קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מתנה באמצעות חשבון בנק משותף: פסק דין זה עוסק בסוגיות הקניית מתנה באמצעות חשבון בנק משותף. .1ביום 5.2.93, נפטרה בירושלים המנוחה הילדגרד ליון ז"ל (להלן "המנוחה"), בהיותה בת 94שנים. למנוחה היו שני בנים, בן אחד, ריצ'רד, הגר בארה"ב זה שנים רבות. לבן ריצ'רד שני ילדים רנדולף ואנדרו הם התובעים 2ו- .3הבן השני, יעקב ז"ל, השתקע בגבעת ברנר ונולדו לו שלושה ילדים: ראובן, ורד ואהוד הם הנתבעים - .13הבן יעקב ז"ל נפטר לפני מות המנוחה, בנובמבר .1990הנתבעת 4היא אלמנתו. .2התובעת 1, ריטה אלון, היא מנהלת עזבונה של המנוחה על פי צו קיום צוואה מיום .1.4.93לפי הצוואה הנ"ל שנערכה ביום 16.1.92התובעים 2ו- 3והנתבעים 3-1, נכדיה של המנוחה, הם הזכאים בחלקים שווים לכל כספי הירושה של המנוחה. .3השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא מה דינם של 3חשבונות שהתנהלו בבנק לאומי לישראל בע"מ ע"ש המנוחה וראובן, כאשר עד מועד פטירתו היה יעקב ז"ל שותף בחשבונות האלה. המדובר בחשבון עו"ש 57/57843; חשבון ני"ע 19/25189וחשבון מט"ח 33/9024 (להלן - החשבונות). התובעים טוענים כי הסכומים המצויים בחשבונות בסך של כ-000,700, 1ש"ח נכון ליום הגשת התביעה נכללים בנכסי העזבון. הנתבעים טוענים כי המנוחה הקנתה מתנה לאלתר בחשבונות אלה, עוד בשנת 1974לבנה יעקב ז"ל, כאשר הפכה אותו לשותף בחשבונות. צירופו של יעקב ז"ל לחשבונות נעשה על גבי טופס "מכתב לקוח לבנק" אשר נכתב בעברית ע"י מאן דהוא ונחתם על ידי המנוחה. במכתב זה כתבה המנוחה לבנק: "אבקש להפוך את חשבונותי הנ"ל למשותפים עם בני ליאון יעקב ת.ז. 1050211 רחובות, לרשות כ"א מאתנו לחוד ולוותר בחיים". לאחר מכן בשנת 1987, הוסף הנכד ראובן (יבד"לא) לשותף בחשבונות, כאשר צירופו נעשה על גבי טופס סטנדרטי של תנאי ניהול חשבונות מטבע חוץ עליו נכתב בכתב גם "הוספת ליאון ראובן - נכד". מרבית הכספים שהותירה אחריה המנוחה מצויים בחשבונות הנ"ל. בבנק נוסף בו היה למנוחה חשבון, בנק אמריקאי-ישראלי נמצאו רק כחמשת אלפים שקלים. .4כל טענותיהם של הצדדים הן בשאלת כוונתה של המנוחה עת שצרפה את בנה ואת נכדה לחשבון. לטענת התובעים לא היתה כל כוונה אלא להקל על המנוחה - שהיתה אישה מבוגרת, ולא דוברת עברית, בניהול ענייניה. לאור זאת, עפ"י התובעים לא היתה למנוחה כוונה להעניק מתנה לאלתר ליעקב או לראובן, אלא לכל היותר להעניק להם מתנה לאחר המוות. גרסת התובעים היא שהמנוחה היתה קשורה למשפחתה שבארץ יותר למשפחתה שבארה"ב בשל הסיוע שהעניקו לה בני המשפחה בארץ, ובעיקר יעקב, ובשל הניתוק מריצ'רד הבן שבארה"ב. זאת ועוד, כך על פי הנתבעים, המנוחה רצתה לעזור למשפחתה שבישראל, משום שידעה, שמצבם הכלכלי פחות טוב מזה של המשפחה שבארה"ב. .5עפ"י המצב המשפטי, כמוסכם גם על הצדדים, אין בעצם הפיכתו של חשבון פרטי לחשבון משותף כדי להעניק זכויות קנייניות בחשבון לשותף החדש אלא אם כן הוכחה כוונה מפורשת להעניק מתנה לאלתר. כוונה להעניק מתנה לאחר המוות לא מספקת משום שחוק הירושה שולל את תוקפה של מתנה כזו (ס' 8(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965). מצב משפטי זה בא לידי ביטוי בע.א. 679/76 סלי נ. עזבון קרל שפר, פד"י לב(2) עמ' 785בעמ' 792(להלן ענין סלי) ובעקבותיו ע.