קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על מסירת מידע לאויב: .1נגד העורר הוגש כתב-אישום, המיחס לו עברות של מסירת ידיעות לאויב לפי סעיף 111סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ומגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114לחוק הנ"ל (להלן - החוק), ובגדרו הורה בית המשפט המחוזי ביום 4.3.84על מעצרו עד לגמר ההליכים. העורר משיג לפניי על החלטה זו. .2ואלה הם ההליכים הרלוואנטיים, שנתקיימו בבית המשפט המחוזי: ביום 15.1.84נעצר העורר לצורכי חקירה. ביום 31.1.84הוגש נגדו כתבאישום, ובאותו תאריך הובא העורר לבית המשפט המחוזי לפני דן יחיד להארכת מעצרו. לפי בקשת סניגורו דאז של העורר נדחה הדיון ליום .6.2.84ביום 6.2.84נתברר, שהעורר שחרר את סניגורו, ובית המשפט דחה את הדיון ליום 20.2.84ומינה לו סניגור. הסניגור החדש ביקש דחייה כדי ללמוד את חומר הראיות, והדיון נדחה ל-4.3.84; באותו תאריך (4.3.84) ביקש הסניגור בהסכמת התביעה לצוות, שהעורר ייבדק בדיקה פסיכיאטרית לפי סעיף 6(ד) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו-1955, ובית המשפט, שוב בהרכב של דן יחיד, נעתר לבקשה, ועם זאת הורה על מעצרו עד לגמר ההליכים. ביום 3.4.84הובא העורר לפני הרכב וכפר בעובדות המיוחסות לו. עקב חילופי הסניגורים טרם נתקיים משפטו של העורר עד כה, אך גב' סוכר, שטענה לפניי למדינה, הודיעה לי, שקיימים תאריכים זמינים למשפט כבר בחודש הזה, וניתן להתחיל ולסיים את המשפט תוך זמן קצר. עקב החלפתם של הסניגורים הוגש הערר הנוכחי באיחור רב, וההליכים השתהו זמן נוסף עקב הצורך למנות לעורר פרקליט לצורך ההופעה בערר, וזה נידרש אף הוא לזמן כדי ללמוד את החומר הרלוואנטי. .3שלוש הן הטענות, שעורר לפניי מר מור-יוסף, פרקליטו המלומד של העורר: ראשית, שמשפטו של העורר התחיל לאחר שכבר חלפו שישים ימים לאחר הגשת כתב האישום, ולכן מן הדין היה לשחררו, כמצוות סעיף 52לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ג- 1982[להלן - חוק סדר הדין]; שנית, שחומר הראיות שבידי התביעה אינו מצדיק מעצר בגדר סעיף 111סיפא לחוק, הקובע עונש מירבי של מאסר עולם, ולפיכך נתון לבית המשפט שיקולדעת אם לעצור את העורר אם לאו עד לגמר ההליכים, ואין הוראותיו של סעיף 34לחוק סדר הדין חלות; ושלישית, שנוכח נסיבות העבירות המיוחסות לעורר וטעמים אישיים הכרוכים במצב בריאותו ובייחוד מצב בריאות אמו, מן הדין הוא לשחררו בערובה. .4כאמור, אין חולקין על כך, שכתב האישום הוגש נגד העורר ביום 31.1.84, והקראת כתב האישום נתקיימה רק ביום .3.4.84אם אמנם יש לראות בהקראת כתב האישום תחילת המשפט לעניין סעיף 52לחוק סדר הדין, כפי שהדבר משתמע, לכאורה, מסעיף 143לחוק סדר הדין (והשווה: ע"פ 176/74[1]), אחד היה דינו של העורר להשתחרר ממעצרו ימים ספורים לפני יום ההקראה. העורר היה בוודאי מיטיב לעשות בנסיבות אלה, לו היה פונה לבית המשפט המחוזי, שהוא הפורום הטבעי לעניין זה, בבקשה להורות על שחרורו; אך הדבר לא נעשה, והפרקליטים המלומדים טענו לפניי, זה בכה וזה בכה, לעניין תקפות המעצר; לפיכך אתייחס אף אני לשאלה זו. גב' סוכר טענה לפניי, שחרף הוראותיו של סעיף 143לחוק סדר הדין לא פקע תוקף צו המעצר לאחר שחלפו שישים יום מיום הגשת כתב האישום, גם משום שהדחייה בהקראת כתב האישום נגרמה בשל בקשות דחייה, שהוגשו עלידי העורר, והוא אינו יכול להישמע בטענה שהיה איחור בהקראה, וגם משום שמשפטו של העורר התחיל ביום 4.3.84עם מתן ההחלטה שהעורר ייבדק בדיקה פסיכיאטרית, והמועד האמור הוא בתוך תקופת