אחת מרצועות המנוע הישנות, שהותקנו מחדש במוסך בבני ברק, נקרעה. היא חדרה דרך שבר במכסה של רצועת הטיימינג והסיטה את זו ממקומה. התוצאה הייתה כי רצועת הטיימינג לא פעלה, ונזק בלתי הפיך נגרם למנוע כולו קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין נזק בלתי הפיך למנוע: 1. התובע שמע רעש מן המנוע שבמכוניתו, והביאה לבדיקה במוסך שבבעלות הנתבע בבני ברק. הנתבע לא היה במוסך באותה העת, ועובד מטעמו ניגש לבדוק את המכונית. אין חולק, כי העובד איבחן כי רצועות המנוע יבשות. לטענת התובע, הוצע לו לבחור בין שימון הרצועות והמיסב שלהן, לבין החלפתן, והוא ביקש להחליף. לאחר שהותקנו הרצועות החדשות הונע הרכב, אלא שהרעש לא נעלם. או-אז נאמר לתובע כי המנוע דורש בדיקה מעמיקה יותר. בעקבות הבדיקה, והרצועות החדשות עדיין במקומן, אובחנה בעיה ברצועת הטיימינג ובמיסב שלה. עובד המוסך הציע להחליפם והתובע, לאחר שנועץ בחמו - בעצמו מנהל רכש של מוסך - הסכים. עבור ההחלפה של רצועת הטיימינג והמיסב שילם התובע סך של 696 ש"ח. הוא נשאל בידי העובד מה הוא מבקש לעשות בענין רצועות המנוע, שכזכור הוחלפו אך התובע טרם חויב בעלותן. לגרסת התובע, לאחר שהניח כי הבעיה המקורית לא הייתה ברצועות המנוע אלא בטיימינג כפי שאובחן, הוא שאל את המוסכניק אם יש בעיה בהחזרתן של הרצועות הישנות למקומן, וכך תיחסך עלות החלפתן. לדבריו, השיב לו העובד כי "לא, למעט אותו יובש שציין בתחילה" (עמ' 2, ש' 21-20). התובע הטעים, כי העובד לא הסביר לו בשום שלב כי הרצועות הישנות פגומות או כי התקנתן מחדש תחת הרצועות החדשות עלולה לגרום נזק. "אמרתי לעובד", העיד התובע, [ש]אם הרצועות הישנות תקינות - אז תחזיר אותן למנוע" (עמ' 2, ש' 24) וכך אכן נעשה. עוד הטעים התובע, כי עובר לעזיבתו את המוסך הוא שב ושאל אם כל הדרוש תיקון תוקן, והתשובה הייתה חיובית. בעקבות כך יצא התובע במכוניתו את שערי המוסך ונסע. דא עקא, כי זמן לא רב לאחר מכן נשמע רעש עז מן המנוע, והוא חדל לפעול. הרכב הושבת, והובל בחזרה למוסך בידי התובע ושני עובדים של המוסך שנחלצו לעזרתו. הנתבע, בעל המוסך, שוב לא היה במוסך בעצמו, ואולם עובדיו, וכן התובע, עמדו עמו בקשר טלפוני ותיארו באוזניו את המקרה. לדברי התובע, איש לא ידע מה מקור הבעיה, השערות נזרקו לחלל האוויר, ולסופו של יום ומכיוון שהשעה הייתה מאוחרת, התבקש התובע להותיר את מכוניתו במוסך למשך הלילה ולשוב למחרת. בעל המוסך, וגם על כך אין חולק, הבטיח לתובע כי הענין ייפתר וכי השניים "יסתדרו ביניהם". בעקבות כל המתואר החלה מקננת תחושה חזקה בלב התובע כי המוסך אינו אמין וכי אין הוא מעונין להוסיף ולשהות בו. וכך, למחרת בבוקר, התייצב התובע במוסך והודיע על כוונתו להעבירו למוסך אחר. "בשלב זה", מספר התובע, "החלטתי לגרור את הרכב למוסך בטבריה כי ההורים של אשתי גרים שם ואביה כפי שציינתי הוא מנהל רכש בטבריה במוסך טויוטה ומכיר שם מוסכים. רציתי מוסך שבו אני יודע שאני בידיים טובות" (עמ' 3, ש' 11-10). המכונית נגררה לפיכך למוסך בטבריה, השייך למר X. שם אובחנה התקלה: אחת מרצועות המנוע הישנות, שכזכור הותקנו מחדש במוסך בבני ברק, נקרעה. היא חדרה דרך שבר במכסה של רצועת הטיימינג והסיטה את