קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בבריכה במלון באילת: 1. התובע הגיש את תביעתו נגד מלון הרודס באילת (להלן: "המלון"), ונגד הנתבעת מס' 2 המבטחת את המלון, בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, בשעה שהחליק בבריכת המלון. 2. התובע מתאר כי כשעתיים לאחר הגיע למלון, ירדו הוא ואשתו לבריכה. התובע ביקש להביא מגבות נקיות, ועשה את דרכו אל מקום חלוקת המגבות דרך הבריכה בחצותו אותה במימיה הרדודים. ואולם, כשעלה מן הבריכה כלפי מעלה, החליק ובנסותו למנוע פגיעה בראש בנפילתו, הושיט את ידיו קדימה, וכך ספג חבטה בידו ונגרם שבר לאצבע ביד שמאל שלו. כן נשברה ציפורן ברגלו. 3. התובע קיבל טיפול ראשוני במקום, אולם מאחר ולדבריו התנפחו האצבעות והוא סבל כאבי תופת, נשלח לבית החולים ושם נקבע דבר השבר באצבע שנחבשה. בשובו מהחופשה קיבל 14 ימי מחלה מרופאו וכן קיבל משך כ-6 שבועות טיפולי פיזיוטרפיה. 4. הפיצוי נתבע על ידו בגין הנזק שנגרם לאצבעו, בגין הנופש שנפגם לחלוטין, בגין הכאב והסבל ועגמת הנפש, ובגין אבדן הכנסה. 5. התובע תיאר את נפילתו באופן שהניח את רגלו על מעקה בגובה כ-10 ס"מ המצוי בבריכה ועלה לשפה, ואז מייד לאחר מכן החליק. בתמונה נ/3 אשר הוגשה הצביע על מקום ההחלקה, כקטע מרצפות קרמיקה הסמוך מאד לשפת הבריכה, להבדיל מקטע של אבן משולבת המצוי במרחק רחוק יותר מהבריכה. 6. התובע וכן העדים מטעמו טענו כי רשלנות המלון מתבטאת בכך כי לא הציב שלטים המזהירים מפני החלקה, וכן כי ריצוף הקרמיקה המצוי על שפת הבריכה הינו מחליק במיוחד, ועל המלון היה לשים פסים מונעי החלקה על גבי ריצוף זה. 7. המלון מצידו הכחיש את אופן אירוע התאונה כפי שתואר על ידי התובע, והכחיש כל רשלנות מצידו. המלון טען כי התובע יצא מהבריכה שלא במקום המיועד לכך, דהיינו דרך סולמות המותקנים בבריכה, אלא ממקום אחר, כי הבריכה הינה תקנית, כי מוצבים שלטי אזהרה המתריעים מפני סכנת החלקה וכי המלון לא התרשל באופן כלשהו. כן טען המלון כי מדובר בסיכון יום יומי רגיל שאדם נוטל על עצמו. 8. אינני מוצא כי יש מקום להטיל ספק כלשהו בתיאור גירסתו של התובע לאופן ארוע התאונה. עדותו בענין זה היתה מהימנה וקיים גם טופס עליו דיווח למלון מייד לאחר ארוע התאונה. ובו מתוארים פרטיה. המלון גם לא הוכיח כל גירסה אחרת לאירוע התאונה. 9. שאלת האחריות הינה במקרה זה השאלה העיקרית אשר יש להכריע בה, ויש לבחון האם היה המלון אחראי לאירוע התאונה, והאם התרשל באופן כלשהו בענין זה. 10. המלון טען אמנם כי קיימים שלטי אזהרה המזהירים מפני החלקה בבריכה, אולם לא טרח להציג צילומים כלשהם המעידים על כך. עם זאת, אינני סבור כי שאלת הימצאותם או אי הימצאותם של שלטים כאמור הינה השאלה אשר תכריע את שאלת ההתרשלות. בריכה הינה מקום מועד להחלקה. זאת יודע כל אחד וגם התובע. לפיכך שאלת הצבת או אי הצבת שלטים איננה מעלה ואיננה מורידה, שכן סכנת ההחלקה הינה ברורה וידועה. 11. שאלת הריצוף הסמוך לבריכה, הינה השאלה המרכזית, שכן אם ריצוף זה מגביר את סכנת ההחלקה יותר מהרגיל בבריכות, ייתכן ועל המלון היה לנקוט באמצעי זהירות מוגברים למניעת החלקות. 