קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על ניצול מיני של קטינה: א. ברקע הבקשה למעצר עד תום ההליכים בתיק זה, עומד לכאורה סיפור של מערך יחסים מעוות שבנה המשיב - אדם בוגר כבן כשלושים ושתיים, נשוי ובעל משפחה, בינו לבין קטינה קרובת משפחתו, אשר עליה פרש חסותו בהיותה כבת ארבע עשרה, מתוך מטרה מוצהרת להושיט לה יד אבהית ועוזרת, כאשר בפועל הפכה בהמשך לשיפחת מין שלו. ברקע פרשה קשה זו, שלא הוכחשה בעיקריה על ידי המשיב עצמו בהודעותיו במשטרה, עמדה העובדה שאותה קטינה אשר חיה עם אימה, נותרה לפתע כמו תלויה על בלימה, כאשר אימה חלתה ואושפזה. המשיב שנכנס בשלב זה לתמונה, החל לסייע לילדה ולאחיה בעזרה כלכלית ובמתנות שהרעיף עליה; הכל לכאורה מתוך נדיבות ורוחב לב. 1למרבה האכזבה, לא חלף כפי הנראה זמן רב, עד שנדיבותו האבהית של האיש הפכה להיות, פרשה של ניצול מיני רצוף וממושך של הקטינה, שנתמשך אליבא דכתב האישום, על פני תקופה של כארבע שנים. שכן, כך מסתבר, נדיבותו של המשיב, שאכן העניק לקטינה רווחה כלכלית, לא היתה אלא שטר שפרעונו לצידו. והפרעון שנדרש, כך מסתבר, היה מילוי דרישותיו המיניות מן הילדה שלא ידעו גבול. לפי הודעתו של פקיד הקבלה בבית המלון "בת-ים", היה מגיע המשיב עם הילדה, פעם בחודש או חודשיים לבית המלון, ועולה עימה לחדר ששכר, בכניסה אחורית. הדבר החל לדבריו "לפני שלוש ארבע שנים" (הודעתו מיום 4.8.99 בעמ' 2); כך גם על פי דבריה של המתלוננת, וכך גם על פי הודעותיו שלו עצמו. מזעזע במיוחד בענין זה, תיאורה של המתלוננת בספרה לחוקר על הפעם הראשונה בה נבעלה על ידי "מיטיבה", וזאת, בהיותה כדבריה "באמצע כיתה ט'" (עמ' 3,2 להודעתה מיום 4.8.99). כאשר הגיעה הילדה לגיל שש עשרה, כך לטענת התביעה שלא הוכחשה, ערך לה המשיב מעין טקס קידושין, ענד טבעת על אצבעה והודיעה כי מכאן ואילך הריהי נחשבת כאשתו לכל דבר וענין. ב. המשטרה הוכנסה לפרשה עכורה זו על ידי המתלוננת רק בחודשים האחרונים, לאחר שהחליטה לשים לה קץ, בעידודו של החבר שהכירה לאחרונה ובעידודו של דודה, אך נתקלה בהתנגדותו הנחרצת של המשיב שהכריז מלחמה עליה ועל חברה. על פי דבריה של המתלוננת במשטרה, החליטה להגיש תלונתה בעקבות ארוע אלים אחרון שהתרחש בינה לבין המשיב, כאשר נעתרה לתחנוניו והסכימה לפוגשו לצורך שיחה, ביום 27.7.99, באותו בית מלון שם נהג לשהות עימה בהיותה ילדה. בפגישתם זו, כך טענה, הודיעה המשיב כי יתאבד ויגרום לה גם לעשות כן, אם תמשיך להפנות לו עורף. המשיב הציג בפניה, כך סיפרה, סכין, אקדח, אזיקים ובקבוק עם תרופה בלתי מזוהה, שבהם התכוון לעשות שימוש, כפי שהבהיר לה, לצורך מימוש איומיו כנגדה באם תעזבהו. במהלכו של מפגש זה, ביצע בה לדבריה, מעשה סדום בניגוד לרצונה. בהמשך, לאחר ששבה לביתה, הודיע המשיב למתלוננת כי גורלה יהיה כגורלן של שתי נשים שחוסלו על ידי בעליהן לאחרונה; בלשונו "את תהיי השלישית בתור". איום זה לא הוכחש על ידי המשיב, שטען כי עשה כן על מנת למנוע עזיבתה. ג. בחקירתו במשטרה הודה המשיב כאמור בעיקרי הדברים שהובאו עד כאן, אף כי ראה להסבירם באור שונה לחלוטין מזה שבו הוצגו על ידי המתלוננת. המוטו שסביבו נסבה גירסתו היה, של הסכמה הדדית בינו לבין המתלוננת, שבמסגרתה עשו שניהם מה שעשו, מתום הדדיות מלאה. לטענת בא כוחו, שחיפש כל דרך לריכוכה של התמונה הקשה, יש להתבונן בסיפור כאילו הורכב משני פרקים. הפרק הראשון, המתיחס לשנתיים הראשונות של הקשר בין המשיב לילדה, שהיה פרק של חסד ושל דאגה אבהית אמיתית שלא נכרכה ביחסי מין כלל, להוציא מה שכונה בפיו, "מזמוזים"; והפרק השני, שבו נתקיימה מערכת יחסי מין רצופה בין השניים, ואולם זאת, מתוך רצון משותף של שניהם. אשר לארוע האחרון, אף זה לא היה לגירסתו אלא מפגש רצוני של השניים, וכל שנעשה במהלכו נעשה בהסכמה מלאה. לשאלה, מדוע אם כן פנתה המתלוננת למשטרה, הסביר לי בא כוחו של המשיב, כי עשתה כן מתוך שמצאה