זו ממקומה. התוצאה הייתה כי רצועת הטיימינג לא פעלה, ונזק בלתי הפיך נגרם למנוע כולו. התובע העיד, כי נאמר לו במוסך X, ובהמשך מפי אנשי מקצוע שאת זהותם הוא לא פרט, כי השבר במכסה של רצועת הטיימינג היה שבר ישן, שאירע עוד קודם שהרכב הוכנס למוסכו של הנתבע, ועל עובדי הנתבע היה לאתרו בעת העיסוק בחלק זה של המנוע. הנזק בא על תיקונו בהחלפתו של המנוע ועבורה שילם התובע, כמוצג בקבלות שצירף לתביעתו, סך של 4,400 ש"ח - 2,500 ש"ח עבור חלקי המנוע ועוד 1,900 ש"ח בגין העבודה. על סכום זה, בתוספת 696 השקלים ששילם לנתבע עבור החלפתם של רצועת הטיימינג והמיסב, 500 ש"ח עלותו של יום עבודה שהפסיד בשל הצורך לגרור את המוסך לטבריה, 350 ש"ח שהוציא בנסיעות בתחבורה הציבורית לטבריה, ועוד 2,500 ש"ח בשל טרחה ועוגמת נפש - ובסך הכל 8,446 ש"ח - העמיד התובע את תביעתו. 2. הנתבע חלק כמעט על כל פרט מרכיבי התביעה, כמו גם על הגרסה שפרשֹ התובע בפני בית-המשפט. לדבריו, מן הרגע הראשון נאמר לתובע כי את רצועות המנוע הישנות יש להחליף ואין די בשימונן. לאחר שההחלפה לא פתרה את הבעיה, בוצע התיקון שכבר הוזכר לעיל, והרעש נעלם לחלוטין. אלא שאז התייעץ התובע עם חמו בטלפון והלה אמר לו - ענין שהתובע מכחישו מכל וכל - כי אם הרעש חלף לאחר שהוחלפו רצועת הטיימינג והמיסב, הרי שרצועות המנוע היו תקינות, ומוטב להשיבן למקומן ולחסוך בכך את עלותן - כ-216 שקלים. את מה שאירע, לגרסתו, מכאן, אביא בלשונו של הנתבע: "הפועל שלי אשרף התחנן אליו ואמר לו הרצועות לא טובות, אפילו רצה לתת לו את זה מתנה, התובע אמר 'זה לא עניינך. תחזיר לי את הישנות. הרעש הלך'. הוא אמר 'לא מעוניין, אין לי כסף'" (עמ' 4, ש' 28-27). "עד השלב שבו התובע יצא מן המוסך לאחר התיקון - אני לא הייתי מעורב", הוסיף הנתבע והעיד (שם, בש' 31). לפיכך, הסביר, את שאמר הוא ידע בעקבות תחקיר שקיים עם עובדי המוסך. הנתבע תלה את האשמה לנזק שנגרם בתובע ובהתעקשותו להחזיר על מקומן את רצועות המנוע הפגומות. אך לא זו אף זו. לבית-המשפט הוא הגיש תצהיר מאת המכונאי מר יעקב סבאג, בצירוף תעודות לענין מומחיותו המקצועית של אדם זה. בתצהיר נכתב, כי ברכב מן הדגם ומשנת הייצור שבו נהג התובע - סובארו גרנד לאונה משנת 1997 - "במקרה של רצועת טיימינג הנקרעת או מכסה סדוק של הטיימינג לא יכול להיגרם נזק למנוע המביא להשבתתו מכיוון שברכב מסוג זה קיימים שסתומים הידראוליים" (תצהיר מיום 13.4.11). גם על שיעור הנזק חלק הנתבע. תוך שימוש בשם בדוי - "אריק שירותי ניקיון" - הוא התקשר למרכז השירות שסיפק לתובע את המנוע החדש, והפלא ופלא - שם הוצע לו אותו מנוע בדיוק במחיר של 1,740 ש"ח (במקום 2,500 ש"ח עלותו לתובע). הצעת מחיר זו, למנוע גרנד לאונה 97, הגיש הנתבע לבית-המשפט. בהמשך, סיפר הנתבע, הוא ערך בירורים שונים באשר למוסך של X, והתברר לא כי אין כל מוסך בכתובת זו ובטלפון המצוין על גבי החשבונית שהציג התובע. תחת זאת, פנה הנתבע למוסך אחר בטבריה, מוסך צחי בע"מ, ושם נאמר לו כי עלות העבודה על החלפת מנוע לרכב זה היא 928 ש"ח בלבד (כל הסכומים כוללים מע"מ), ולא 1,900 ש"ח כטענת התובע. הצעת המחיר ממוסך צחי הוצגה בדיון גם היא. קיצורה של טענה: הנתבע סבור כי