קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לשימוש במפרץ חניה: עתירה זו מכוונת כנגד מע"צ משטרת ישראל והמפקחת על התעבורה במחוזות תל-אביבי והמרכז המונעות על ידי פעולות אכיפה את השימוש במפרץ החניה המוביל למשתלה אותה מנהל העותר. על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת ואשר פורטו בהחלטתי מיום 23.5.04, העותר מנהל משנת 1994 לצד כביש 443 משתלה שעליה עיקר פרנסתו. בשנת 1996, במסגרת תוכנית להרחבת רשת הכבישים בחבל מודיעין, הוחל בהרחבתו של כביש 443. התוכנית כללה בין היתר הקמת גדר ביטחון המונעת ירידה מהכביש וחוסמת את הכניסה למשתלה. בשנת 1997 נענתה מע"צ לבקשת העותר למצוא פתרון שיאפשר לו להפעיל המשתלה והכשירה מפרץ סלול בצד הכביש וכן הותירה שני פתחים בגדר המאפשרים כניסת כלי רכב למפרץ. בשל התרחבות הפעילות בשטח המשתלה כתוצאה מהפעלתו של מזנון במקום החלה משטרת ישראל נוקטת בפעולות שנועדו למנוע עצירתם של כלי רכב באזור המפרץ. במסגרת אותה פעילות הציבו עובדי מע"צ בשנת 2002, בהוראת משטרת ישראל, תמרורים האוסרים עצירת כלי רכב וחניה באזור המפרץ והוגשו דוחות נגד לקוחותיהם של העותר ומר רוזנברג. בעקבות פעילות זו הוגשה העתירה שבפני. במהלך הדיון בעתירה סגר מר רוזנברג את המזנון ונראה היה, לכאורה, שעם צמצום נפח הפעילות תוסר גם התנגדות המשטרה לשימוש במפרץ החניה; על כן הוריתי, בהחלטתי מיום 23.5.04, על הגשתה של חוות דעת משלימה מטעם משטרת ישראל. בחוות הדעת שהוכנה על ידי רפ"ק יוסי קורן באשר לסיכון התעבורתי הנובע מהמשתלה, ציין קצין המשטרה כי למרות העובדה שכמותם של כלי הרכב שעצרו במקום פחתה, אין בעובדה זו כדי לבטל את קיומו של הסיכון הבטיחותי הנובע מעצירה במפרץ כשלעצמה. על פי האמור בחוות הדעת, האטת כלי רכב לצורך כניסה למפרץ, מבלי שקיים במקום נתיב האטה, ויציאת כלי הרכב מן המפרץ, מבלי שקיים במקום נתיב האצה מהווים כשלעצמם סיכון בטיחותי לשלום המשתמשים בדרך. סיכון זה גבוה לנוכח מיקום המפרץ, בסמוך ליציאה מצומת מרומזר, ובהתחשב בנפח התנועה בכביש 443, המהווה כביש בין עירוני המשמש ציר תנועה חשוב. עוד נאמר בחוות הדעת שההשתלבות משול הדרך בשעות העומס יוצרת מצבי סיכון גבוהים במיוחד, בשל העובדה שלעתים נאלצים הנוסעים בכביש לבלום או לסטות בחדות לנתיב הסמוך כדי למנוע תאונה בין רכבם לכלי הרכב המשתלבים בכביש ביציאה ממפרץ החניה. חוות דעת זו מעוררת שאלות ותהיות באשר להתנהלות מע"צ בהליך סלילתו של מפרץ החניה בשנת 1997. שהרי היה על מהנדסי מע"צ לדעת כי מפרץ החניה במתכונתו הנוכחית אינו עונה על דרישת הבטיחות בכבישים בינעירוניים; ומשכך היה עליה למצוא פיתרון הולם יותר לבעיית הגישה למשתלה או לחילופין להמנע מלספק פתרון חלקי. אלא שנראה כי מע"צ העדיפה "שקט תעשייתי" במהלך סלילת הכביש ויצרה כלפי העותר מצג לפיו לקוחות המשתלה יוכלו להמשיך להגיע לעסקו מכביש 443 למרות שהיה על מקבלי ההחלטות לדעת שהפתרון שהוצע אינו עומד בדרישות הבטיחות. אולם למרות התנהלות מעוררת התהיות של מע"צ, אין בחריגה זו הצדקה למניעת אכיפת החוק על ידי מי שממונה על אכיפתם של חוקי התנועה, בהתייחס לבטיחות המשתמשים בדרך. בבר"ם 3186/00 מדינת ישראל נ' שולמית עין דור נפסק לא מכבר ע"י כב' השופטת ד' ביניש כי על בית המשפט לעניינים מנהליים להקפיד על כללי הביקורת השיפוטית על מעשי המינהל כפי שנקבעו בפסיקה. "בית המשפט המנהלי בהליך המתקיים בפניו יבחן את החלטת הרשות על פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המנהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו... כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר כל עוד בהחלטה שרשות מנהלית סבירה יכולה היתה לקבל, לא יתערב בית המשפט בהחלטה... כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המנהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים... מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית המשפט מומחה, ובוודאי שלא ימנה מומחה תחתיו, במטרה להכריע לגופה של מחלוקת מקצועית." ולאחר שלנוכח השאלות שהתעוררו, באשר לסיכון שבשימוש במפרץ החניה, החזרתי את חוות הדעת לבדיקה חוזרת של מומחי הבטיחות ונתקבלה חוות הדעת המשלימה, לא נותר לי אלא לבחון את סבירותה של חוות הדעת על פי ההנחיות שהותוו על ידי בית המשפט העליון. למרות ההסתייגויות שציינתי לעיל, לא מצאתי כי חוות הדעת לוקה בחוסר סבירות קיצוני ואיני יכולה לשלול את קביעות מומחה הבטיחות באשר לנתוני ההשתלבות ממפרץ החניה בכביש ועל כן אין מנוס אלא לדחות העתירה למרות התוצאה הקשה מבחינתו של העותר. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.חניה