוריה עתרה, כאמור, להזמנת תסקיר מעצר ולחוות דעת פסיכיאטרית, כפי שציינתי לעיל, ובהסתמך על האמור בתסקיר המעצר, הציעה חלופת מעצר במסגרת ישיבת "אנשי מידות" ברח' חפץ חיים 29 בירושלים, שם יוכל המשיב להשתלב בתכנית הלימודים בתנאי פנימיה, תוך כדי השגחה מתמדת של הרב משה הופמן, ראש עמותת "מעמקים", המסייעת לאסירים ועצורים תוך שילובם בלימודי דת. הסניגור המלומד טען, כי ענינו של המשיב הוא "קלאסי לחלופה" [עמ' 12]. תנאי המעצר גורמים למשיב להיות במצב נפשי קשה, וגם בחוות הדעת הפסיכיאטרית יש רמזים לאיומים ומחשבות אובדניות. ברור, לדבריו, שלמשיב יש בעיה נפשית קשה והוא זקוק לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, אשר לא ניתן לתיתו במסגרת שב"ס, בנוסף לקשיי התקציב של הסניגוריה הציבורית לאפשר טיפול כזה באמצעות בעל מקצוע מתאים. הסניגור סומך טיעוניו על תכליתו של חוק המעצרים החדש, לפיו בית המשפט יעדיף חלופת מעצר בכל מקרה בו ניתן להשיג את תכלית המעצר. שירות המבחן התרשם שהמשיב שרוי במעצר במצב נפשי קשה. להערכת קצין המבחן, זקוק המשיב לאבחון, ויתכן אף לטיפול פסיכיאטרי. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים במסגרת חלופת המעצר שהוצעה ע"י הסניגוריה, כפוף לכך שממצאי הבדיקה הפסיכיאטרית יקבעו, כי המשיב מסוגל לשלוט בהתנהגותו. בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט נקבע, כי אין עדות לסימנים של מחלת נפש כלשהי, לא כיום ולא במהלך חייו, המשיב לא נמצא בפסיכוזה בזמן הבדיקה, ולא עלה חשד למצב פסיכוטי בזמן מעשיו הנוגעים לכתב האישום. המשיב מבדיל בין טוב לרע, מסוגל לעקוב אחר תהליכי המשפט ויכול לעמוד לדין. יש לציין, כי בחוות הדעת צויין, בין השאר, שהמשיב "מדבר על מחשבות אובדניות, אך ללא שום תכנית לביצוע, וכמו כן, לא היו נסיונות אובדניים בעבר". פרקליטה המלומד של המבקשת התנגד לחלופת המעצר המוצעת, נוכח העובדה שחלופה זו איננה מאפשרת פיקוח מוחלט על המשיב, אין לתת אמון במשיב, אשר מעל באמון שנתנו לו המתלוננים, שעשו עמו חסד והסכימו לקחת אותו למחוז חפצו, והוא גמל להם בגניבה ובשימוש בכרטיסי האשראי שהיו בארנקים אותם גנב, העבירות המיוחסות למשיב הינן כאלה שניתן לבצע אותן בכל מקום ובכל מצב, ואפילו דרך הטלפון, ועם כל רצונו הטוב של הרב הופמן, לא ניתן יהיה למנוע מהמשיב לשוב ולבצע את העבירות. נסיון העבר עם המשיב מלמד על כך שאין עליו מורא, והוא חוזר לבצע את העבירות מהאנשים הקרובים לו ביותר, כולל מחבריו, והחשש מפניו הוא חשש רציני ומבוסס. זאת ועוד, העובדה שיתכן והמשיב זקוק לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, היא כשלעצמה אינה מהווה הצדקה ראויה לחלופת מעצר. טיפול כזה יכול לקבל המשיב במסגרת כתלי בית הכלא או בית המעצר. ראשית דבר אציין, כי החלופה שהוצעה אינה כזו שיש לדחותה על הסף כבלתי ראויה. השאלה היא, האם חלופה זו מתאימה למקרה הספציפי נשוא בקשה זו. שנית, כידוע, תנאי לחלופה הינו האמון שרוכש בית המשפט