התובע הפך זבוב - רצועות מנוע בשווי 200 ש"ח - לפיל - החלפת מנוע שלם, ובתוך כך ביקש לנפח את הסכומים שהוציא מעל ומעבר לערכם האמתי של התיקונים בשוק הרכב. כל נזק שנגרם, באשמת התובע נגרם, ואין הנתבע אחראי לדבר. 3. עמדה זו לא אוכל לקבל. לאחר ששמעתי את הצדדים ועל יסודו של חומר הראיות שהוצג, אני מוצא את הנתבע אחראי לנזק, אם כי לא אוכל לפסוק לזכותו של התובע את כל הסכום שתבע, כמפורט להלן. אדם מן היישוב, המכניס את רכבו למוסך בשל תקלה, איננו אמור להתמצא בנבכי המנוע, בשמות חלקיו ובסוג הטיפול הנדרש בפתרון תקלות. בגין כל אלה משלם הוא ממון רב לבעל המוסך, שהוא הגורם המקצועי, בעל הידע והמומחיות, וגם בעל החובה להעמיד את הלקוח על מצב הדברים לאשורו ולפרושֹ בפניו חלופות, ככל שיש, לביצוע התיקון. בסופו של יום, בעל הרכב הוא שנדרש לבחור איזו חלופה, אם בכלל, תינקט. אין להניח לפתחו של בעל המוסך את האשמה לכך שבעל הרכב בחר בטיפול חסר, חלקי או זול יותר, ובלבד שהוא הועמד על משמעויותיה של בחירה זו ועל סכנה, ככל שטמונה בה, למצב הרכב או לבטיחות השימוש בו. במקרה דנן אך ברור היה, כי התובע איננו מתמצא במכוניות או במנועיהן. הוא בא למוסך בשל "רעש", ואת אבחון התקלה ותיקונה השאיר לאנשי המקצוע. הנזק העיקרי נגרם למכוניתו בשל שילוב של שני גורמים, שבשום שלב לא הייתה לו השליטה עליהם ואף לא הידע כיצד למונעם - קריעתה של רצועת מנוע בלויה, ושבר במכסה של רצועת הטיימינג. באשר לגורם הראשון - אמת, התובע הוא שבחר שלא להחליף לבסוף את הרצועות. ואולם, אינני מאמין לנתבע כי הוסברה לתובע מהותה של הותרת הרצועות הישנות. ראשית, כאמור, הנתבע לא שהה כלל במוסך, ולבית-המשפט הוא לא הזמין איש מעובדיו למסירת עדות. שנית, אין זה סביר בעיני כי אילו הוצע לתובע, כטענת הנתבע, להחליף את הרצועות "במתנה", היינו ללא חיוב, הוא היה מסרב לכך, בפרט לאור דמותו כפי שביקש הנתבע לציירה לאורכו של ההליך - כאדם קטנוני, השב ומתווכח על כסף ועושה כל שביכולתו על מנת לחסוך בתשלום. מכלול העובדות מתיישב יותר עם המסקנה, כי עבור החלפת הרצועות ביקש איש השירות במוסך תשלום נוסף - העולה, כפי שהעיד הנתבע עצמו, כדי קרוב לשליש ממחירו של התיקון שכבר בוצע - ומשבירר התובע את נחיצותה של הוצאה נוספת זו נאמר לו כי איננה חיונית. אם לקבל את גרסת הנתבע, כי עובדו עמד באותה עת על מצבן הגרוע של הרצועות, הרי שבשחרורו של הרכב בלא אזהרה ברורה ונוקבת בדבר הסיכון שבדבר יש משום התרשלות של המוסך בביצוע תפקידו. איש לא יטען, כי היה על המוסך לאסור על התובע לצאת את שעריו מבלי שהוחלפו הרצועות, ואולם היה עליו להעמיד את התובע על מהות הדברים, ודבר זה - כך אני קובע על יסודו של חומר הראיות - לא נעשה. באשר למכסה של רצועת הטיימינג, הרי שלא ניתן להסתפק בהעלאתה של טענה בעלמא, כפי שעשה התובע, כי השבר במכסה היה ישן ואירע עוד קודם לתקלה. ואולם, אין זה סביר בעיני כי צירוף מקרים אקראי הוא שהוביל לכך כי דקות ספורות לאחר סיום הטיפול במוסכו של הנתבע, ובגדרו הוסר מכסה זה והוחלפה הרצועה שתחתיו, חל בו לפתע שבר. הראיות הנסיבתיות מובילות, להשקפתי, לאחד משני תרחישים - או שהמכסה היה סדוק ובמוסך לא שמו לב לכך, או שהוא נשבר בעקבות התיקון שבוצע. כל אחד מתרחישים אלה מניח את האחריות לגורם זה של הנזק לפתחו של הנתבע. 