12. התובע ועדיו העידו כי שפת הבריכה הינה מחליקה במיוחד, כי ניתן היה לבנות את המשטח הסמוך לשפת הבריכה מחומר אחר, מחליק פחות, כמו גרנוליט, וכי לא ננקטו אמצעים כלשהם כדי למנוע את ההחלקה, כמו גבשושיות ופסים למניעת החלקה. התובע גם ציין כי ראה בבריכה אחרת שישנם פסים למניעת החלקה ונאמר לו שזה גם התקן. 13. המלון מצידו טוען כי הבריכה נבנתה לפי התקן והציג היתר המכריז על הבריכה כבריכה לשחיה. דא עקא, כי ההיתר הינו מחודש מרץ 2002, בעוד שהאירוע התרחש בחודש יולי 2001. גם אם היה מוכח בפני כי הבריכה נבנתה לפי תקן, לא היה הדבר פוטר אותי מלבחון את השאלה אם המלון נהג באופן סביר על מנת למנוע החלקה אפשרית. 14. מעיון בתמונות אשר הוגשו (נ/3), מסתבר כי שפת הבריכה מוגבהת יחסית ליתר חלקי שטח הבריכה וכי ביציאה מהבריכה עצמה קיים פס צר מאד של קרמיקה (לא עליו החליק התובע), לאחריו פתח מכוסה בשלבים לבנים הקיים לאורך הבריכה ורוחבו מספר עשרות סנטימרים (ככל הנראה לניקוז המים), ולאחר מכן משטח קרמיקה חלקה ברוחב של מספר עשרות סנטימטרים עליו החליק התובע. בירידה מהבריכה המוגבהת למטה, קיים משטח של אבן משולבת הנראית מחוספסת יותר מהקרמיקה החלקה שבשפת הבריכה. 15. האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח כי המשטח עליו החליק היה אכן משטח מועד להחלקה יותר מאשר משטחים אחרים הבנויים לשפת בריכות? אינני סבור כי נטל זה אכן הורם. אמנם עסקינן בתביעה קטנה, ובית המשפט איננו כפוף לדיני הראיות הרגילים, אולם מכאן ועד הקביעה כי המלון התרשל בבחירת המשטח הקיים על שפת הבריכה ארוכה הדרך. שומה היה על התובע להביא ראיות כגון חוות דעת מומחה אשר יוכיחו את טענתו, ולא להסתפק בעדויות לפיהן המשטח הינו מחליק במיוחד. 15. גם בע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב פ"ד לד(1) 157, דן בית המשפט העליון בשאלת סוג המשטח עליו החליק משתמש בבית המרחץ, ודחה את האחריות העיריה בענין זה לאחר שדן בשתי חוות דעת מומחה שהוגשו לו וקבע כי סיכון ההחלקה במשטח הקיים לא היה שונה מסיכון ההחלקה במשטח אחר שם, בעמ' 159). בענייננו, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח כי ניתן היה להשתמש בחומר אחר, מחליק פחות. 16. הוא הדין אף לגבי טענת התובע כי ניתן היה להתקין על שפת הבריכה פסים מונעי החלקה. התובע טען טענה זו בלא שעלה בידיו להוכיחה. היה עליו להראות כי התקנת פסים מונעי החלקה הינה אפשרית, וכי היא תפחית את סכנת ההחלקה, ואף זאת היה עליו לעשות באמצעות חוות דעת מומחה. 17. יש להדגיש גם כי כי בריכה ובמיוחד שפת הבריכה הינו מקום אשר הרטיבות בו הינה תמידית ורבה, וההחלקה עליו הינה סיכון רגיל, אשר המבקרים בבריכה מודעים לו (לענין סיכונים רגילים ושאינם רגילים ר' ע"א 417/81 מלון רמדה שלם נ' אליהו אמסלם פ"ד לח (1) 72, 77). וכדברי כב' השופט זוסמן (כתארו אז) בע"א 358/56 דגני נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד י"א 871: "...