לנאשם, שיתמיד לקיים את תנאי החלופה, אשר לעתים קרובות מהוות הגבלה משמעותית או אפילו מוחלטת של חופש התנועה, להבדיל משלילתו המוחלטת בתנאי מעצר בבית כלא. אמון זה הוא פונקציה של מספר נתונים, כגון, חומרתו של החשש לסיכון שלום הציבור, טיבם של התנאים החלופיים, ונסיונות דומים עם הנאשם בעבר. בעניננו, המשיב בחור צעיר, בן 27, עבריין רצידיביסט, ש"התמחותו" התחזות לקצין, גניבת ארנקים, ושימוש בכרטיסי אשראי לא לו, הינו בעל עבר פלילי בעבירות דומות לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי. העבירות בוצעו על ידו בהיותו אסיר ברשיון, בסמוך לשחרורו ממאסר בגין עבירות דומות, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, לתקופה לא קטנה. העבירות בוצעו בשיטתיות, בתחכום, והוכח כי במעשיו, אין מורא הדין עליו. יש לציין במיוחד, כי לאחר שביצע את העבירות נשוא האישומים הראשון והשני, הוא נחקר אודות אישומים אלה במשטרה, הודה, שוחרר בערובה, ולא נרתע מלשוב פעמים רבות נוספות על אותם מעשים בדיוק, כמתואר באישומים 3 - 8. שיקלולם המצטבר של נתונים אלה מצביע על כך, שאין לתת אמון במשיב, ואין כל ערובה לכך, שלא יפר את האמון, במידה וינתן בו עתה. ההתרשמות הכללית מנסיון העבר עמו, היא, שהמשיב מועד לחזור על מעשים דומים, הוא בעל "אישיות לא בשלה ותלותית, עם קווים נרציסיטיים ואנטי סוציאליים ברורים". בנסיבות אלה, ספק אם שהייתו בישיבת "אנשי מידות" יחד עם אנשים רבים, אשר אף הם נושאים על גופם ארנקים, תוכל להבטיח הימנעותם של מעשים דומים. זאת ועוד, עבירות מהסוג המיוחס למשיב ניתן לבצע גם בעת השהייה בישיבה, ובהתחשב בדברי הרב הופמן לגבי האינטראקציה שתהיה למשיב עם האוכלוסיה בישיבה, לא ניתן לראות מהו האמצעי שיעצור בעדו של המשיב מלחזור על מעשים דומים בהיותו בישיבה. לדברי הרב הופמן, לא ניתן לפקח פיקוח צמוד, ולא ניתן לבודד את המשיב, ועל כן קשה לקבל את ההנחה, ששהותו של המשיב בתנאי מעצר בישיבת "אנשי מידות" תוכל להבטיח שהמעשים לא ישובו וישנו, קרי, לא ניתן להבטיח מפני הסיכון הנשקף מהמשיב. בטחון הציבור משמעותו גם בטחון ציבור השוהים בישיבת "אנשי מידות". לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי חלופת המעצר המוצעת אינה עשויה להבטיח מפני הסיכון הנשקף מהמשיב, ובטחון הציבור מחייב השארתו במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לא אוכל לסיים החלטתי זו בלי להתייחס להערה בחוות הדעת הפסיכיאטרית בדבר "המחשבות האובדניות" של המשיב, ומצבו הנפשי הקשה במעצר. נוכח דברים אלה, הגם שצויין במפורש בחוות הדעת הפסיכיאטרית, כי המשיב דיבר על "מחשבות אובדניות" ללא שום תכנית לביצוע, וללא נסיונות אובדניים בעבר (יש לזכור שהמשיב סיים לא מכבר תקופת מאסר ארוכה שעברה ב"שלום"), אני רואה לנכון להורות לשלטונות שב"ס להעביר את המשיב בדחיפות לבדיקה אצל הפסיכיאטר במרכז הרפואי של שב"ס, על מנת שינקטו וישקלו דרכי הטיפול והבטחת שלומו וחייו של המשיב. התחזותמעצר