4. באשר לשיעור הנזק. אומר תחילה, כי הנתבע לא הוכיח את טענתו כי סוגם של השסתומים במנוע מן הסוג המותקן ברכבו של התובע שולל אפשרות לתקלה אשר לה טען התובע. הנתבע לא הביא לעדות את המכונאי המומחה והלה לא נחקר על תצהירו. לאחר שהומצאה לו חוות הדעת שבידי הנתבע, הציג התובע חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו, ולפיה מן הספרות הטכנית אין מקום לספק כי השסתומים ברכב זה, מאותו מודל ומאותה שנת ייצור, אינם הידראוליים. על כך השיב הנתבע כי "אם המומחה מטעמו של התובע טוען שאין שם שסתומים הידראוליים - אז הוא איננו מבין בזה" (עמ' 5, ש' 19). בכל הכבוד, את טענת הגנתו זו היה על הנתבע להוכיח וכפי שכבר ציינתי, זאת הוא לא עשה. התובע הביא אסמכתאות מספקות לסכומים שהוציא בהחלפת המנוע. מנגד, הנתבע לא הוכיח כי הקבלות שהוצגו אינן משקפות מחיר אמתי. ייתכנו שינויים בהצעות המחיר שמציעים מוסכים, כתלות בזהותו של הגורם הניצע או במידה בה עומד הוא על המקח, והדברים ידועים. אינך יודע מה היו חילופי הדברים בין הנתבע לבין המציעים, שהובילו לקבלתה של כל אחת מהצעות המחיר, והנתבע אף לא הביא לעדות איש מן המציעים. לסופו של המאמץ הבלשי כמעט, שבגדרו הגיע הנתבע למסקנה כי מוסכו של X, שחשבונית מטעמו הציג התובע, איננו קיים כלל ועיקר, לא אוכל לרדת. ואם ממוסך אחר השיג הנתבע הצעת מחיר זולה יותר, מדבר הדבר בעד עצמו - זהו מוסך אחר, ולא המוסך בו תיקן התובע את מכוניתו. טעמים אלה הולמים גם את דחייתה של טענה, כי היה על התובע לבחור בהצעות זולות יותר, כחלק מחובתו להקטין את הנזק שנגרם לו. 5. עם זאת, להחלטה לתקן את הרכב בטבריה דווקא, ולא באזור המרכז שבו התגורר, נודעת משמעות מבחינת חלקו של התובע בנזק שנגרם. אמת, דומה כי הפנייה למוסך בטבריה נבעה מכך שהתובע נכווה בתקלה, שהייתה כרוכה בדאגה ובטרחה רבות מצדו, וממשבר האמון שחש ביחס למוסך הקודם. ואולם, איני רואה יסוד למסקנה כי באזור המרכז לא יימצאו לו, לתובע, מוסכים האמינים עליו, ואינני רואה מדוע יידרש הנתבע לשאת בהוצאות הלא מבוטלות, שנגרמו בעקבות העדפתו של התובע. כך הוא גם באשר לעלות התיקון שבוצע במוסכו של הנתבע - 696 ש"ח. הוצאה זו אינה חלק מן הנזק שנגרם לתובע בשל רשלנותו של המוסך. יתרה מכך, על שווים של רצועת טיימינג, מיסב והתקנתם פוצה כבר התובע במסגרת הפיצוי בגין המנוע החדש כולו. אין כל מקום לחיובו של הנתבע פעמיים בעלות זו, ומשכך לא אוכל לקבל את ראשה זה של התביעה. מקובל עלי כי לתובע נגרמו טרחה רבה, עוגמת נפש והפסד של שעות עבודה. עם זאת, שיעורם של אלה, ובפרט זה של האחרון בהם, לא הוכחו כל צורכם בראיות, והסכום שנתבע הוא מופרז ביחס לערכה של התובענה כולה. אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש זה של הנזק על סך של 1,100 ש"ח. 6. סוף דבר, אני מקבל את התביעה ופוסק לזכותו של התובע סך של 4,400 ש"ח - הוצאות התיקון, ועוד 1,100 ש"ח בגין טרחה, עוגמת נפש והוצאות אחרות. בסך הכל ישלם הנתבע לתובע 5,500 ש"ח, והוא יעשה זאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. תקלות ברכב