נזק שנגרם למוזמן עקב אירוע שלא חרג מגדר הרגיל בשביל אותו מוזמן, על נזק זה אין המזמין חייב, בדרך כלל, לפצות את המוזמן, באשר לא יכול היה לראות את הנולד ולחזות את התוצאה מראש, כאמור בסעיף 50 לפקודה הנ"ל, אלא רשאי היה להניח כי המוזמן יישמר מפניה..." 18. אמנם, אינני סבור כי המלון פטור כליל מנקיטת אמצעי זהירות סבירים ורגילים כנגד ההחלקה במקום בו ההחלקה הינה סכנה רגילה ויום יומית, אולם התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי המלון הפר חובת זהירות זו באופן כלשהו. לענין זה נוסיף כי ברור הוא שאין להטיל על המלון חובה לייבש באופן שוטף את שפת הבריכה, שכן ברור ומובן מאליו כי לא ניתן לייבשה לאחר כל מתרחץ ומתרחץ (ר' ת"א 3412/98 (פ"ת) ליברמן נ' מלון רדיסון מוריה פלזה ים המלח דינים שלום, כרך יד 515). בענין ליברמן נטען נגד המלון כי היה עליו לנקוט באמצעים למניעת החלקה על מדרגות המובילות לבריכה, ואף שם נדחתה הטענה. 19. אשר על כן אני קובע כי המלון לא התרשל בענין זה. 20. גם אם הייתי קובע כי המלון התרשל באופן כלשהו בענין זה, אין לי ספק כי היתה לתובע תרומה רבה להתרחשות הארוע. יש לשוב ולציין כי מדובר בשפת בריכה שהסיכון להחלקה בה הינו סיכון רגיל שהכל מודעים לו. במקום מעין זה היה על התובע לנקוט זהירות יתרה, ועצם קרות האירוע מוכיח כי התובע לא נקט במידת זהירות זו אשר היה בה כדי למנוע את ההחלקה. די היה אף בכך כדי לקבוע אשם תורם של התובע. לא רק זאת, אלא שבהתנהלותו של התובע נפלו שני פגמים נוספים המגבירים את אשמו התורם: א. בהיותו מחוץ לבריכה וברצותו להביא מגבות נקיות אשר נמצאו מעבר לבריכה, בחר התובע לעשות את דרכו דווקא דרך הבריכה, תחת אשר להקיפה. ברור הוא כי אם בהיותו יבש היה התובע מקיף את הבריכה על גבי משטח האבן המשולבת על מנת להביא את המגבות, קיימת סבירות גבוהה שההחלקה לא היתה מתרחשת. ב. התובע בחר לצאת מהבריכה לא דרך המקומות המקובלים והרגילים שנועדו לכך ובהם הותקנו מדרגות דוגמת אלו שנראו בתמונות, אלא ממקום כלשהו בבריכה שלא הותקנו בו מדרגות כאמור. אין ספק כי התובע רשאי היה לצאת מן הבריכה גם שלא דרך המדרגות המיועדות לכך, אולם ברור כי יציאה ממקום מעין זה חייבה אותו לזהירות מוגברת, שכן יציאה דרך המדרגות הינה יציאה בטוחה ויציבה הרבה יותר מאשר לטפס מן הבריכה החוצה במקום שאיננו מיועד לכך, אל משטח מחליק, כאשר יציבותו של היוצא עלולה להתערער, כפי שאכן קרה לתובע. 21. היוצא מכך הוא כי התובע לא נשמר ולא נזהר כפי שהיה עליו לעשות, וגם אם הייתי מוצא כי המלון התרשל באופן כלשהו, אזי בכל הנסיבות המפורטות לעיל הייתי מעמיד את אשמו התורם של התובע על 80%. 22. נוכח התוצאה אליה הגעתי אין מקום לדון בנזקים שנגרמו לתובע, ואציין רק כי אילו הייתי קובע כי קיימת אחריות של המלון לנזקי התובע, היה זכאי הוא לפיצוי בגין אבדן ההנאה מחופשתו ובגין כאב וסבל, אך לא בגין הפסד השתכרות שלא הוכח. 23. אני דוחה איפוא את התביעה. בנסיבות ענין זה אין צו להוצאות.בית מלוןתאונות בבריכהתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)בריכת שחיה / בריכת מיםנפילה