א. 268/81 ברעם נגד גרטי, פד"י לח(2) עמ' 45(להלן - ענין גרטי). טענת הנתבעים היא כי כוונת המנוחה ליתן מתנה לאלתר לבנה יעקב ז"ל ולנכדה ראובן יבד"לא הוכחה מכלל הנסיבות ולפיכך זכאי העזבון רק לשליש מהחשבון ולחילופין למחצית. בפסה"ד בעניין סלי אשר התווה את אפשרות הקניית מתנה באמצעות חשבון בנק משותף כאשר קיימות ראיות לרצון הנותן להקניית אותה מתנה אומר השופט ויתקון במפורש: "... הקושי הוא רק לגבי כמות ההוכחה הדרושה, לכן הייתי מציע לנהוג זהירות רבה, אין דבר קל מלפברק ראיות בעל-פה ולנשל יורשים חוקיים...". כך גם נאמר על ידי ראבילו בספרו "חוק המתנה" תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים והמכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סקר, ג. טדסקי עורך, תשל"ט, בעמ' 78). "גם לנו נראה שיש לקבוע כי ניתן להקנות זכויות... של חשבון משותף; אך לשם כך יש חשיבות מכרעת לעובדה שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר, כדי שנוכל לקבוע שהיה ברצונו לתת מתנה לאלתר ולא מתנה לאחר המוות". וראה גם במאמריו של ריקארדו בן אוריאל, "חשבון בנק משותף - הערכה ביקורתית" משפטים "י" בעמ' 447-446; "הקניה דרך חשבון בנק משותף", הפרקליט ל"ג עמ' .172ראה גם פסה"ד בעניין גרטי הנ"ל. .6הגעתי למסקנה, לאחר בחינת כל הראיות שהובאו בפני, כי הנתבעים לא הוכיחו במידת הראיה הדרושה במקרה דנן כי למנוחה היתה כוונה ליתן מתנה לאלתר לבנה ז"ל ולנכדה יבד"לא. הנטל מוטל על כתפי הטוען כי ניתנה לו מתנה לאלתר להוכיח זאת, והנתבעים לא שכנעוני כי זו היתה כוונת המנוחה. אמנה מספר עובדות נוספות שהובאו בפני ואשר יש בהן כדי להגיע לחקר רצונה של המנוחה. .7ביום 10.6.85ערכה המנוחה צוואה קודמת לצוואתה שקוימה. עפ"י הוראות צוואה זו בנה יעקב ז"ל אמור היה לרשת % 75מרכושה וכל אחד מהנכדים % .5במקרה מותו של בנה יעקב, הורתה המנוחה כי רכושה יתחלק בין כל נכדיה בחלקים שווים. במועד עריכת הצוואה הראשונה היו הבן יעקב ז"ל והנכד ראובן כבר שותפים לחשבונותיה בבנק לאומי שם היו מרבית כספיה של המנוחה. אם אכן היתה למנוחה כוונה ליתן מתנה לאלתר לבנה ז"ל בעת צירופו כשותף בחשבון, לא היה כל צורך בעריכת צוואה בה היא מקנה לו % 75מירושה. עם זאת, ברור מהצוואה כי כוונת המנוחה היתה לחלק את רכושה בין כל נכדיה בחלקים שווים אם בנה יעקב לא יהיה בחיים בעת פטירתה. דהיינו, המנוחה הביעה את רצונה שבנה יעקב ז"ל יהיה היורש העיקרי שלה. הדבר גם עולה בקנה אחד עם התבטאויותיה החמות בהתייחס לבנה יעקב ז"ל במכתבים שכתבה לנכדה רנדולף. ברור ממכתבים אלה כי לא היה לה יחס זהה לבנה ריצ'רד שגר בארה"ב, ואולם אין הדבר כך ביחסיה עם ילדיו של ריצ'רד, התובעים 2ו- 3כלפיהם הופגן יחס חם ואוהב. לאחר שהבן יעקב נפטר, בנובמבר 1990, דאגה המנוחה לערוך צוואה שניה, בינואר .92במועד זה בקשה המנוחה לחלק את כל ירושה בחלקים שווים בין חמשת נכדיה, ואכן כך עשתה. למעשה, נראה כי המנוחה רצתה להיות בטוחה שכל אחד מנכדיה יקבל חלק שווה בירושה, וכך הורתה בצוואתה. .8הוגשו כמוצגים מכתבים רבים של המנוחה (מוצג ת/3) שנכתבו לנכדה. ממכתבים אלה ניתן להסיק כי המנוחה בקשה להשאיר לעצמה את השליטה בכספיה שכן חששה שהיא תזדקק לטיפולים רפואיים ותרופות והיה עליה