עצמה לכודה בתוך סבך יחסיה עם הנאשם שבהם מאד רצתה, מצד אחד, ובמערך יחסיה החדש עם חברה, מצד שני. בפועל, כך לשיטתו, המציאה את סיפור האונס על מנת להעמיד רקע לקשריה המיניים עם המשיב, שאותם היה עליה להסביר מעתה לחברה. ד. אודה, הסבר אחרון זה לא עלה בידי להבינו כלל, וההסברים האחרים לגבי פרשת היחסים המעוותת, כולה, נראו בעיני מופרכים על פניהם. לא רק העיון בהודעותיה של המתלוננת במשטרה, מפריך בעיני כל אפשרות של הדדיות בין השניים, אלא שהדברים עלו בהכרח גם מהודעתיו של המשיב עצמו, כמו גם מן העדויות האחרות בתיק, בהן בעיקר הודעת חברה של המתלוננת. בהודעתו מיום 1.8.99, טען המשיב תחילה כי יחסי מין מלאים קיים עימה רק החל מגיל שבע עשרה; ואולם, כאשר נלחץ בשאלות החוקר, הסכים שאם המתלוננת טוענת שהדבר החל כבר בגיל שלוש עשרה וחצי "אז שיהיה כך". משנשאל בהמשך אם הוא מודה כי קיים עימה יחסי מין כבר בהיותה בת שלוש עשרה וחצי, השיב: ננ "יכול להיות שכן" (עמ' 2 להודעה). בהמשך חזר בו שוב מדבריו, והבהיר שהתכוון רק ל"התמזמזות" כלשונו. בין כך ובין כך, לא הייתי מיחסת בשלב דיוני זה, משמעות מהותית לנושא ההסכמה, במיוחד לא כאשר עסקינן בקטינה בת ארבע עשרה חמש עשרה או שש עשרה, שהיתה תלויה באיש מבוגר זה, נפשית וכלכלית. אשר לארוע האלים האחרון, גם כאן לא נראו בעיני נסיונותיו של ב"כ המשיב להעמיד את המפגש בבית המלון, על בסיס של הסכמה ורצון משותפים; עוד פחות מכך טענתו שהיא זו שפיתתה אותו למעשה. ההסבר, לפיו הביא עימו למפגש זה את אקדח הצעצוע שלו ואת יתר האביזרים שבהחזקתם הודה, שלא על מנת לעשות בהם שימוש כלל, נראה מופרך בעיני. אף יותר מכך, נראה מגוחך ומדאיג בעיני הסברו, כי איים רק "בצחוק" על המתלוננת שתהיה השלישית לרצח. והרי, הוא זה שהסביר: בב "הראיתי לה מכתב התאבדות שכתבתי כאילו להרתיע אותה מזה שהיא תיפרד ממני. אז, אמרתי לה אם את רוצה להיפרד ממני אז בואי נתאבד כאילו ביחד" (הודעתו מיום 1.8.99 עמ' 2). די לי באלה, כמו גם בהסברו לפיו התכוון "רק" לאיים על הנערה בעזרת הסכין והאקדח שלא תעזבהו, כדי שסיפורה כפי שהובא בהודעותיה, יוצב לדעתי בבסיס התשתית הראייתית הלכאורית הצריכה להחלטת המעצר, ועל מנת שתקום על בסיסו גם עילת המעצר הנגזרת מן הדאגה שמעוררים דבריו של האיש עצמו במשטרה, לשלומה של זו, ולשלום סביבתה. ה. בבש"פ 5612/98, דיאב איברהים נ' מדינת ישראל (תקדין עליון, כרך 98 (3) 1998) אומר השופט חשין בדונו בפן הכוחני המאפיין, ככלל, מעשים של אינוס: וו "...דעתי היא - ואני מבקש לקבוע זאת כדבר הלכה כי אינוסו של אדם, כל אינוס באשר אינוס הוא, הינו מעשה הנעשה "באכזריות" כהוראת החוק. חדירה בכוח לגופו של אדם - וכל אינוס הוא חדירה בכוח לגופו של אדם - הינו מעשה משפיל הכרוך באכזריות. אמנם כן, יש מעשי אונס "קשים מאד" ויש מעשי אונס "קשים" - מעשי אונס שאינם "קשים מאד" ואינם "קשים" לא ידענו מה הם - אך במקרה מתאים יוכל נאשם לטעון כי בנסיבותיו המיוחדות , ועל-אף קיומה של חזקת סיכון הקמה לחובתו, בכל-זאת אין הוא מסוכן כדי מעצר עד תום ההליכים. ואולם הנטל יהא על הנאשם לחלץ עצמו מאחיזתה של חזקת-הסיכון, ובמקרים חריגים ביותר אפשר אף יעלה בידו לייסד את גירסתו" (הדגשה לא במקור). בעניננו, לא הייתי אומרת שבטיעוניו בפני, עלה בידי בא כוחו של המשיב לחלצו מאחיזתה של חזקת המסוכנות, שנגזרה כאמור, אף מגירסתו שלו לפרשה. במיוחד כך, כאשר לא רק באישומים שעניינם עבירות מין המלוות באלימות עניננו כאן, אלא, גם ובנוסף בעבירת איומים קשים, שהשתלבה באלה, אף לפי המשיב עצמו. חלופת מעצר לא תוכל איפוא להישקל כלל בנסיבות האמורות, כאשר ברקע עומדים איומיו של המשיב על חייה של המתלוננת, שהושמעו כנגדה ישירות, כמו גם על שלומו של ידידה. אני מקבלת לפיכך בקשתו של ב"כ המדינה, ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בתיק זה. מעצרמשפט פליליקטיניםעבירות מין