שישים הימים הרלוואנטיים. נראה לי שיש לדחות טענות אלה. .5מטרתו של סעיף 52לחוק סדר הדין היא להבטיח, שמשפטו של נאשם יתחיל להתברר תוך שישים ימים מיום הגשת כתב האישום; הוראתו של הסעיף האמור היא מנדטורית, ושום התנהגות או השתק מצדו של הנאשם אינם יכולים לעמוד נוכח הוראותיו המפורשות; גרמו בקשותיו של הנאשם לדחיית הקראת כתב האישום, מוסמך שופט בית המשפט העליון לצוות על הארכת המצר לפי סעיף 54, ויש להניח, שבנסיבות כאלה לא יהיה קושי לקבל צו הארכה בגדר הסעיף האמור. לפי השקפתי בחר המחוקק להשאיר את עניין הארכת תקופת המעצר בידי שופט של בית המשפט העליון, על-מנת שהוא - ולא אחר יוכל לפקח בנסיבות האמורות על הליכי המעצר ולקבוע, אם בנסיבות מקרה קונקרטי היה צידוק לאיחור בהתחלת משפטו של הנאשם. השאלה, אם המעצר תקף הינהו אם לאו, אינה יכולה איפוא להיחתך על-ידי בחינת התנהגותו של העורר או התנהגותה של התביעה. .6גב' סוכר ביקשה, כזכור, גם לשכנעני, שיש לראות את המשפט כמתחיל עם מתן ההחלטה על בדיקתו של העורר בדיקה פסיכיאטרית. היא מצאה תימוכין לטענתה בשתי החלטות, שניתנו בבתי המשפט המחוזיים: ת"פ (ב"ש) 336/66 [4] וב"ש (ב"ש) 418/79 [5]. ההחלטה הראשונה מתיחסת למקרה, הדומה לכאורה למקרה שלפנינו, והוחלט בו, שיש לראות בצו, שניתן לפי סעיף 6(ד) לחוק לטיפול בחולי נפש, התחלת משפטו של הנאשם. לצורך הערר שלפניי אין לי צורך להחליט, אם ההלכות האמורות של בתי המשפט המחוזיים בדין יסודן אם לאו, משום שגם אם בדין יסודן, ברור בעיניי, שהצו, המהווה, לפי הטענה, את תחילת המשפט, ושניתן לפני ההקראה, צריך היה להינתן על-ידי ההרכב המוסמך לברר את משפטו של הנאשם. בת"פ (ב"ש) 336/66[4] הנ"ל היה מדובר בעבירות, שדינן להתברר לפני דן יחיד, ולכן לא הייתה מניעה - מבחינת השקפתו של השופט שנתן את ההחלטה - לראות את הצו לבדיקת מצבו הנפשי של הנאשם משום תחילת משפט; להבדיל מהמיקרה ההוא, הרי במקרה שלפנינו דינו של המשפט להתברר לפני הרכב של שלושה, ואכן, הקראת כתב האישום לעורר נעשתה, כזכור, לפני הרכב כזה. בנסיבות אלה איני יכול לראות בצו הבדיקה מיום 4.3.84, שניתן על-ידי שופט יחיד, משום תחילת משפטו של העורר. .7לחלופין, עתרה לפניי גב' סוכר לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 54לחוק סדר הדין ולהורות על מעצרו מחדש של העורר לתקופה של שלושה חודשים, על יסוד בקשה בכתב שהוגשה על-ידיה. נראה לי שעקרונית הבקשה למעצר מחדש היא מוצדקת, ולא שמעתי מפי פרקליט העורר כל טעם של ממש, המהווה עילה להתנגד לה. הלכה פסוקה היא, שאם התחיל המשפט לאחר שכבר עברו 60יום מיום הגשת כתב האישום, קמה מחדש סמכותו של בית המשפט לעצור את הנאשם עד לגמר ההליכים: ב"ש 217/66; לפיכך אין מניעה, שהתביעה תעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה למעצרו מחדש של העורר; לא ראיתי עילה לכך, שאני אדון בבקשת המעצר כאילו נדון העניין בבית המשפט המחוזי בערכאה ראשונה, אך מצאתי צידוק, נוכח חומרת העבירה ונסיבות העניין, לנהוג כפי שנהג הנשיא אגרנט, בב"ש 242/66 [3] ולהורות על מעצרו של העורר לתקופה מוגבלת כדי לאפשר למדינה לפנות1לבית המשפט המחוזי בבקשה למעצר. בנסיבות אלה לא ראיתי מקום לדון בשאר טענותיו של העורר, שדינן להתברר בגדר הבקשה החדשה, שתוגש על ידי המדינה. התוצאה היא, שאני מורה על מעצרו מחדש של העורר לתקופה של 15יום מהיום, וזאת כדי לאפשר למדינה לפנות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה חדשה למעצרו של העורר עד לגמר ההליכים. מעצרמשפט פלילימגע עם סוכן חוץ / ריגול