לממן את שהותה בבית האבות. הוספת יעקב ז"ל וראובן יבד"לא לחשבון, כך נראה לי, באה מטעמי נוחיות שכן המנוחה לא שלטה היטב בשפה העברית וטפסי הבנק ונוהליו היו זרים לה. אם כי ידעה לבצע תשלומים בעצמה, סביר שחששה כי עקב גילה עשוי להווצר מצב בו לא תוכל לתת הוראות לבנק או לבצע תשלומים, ומכאן הצרוף לחשבונות. אמנם הבן יעקב ז"ל עשה שמוש בזכותו בחשבון, קנה לעצמו טוסטוס, ציוד צילום וממן לעצמו ולאשתו חופשה בסקנדינביה, ואולם המנוחה ידעה על כל הוצאה כזו ודיוותה לנכדיה על כך שהיא שילמה עבור חופשתו של הבן יעקב ז"ל. נראה גם ממכתביה שהיא סברה שהיא המשלמת עבור הצרכים המיוחדים במשפחתו של יעקב. לא ניתן להסיק מהשמוש במועט שעשה יעקב ז"ל בחשבונות כי ראה אותם כקנינו, וברור לי שגם אם התשלומים נעשו על-ידו, הם נעשו בעיצה אחת ובהסכמה מפורשת של המנוחה, כאשר ברור כי הכסף הוא כספה של המנוחה. ראובן לא עשה כל שימוש בחשבון. סיבת הכנסתו כשותף לחשבון לא הובררה לגמרי, ואולם נראה לי כי יעקב ז"ל חלה והוספת ראובן לחשבון נעשתה לצורך נוחיות, כאשר המנוחה חששה כי לא תוכל לתפקד עוד, ויעקב בנה יהיה חולה. אכן ראובן העיד לפני כי במועד הוספתו כשותף לחשבון אמרה לו סבתו כי היא סומכת עליו שידע מה לעשות בכסף ושהיא רואה בו שותף מלא בחשבון וסומכת עליו שינהג ביושר ובתבונה כלפי אחיו, ואולם אין להסיק מסקנות מאמירה זו שהכוונה היתה להעניק לו מתנה לאלתר. עובדה היא שראובן לא סבר שיכול להשתמש בחשבון לצרכיו ולא עשה כן, כלל. .9נראה לי כי במקרה שלפני רצון המנוחה וכוונותיה הובעו בכתובים. הן בצוואות שנעשו המעידות על רצונה לחלק את כל נכסיה בין כל הנכדים והן במכתבים המעידים על יחס חם והתענינות אמיתית בכל נכדיה. ניתן ללמוד גם על רצונה שלא לחלק את רכושה טרם פטירתה כדי להשתמש בכספים שבידה לצרכיה הרפואיות והסעודיים. רצונה של המנוחה היה לחלק את רכושה לאחר מותה ולא בעודה בחיים, אם כי לאור העובדה שהיו בידה אמצעים, נתנה מתנות לבני משפחתה. אשר על כן אני קובעת כי המנוחה לא נתנה מתנה לאלתר לבנה ז"ל ולנכדה יבד"לא. .10ב"כ הנתבעים סובר כי במקרה דנן יש לתת משקל גם לעובדה שהמדובר בעזבונו של יעקב ז"ל ואם לא תוכר המתנה שניתנה לו לאלתר, יקופח עזבונו. נראה לי כי אין בתוצאה אליה הגעתי משום קפוח עזבונו של יעקב ז"ל. עובדה היא כי יורשיו של יעקב המנוח לא סברו שעם מותו מגיעה להם זכות כל שהיא בחשבונה של המנוחה שאותה עת היתה בחיים ולא פנו בבקשה לצו ירושה, וכמובן שלא פנו למנוחה בדרישה כי חלקו של המנוח בחשבונות יועבר לרשותם. סבורני כי הנתבעים ידעו היטב שלא היה בכוונת המנוחה להעניק ליעקב ז"ל מתנה לאלתר, ולכן לא פנו בדרישה למנוחה כי תעביר להם את חלקו של יעקב ז"ל בחשבונות. .11לאור האמור לעיל, אני מצהירה כי החשבונות הנ"ל בבנק לאומי לישראל בע"מ נכללים בעזבון המנוחה הילדה ליון ז"ל. התלבטתי בענין הוצאות המשפט. המנוחה הפכה את בנה יעקב ז"ל ונכדה ראובן יבד"לא לשותפים בחשבונותיה ויתכן שפעולה זו נתנה מקום למסקנתם כי חלק מהכספים שייכים לנתבעים. נראה לי כי חרף העובדה שפסקתי נגד טענות הנתבעים, לא אחייב בהוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. הוצאות מנהלת העזבון מבחינת שכ"ט עורך דינה ינוכו מכלל העזבון לפני חלוקתו.חשבון בנקבנקמתנה